זה מתחיל בדרך-כלל בוואטסאפ היומי "שומע 103?????" ונמשך ב"רואה היציע???". מה שמשתנה מיום ליום אינו התוכן של המסרונים אלא כמות סימני השאלה שמגיעה אחריהם. אלה שבאים לתאר את עוצמת התחושה של מי שמאזין או שצופה במפגנים יוצאי דופן של אלימות מילולית, שנעשית במסווה של תקשורת ספורט חופשית.
בשבועות האחרונים נדמה שנשברו השיאים, ולקלחת הגיהוקים של פרימו, קופמן, ברקוביץ', אופירה ואיינשטיין הצטרפו כולם בווליום ובכיעור שלא הכרנו.
האופן הגורף שבו התחלואה הזו פשתה מעלה את התחושה שאלה הם כנראה הרגעים שמגדירים מחדש את תקשורת הספורט ואת מה שנשאר ממנה; שאם זה לא ייעצר עכשיו - על-ידי העיתונאים השפויים שעוד יושבים במקומות הללו, על-ידי בעלי הערוצים ותחנות הרדיו, או על-ידי הרגולטור - זה ייגמר לא טוב.
כדי לבחון את סוגיית הרגולטור ורצונו להתמודד עם תפקידו, דגמנו עבור הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו את הקטע המבחיל, שבו חובטים במשך 15 דקות (!!) זה בזה רון קופמן ויו"ר איגוד הג'ודו משה פונטי.
לנו לא היה ספק לגבי מקומם של התכנים הקיצוניים. התשובה של הרגולטור מנגד הייתה חד-משמעית: "הרשות אינה רואה בשידור זה הפרה של הכללים".
אז כן - הקופים עזבו מזמן את הכלובים בספארי, ואצלנו עסוקים בלטפל בתוכן שיווקי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
