בלי רוח קרב

קשה להפריז בעומק המשבר בחינוך הטכנולוגי שמורגש היטב בקווי הייצור של המפעלים: רבים מעובדי הכפיים, מפעילים של מכונות ייצור, אלה שאמונים על תחזוקתן ומפעימים את ליבה של התעשייה הישראלית - פורשים לגמלאות. חדשים חסרים כי ההמונים ממלאים את ספסלי המכללות שמלמדות אותם מינהל עסקים ומשפטים, אחרים שמים פעמיהם אל הסטארט-אפ כי גיל 30 באופק והמיליון הראשון לא. ראשי התעשייה יוצאים מגדרם כדי להמחיש את עומק המשבר, ובחודשים האחרונים אף הועלתה יוזמה שבמסגרתה ייקלטו בארץ יהודים מהתפוצות שצברו את המיומנות הנדרשת לקיום תעשייה. מנהלי מפעלים מוכנים לשלם הרבה מעל השכר הממוצע בתעשייה - שממילא גבוה מהשכר הממוצע - לעובדים מיומנים בעיבוד שבבים, בחרטות ובכרסמות (חיתוך מתכות). רק שיבואו, כי המלאכה רבה.

עוד המשבר בקווי הייצור מחריף, הושבתו היום הלימודים ב-53 מכללות טכנולוגיות שעוסקות בהכשרת הנדסאים, בעיקר לתעשייה. מאבק המכללות, שמתקיים כבר שנתיים ובא כעת לשיאו, ממחיש את הפער שבין ההצהרות ומילות החנופה של פוליטיקאים לבין המציאות בשטח. המאבק הזה לא באמת מציק למישהו, זולת ל-24 אלף סטודנטים ולקבוצה של כמה עשרות מנהלי מכללות שעברו את השבוע האחרון באוהל מחאה מול משכן הכנסת בירושלים, בלי תשומת לב תקשורתית מיוחדת.

"וידוא הריגה" לחינוך הטכנולוגי

מנהל ותיק של מכללה בדרום מעיד כי היקף הסבסוד הממשלתי של ההכשרות להנדסאים לא עודכן מאז תחילת שנות ה-80, עת השכר הממוצע היה 1,500 שקל. אלא שמאז עברו כמה שנים, שיבה זרקה בשיער, ובאותו הזמן השכר הממוצע הספיק להכפיל את עצמו והיקף התקציב למכללות נשאר תקוע.

137 מיליון שקל מועברים מדי שנה מידי המרכז להכשרות טכנולוגיות (מה"ט) שבמשרד הכלכלה אל המכללות הטכנולוגיות. עם תקציב שחוק, המכללות צריכות לשלם למרצים שיובילו תוכניות הכשרה שיאפשרו לבוגרים להיכנס לתעשייה תחרותית ומתקדמת. עם התקציב השחוק הזה צריך גם להצטייד בתשתיות ההכשרה המתאימות, בבניית סדנאות ובהתאמת תוכניות לימוד ראויות. בשיחות סגורות מודים בכירים במשרדי הממשלה האמונים על הנושא בעוול ארוך השנים שנעשה למכללות הטכנולוגיות. הבעיה היא שאמפתיה יש למכביר, אך רוח קרב ונחישות לשינוי סדרי עדיפויות תוך הכרה בצורך להקצות תקציבים משמעותיים שיאפשרו מהפכה אמיתית - אין.

אחרי מו"מ מייגע, המדינה הציגה בשבוע האחרון מתווה, חד-צדדי, שלפיו היא תעמיד למכללות 90 מיליון שקל נוספים בפריסה על פני 5 שנים. המכללות תובעות כמעט פי 2 וחצי, אך יסתפקו ב-140 מיליון שקל. מבחינת משרדי האוצר והכלכלה אין על מה לדבר. בעולם המושגים של שר הכלכלה בנט, אפשר לדמות את המשך גרירת הרגליים של המדינה ל"וידוא הריגה" לחינוך הטכנולוגי כולו. במשך עשורים החינוך המקצועי בבתי הספר התיכוניים הוזנח והוקרב על מזבח הלימודים העיוניים ותעודות הבגרות.

המשבר בחינוך הטכנולוגי, ולצדו המשבר המתהווה בתעשייה שילך ויעמיק מדי שנה, לא ייפתרו בהצהרות מן השפה כלפי חוץ. חולה סרטן שמקבל אקמול - דינו למות.