רוי סקוף: בקרוב נקים גרסה של "האפינגון פוסט" בישראל

סקוף, העורך הראשי של העיתון המקוון "האפינגטון פוסט", מתארח השבוע בארץ בכנס INTV של זכיינית ערוץ 2 קשת ■ בראיון בלעדי ל"גלובס" הוא אומר: "אם עיתונאי לא חש בנוח לעשות שימוש במדיה דיגיטלית - הוא בצרות"

בעוד שעמיתיו ברחבי העולם הולכים, מקצצים ומצמצמים את ארגוניהם העיתונאיים, רוי סקוף - העורך הראשי של ה"האפינגטון פוסט" - שכר בשנים האחרונות 100 עובדים במקצועות עיתונאיים. ה"האפינגטון פוסט", האתר המקוון שאולי מסמל יותר מכל את העידן הדיגיטלי של המידע העיתונאי, לובש בימים אלה פנים חדשות ועובר לגלגולו הבא - רשת שידורי ווידיאו בסטרימינג בשם "האפ פוסט לייב". לאחר שהטמיע את התפיסה שבית עיתונאי מוביל יכול לכלול בתוכו חדשות מספקי מידע זרים ומכותבי בלוגים חופשיים, החליטו ב"האפינגטון", בהובלתו של סקוף, להעביר את מיליוני גולשי האתר אל קדמת הבמה.

קיראו עוד ב"גלובס"


"כשנרכשנו על-ידי AOL (בשנת 2011 בתמורה ל-352 מיליון דולר, ל"א), לאריאנה האפינגטון, המייסדת, היה רעיון ברור לאן אנחנו צריכים ללכת", אומר סקוף, המבקר בימים אלה בכנס INTV של קשת בראיון בלעדי ל"גלובס".

לדבריו, "אחת הנקודות היא פיתוח הווידיאו המקורי שלנו. שכנענו את הדירקטוריון החדש שלנו לממן את הקמת ה'האפ פוסט לייב' והקמנו רשת לייב סטרימינג, עם תוכן חי בסטרים, ויצרנו פלטפורמה שמעודדת מעורבות".

במסגרת זו, ללא הפסקה, במהלך היום כולו, מועברים שידורים חיים באתר ה"האפינגטון פוסט" בהשתתפותם של גולשים, המשדרים חדשות באמצעות מצלמות רשת מרחבי העולם. המרואיינים של פעם, המקורות של העבר, הפכו להיות הפנים של החדשות. "מאז שהשקנו את ה'לייב סטרים' יש לנו 10,000 מתחברים מ-90 מדינות שונות. זה הוביל לדמוקרטיזציה של המדיה. אתה לא חייב לראות את אותם האנשים שמשדרים לך כל הזמן את החדשות".

סקוף, ממייסדי ה"האפינגטון פוסט" ואחד מכותביו, הוא דמות ידועה בתוכניות הטלוויזיה השונות בארה"ב. בעברו שימש כמפיק טלוויזיה וכתסריטאי. "הקמנו את ה'האפינגטון' לפני 8.5 שנים. גדלנו והשתנינו ואנחנו היום פלטפורמת מולטי מדיה. אנחנו בינלאומיים ובדרכנו להיות בעשר מדינות. החלטנו באופן מוקדם מאוד בהתפתחות שלנו מה הזהות שלנו, שתייחד אותנו לעומת האחרים, ואחד הדברים ש'ההאפינגטון פוסט' תמיד התגאה בו, הוא הקהילה המאוד מעורבת שלנו".

לדבריו, "היום יש 265 מיליון תגובות באתר. 70% מהתגובות שלנו הן לתגובות אחרות - אנשים מנהלים שיחות ביניהם. אמרנו לעצמנו, מה אם ניקח את השיחות האלה ונשים אותם במרכז ובקדימות, וכשעשינו את זה, שינינו את הפלטפורמה, את הטכנולוגיה, את האנשים ששכרנו. זה נהיה כוכב הצפון שלנו. בינתיים הטכנולוגיה כל-כך התקדמה, עד שאנשים יכלו להתחבר אלינו מכל מקום שהוא וזה הפך את העולם לנגיש יותר".

