פרשת אשכנזי: ווטרגייט זה לא

בשביל שמשהו ייחשב למשהו-משהו, הוא זקוק לגושפנקא של אמריקה. אחר הכול, "כמו באמריקה" הוא מטבע לשון שבו אנחנו משתמשים בדרך-כלל כהוכחה שכך צריך להיות. או "באמריקה זה לא היה קורה", למשל.

זו קלישאה, שכמו רבות מאחיותיה, אינה נכונה כלל או לא מדויקת ברובה. הרבה דברים שהישראלים קבעו שלא היו קורים באמריקה, קורים שם ועוד איך, ולעיתים בצורה הרבה יותר קיצונית.

לאחרונה מנסים להוסיף גם לפרשת גבי אשכנזי ניחוח של אמריקה. "כמו ווטרגייט". למה? כי גם כאן וגם שם מדובר בזיופים, שקרים ושיבוש חקירה בדרגים עליונים של המנהיגות הפוליטית. אבל האלמנטים הללו הרי קיימים כמעט בכל פרשת שחיתות. זה ידוע, אבל באמצעות השימוש בפרשיית השחיתות האמריקאית, יש המבקשים להמחיש את חומרת הפעולות בפרשה "שלנו".

בדיקות לא רצויות

אלא מה? האלמנט המרכזי בפרשת ווטרגייט לא קיים אצלנו. עדיין לא, ואולי בכלל לא. פרשת ווטרגייט שגשגה על עובדות. הוצגו מסמכים, היו עדויות, היו הודאות. בקיצור, היה בשר עם הכשר עובדתי. כמעט כל מילה וכל גרסה נבדקו לפחות מול שני מקורות נוספים - לפני הפרסום. אצלנו הגרסאות השונות והסותרות עוברות מהפה של גורם אינטרסנטי אל מקלדת המחשב, ומשם ישירות לעיתון, לטלוויזיה ולרדיו.

בדיקות נוספות אינן מקובלות ובעיקר לא רצויות. בגלל עצלנות, בדרך-כלל, ומתוך חשש שיתברר שהידיעה אינה נכונה או לא מדויקת - ואז "הלכה" הידיעה, או שצריך לעבוד יותר קשה בשביל לאמת אותה, או, חס ושלום, לקבל אימות שהדברים בדויים. אבל בעיקר לא בודקים לעומק מכיוון שזה לא ממש נדרש. עורכים רבים שייכים לאותה אסכולה של עיתונאים שבשבילם הבדיקה הנוספת היא רע לא הכרחי.

סערה על מה?

וכך, תחת הכותרות של "גילוים חדשים" או "פלוני מדבר על הכול", אנחנו מקבלים סיפורים שאינם גילויים מכיוון שאינם מוכחים. המשמעות של "מדבר על הכול" היא שהמרואיין מדבר על כל מה שהוא רוצה לדבר, גם דברים שאינם נכונים, ואולי בעיקר דברים כאלה. לאחר כתבות מסוג זה, כמו הכתבה בסוף השבוע האחרון על בועז הרפז, התקשורת מדביקה להם את הכותרת "סערה לאחר דברי...", ולציבור אין ברירה אלא לציית ולסעור. למעשה, על שום דבר או על מעט מאוד.

רכילויות וגרסאות

המצב הזה הוא נפלא לעיתונאים המבוססים בביצות הפוליטיות הנוחתות עלינו למכביר. מפרשים, מעלים השערות, מנחשים, מנהלים מלחמות האחד נגד השני, משרתים אדונים בעלי עמדות, והכל בארשת רצינית, כאילו הם יודעים על מה הם מדברים. לפעמים הם כן. לרוב ממש לא. היום אפשר לנתח ולפרשן על סמך שמועות ורכילויות אינטרסנטיות, ובינתיים זה מה שקורה בפרשת אשכנזי. זה אפילו לא חיקוי של ווטרגייט.