- יש משהו מפחיד בארגון - החדש יחסית - בשינויים הדרמטיים שמתרחשים סביבו ושהוא חייב לציית להם?

"בהחלט. אבל זו לא עיתונות שונה, זה לעשות בעיתונות שימוש אחר. אנחנו לא מחליפים את העיתונאים. אנחנו לא לוחצים על כפתור וכל מי שרוצה עולה ומדבר, יש לנו מפיקים ועורכים. בדיוק כשם שאתה כעיתונאי יוצא ומוצא מקורות, מראיין ומצטט אותם, כך גם אנחנו עושים את אותו הדבר - ועושים את זה בווידיאו וחי. לעיתונאי אין יותר את הכוח המוחלט להחליט לבדו מה לצטט ומה לא.

"דבר נוסף שעשינו, הוא שהרחבנו את ההגדרה של מה או נכון יותר מי הוא ה'מומחה', וזו נקודה חשובה. ידוע שכלי תקשורת, אחרי כל אירוע שמתרחש, מתקשרים אוטומטית לאותם אנשים כל הזמן. פה הרחבנו את זה. יש מקום להרבה יותר. יש למשל דיון נרחב מאוד על רפורמת הבריאות של אובאמה. אם תגיד שאתה בעד או נגד, ולא תסביר מדוע, זה לא יעבור. אבל אם נביא אדם שיספר סיפור אישי, על בנו, ויסביר על מה שמתרחש בחייו ומה עשוי לקרות לו - זה עדיף. אנחנו בעידן של אוקיינוס של מידע. כל עיתונאי רוצה לספר סיפורים, אבל זה בדיוק מה שחסר לנו - יש לנו את המידע אבל חסרים לנו הסיפורים והנרטיבים. את זה אנחנו יכולים לעשות באופן חזק, הרבה יותר מפרינט, זה בטוח. אם אומר שהאבטלה היא 7.2%, זה רע, אבל רגשית זה לא מעניין אותי. אבל אם אגיד לך, תכיר את ג'ון שהוא מובטל, זה חזק ביותר. אנחנו מעניקים בשר ודם למידע".

- איך דואגים למהימנות המידע בשיטה שלכם?

"הדרך לעשות זאת היא באמצעות תחקירן שמסנן ומפיקים. אל תשכח גם שרואים את הפנים, וזה הופך את זה לקל ולמהימן הרבה יותר. יש אנשים שקולם נשמע לראשונה, וזה חזק במיוחד. אנשים אמרו שזו הפעם הראשונה שהם נשמעים. זו דרך נהדרת למצוא קולות אחרים. אני עייף מאותם חמישה אנשים שבאים לטלוויזיה ויודעים הכול, כאילו הם אלוהי המידע. תומאס פרידמן היה אצלנו באותו היום ודיבר על היחס לנשים בסעודיה ואישה בסעודיה צפתה, השאירה תגובה, ותוך דקה הראנו את זה. הוא נדהם".

עיתונות היברידית

"אני מבוגר, אני אוהב עיתונים", אומר סקוף, "עצוב לי שאת 'לוס אנג'לס טיימס' אני מסיים לפני הקפה, הוא מאוד דק. אבל הם משקיעים בדיגיטל. אני חושב שאין בעיה בעיתונות איכותית, אבל אני חושב שיהיו פחות מקורות לזה". סקוף מודע היטב לעולם המשתנה סביבו, וכמו בכירים רבים בעולם העיתונות המצליחה - היום, הוא קורא לעמיתיו הצעירים ממנו להתעורר ולחוש באדמה הרועדת תחת משלח-ידם. "אנחנו בנקודה של חיבור גדול. השאלה היא פחות האם אתה עושה תוכן כזה או אחר, ואיך טלוויזיה שונה מהאונליין. העניין הוא שאתה עושה תוכן והשאלה היא על איזה מסך זה מופיע, סלולר, טלוויזיה, מחשב".

אחת המשימות הברורות של סקוף בכל הקשור לעיתון המקוון שהוא מנהל, היא שהוא יהיה נגיש בכל מסך אפשרי. "באתי הביתה וראיתי את אשתי צופה ב'דאונטון אבי', אבל היא ראתה את זה דרך נטפליקס. הקווים מטשטשים וזה ילך ויתחדד. זה מרתק עבורנו כי זה יאפשר אינטראקציה גדולה יותר".

לדבריו, "אין דבר כזה יותר היום עיתונאי של דיגיטל או של טלוויזיה או פרינט. זה הכול ביחד והשאלה איפה צופים בזה, היא ארכאית. פעם חשבו שבלוגרים הם אנשים בפיג'מה שיושבים במחשכים, היום זה אחרת לגמרי. הם בקדמת הבמה.

"בכל הקשור לטלוויזיה מול אינטרנט - אומר זאת כך: עשיתי סיור בקולג'ים ב-2008, ושאלתי כמה אנשים כאן צופים בטינה פיי עושה את שרה פיילין, 100% הרימו יד. אבל אף אחד לא אמר שראה את זה ב'סטארדיי נייט לייב' - כולם ראו את זה בהולו, או בסלולרי או שמישהו שלח להם את זה.

"במה שמופיע באינטרנט יש משהו חזק יותר מאשר בטלוויזיה - יותר אותנטי, לא מופק, לא מכירתי. יש לנו אולפנים משוכללים ואנחנו מעלים אנשים בסקייפ - וגם רשתות טלוויזיה עושות את זה. זה שאדם בסקייפ, זה נראה יותר אותנטי. זו הרי אותה פלטפורמה שבה אני מדבר עם אימא שלי".

איך ייראה העתיד?

סקוף מתייחס גם לעתיד העיתונות כולה ומאמין, כי "אנחנו הולכים לעידן היברידי - זה לא זה או זה. אם אתה עיתונאי, ואתה לא חש בנוח לעשות שימוש במדיה חברתית ולא במדיה דיגיטלית או בשילוב וידיאו ומולטי מדיה, אתה בצרות. אלה החיים, והחיים משתנים.

"היום אני שוכר הרבה אנשים שהדיגיטל הוא חייהם, ורק כך הם חיים. כשעשיתי ראיונות עבודה, שאלתי אנשים איך הם משתמשים בדיגיטל. אם הם אמרו 'אני עושה שר לכתבה בטוויטר', לא זימנתי שוב. קראתי למי שמחפש שם מקורות".

- בני כמה הם?

"24-32, אבל לא רק. רצינו אנשים עם ניסיון טלוויזיוני. יש לנו מיקס טוב, ויש לנו אנשים מכל מקום אפשרי - מסי אן אן, האוניון. אנשים שהיו פרילנסרים.

"אנחנו מעדיפים לשכור אנשים ולא להעסיק עובדי פרילנס. אנחנו מאמינים גדולים בקידום עיתונות ושאנשים יקבלו כסף טוב עבור זה. יש לנו צוות טוב".

- אתם מתכננים להקים גם "האפינגטון פוסט" בישראל?

"כן, זה במפת הדרכים השלנו. כל הבינלאומיות שלנו היא בשפה המקומית, ויש כל-כך הרבה חדשנות בישראל, והיו לנו הזדמנויות לעבוד עם הרבה ישראלים.

"AOL קנו את אתר סרטוני ההדרכה פייב מינטס שהקימו בתל-אביב. אנחנו עובדים עם חברת הטמעת סרטוני הווידיאו טאבולה, יש דברים מדהימים. זה יקרה בקרוב".

המסקנות

* תנו במה לגולשים: הפכו אותם לגורמים המדווחים ולפנים של החדשות.

* הקשיבו ליותר אנשים: הרחיבו את ההגדרה של מי נחשב למומחה. אל תיצמדו תמיד לאותם אנשים שנחשבים ל"אלוהי מידע".

* אין דבר כזה עיתונאי של דיגיטל או של טלוויזיה או פרינט: העיתונות היום היא היברידית. יש לשלב את כל הפלטפורמות ולהיות נגיש בכולן.

* הפכו את העולם לנגיש: אמצו את הטכנולוגיה. גם לדיווח באמצעות סקייפ יש ערך - הוא אותנטי ומעניק למידע "בשר ודם".