לא כך יוזל יוקר המחיה

ענף כרטיסי האשראי בישראל מורכב למדי. הוא נשלט בידי 3 חברות, שגם סולקות את הכרטיסים וגם מנפיקות אותם, ונהנות מרווחים מעמלות ומריביות, שמגיעים למעל ל-600 מיליון שקל בשנה.

התחרות בענף נמוכה, והשקיפות ראויה לשיפור. מדי פעם נעשים ניסיונות של הרגולטורים לשפר את התחרות, אבל גם מהלכים דרמטיים, כמו חוק ישראכרט או הפחתת העמלה הצולבת, לא הביאו לשיפור מהותי לצרכן.

כעת ישנה הצעה חדשה - הכנסת כרטיס דביט לשוק. מדובר בכרטיס אשראי, שאין בו באמת אשראי, אלא החיוב נעשה אוטומטית מחשבון הלקוח. מעין צ'ק דיגיטלי.

הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, מאמין כי הכנסת הכרטיס לשוק תשפר את מצבו של הצרכן, וגם השר נפתלי בנט התלהב מהרעיון והחליט להעלות אותו לדיון בקבינט של יוקר המחיה. הנה נמצאה הדרך להוזלת המחיה ולשיפור מצב הלקוחות ובתי העסק על חשבון חברות כרטיסי האשראי העושקות.

לפני שנחגוג את הפתרון לבעיית יוקר המחיה, בואו ונראה עד כמה הלקוח הישראלי ירוויח מכך אם בכלל, או שמא הרעיון הזה ייצר בעיקר כותרות חיוביות:

1. כרטיסי דביט קיימים כבר היום. לפי הערכות, ישנם כחצי מיליון כרטיסים כאלה, שנפוצים בעיקר בקרב חיילים, סטודנטים ולקוחות חלשים, שאינם זכאים לכרטיס אשראי. אז מה הבעיה?

הבעיה היא שכאשר אותם לקוחות משלמים בכרטיס הדביט בבתי העסק, בעל העסק משלם את אותה עמלת סליקה לחברות כרטיסי האשראי, כאילו מדובר בעסקת אשראי, וזאת על אף שאין כאן כל סיכון אשראי, שכן הכסף עובר באופן מידי מהלקוח לבית העסק.

האם יש בכך עיוות? התשובה היא כן, וראוי לטפל ולהתאים את עמלת הסליקה לסיטואציה שבה אין למעשה סיכון אשראי (כלומר להפחית את עמלת הסליקה שעומדת בממוצע על 1.5% לפחות מ-0.5%). אולם האם התמחור של העמלות ישנה את מצב השוק, ישפר את מצבו של הלקוח ויגרום לו לעבור ולשלם בדביט? לא בטוח.

2. איך אמורה הוזלת העמלה לשפר את מצבו של הצרכן? עקרונית, היינו מצפים שאם עמלת הסליקה לבית העסק תרד, הוא יגלגל ללקוח את ההוזלה במחיר המוצר, אבל כלל לא בטוח שכך ינהגו בתי העסק.

כאשר העמלה הצולבת הופחתה (העמלה שאותה משלמות חברות כרטיסי האשראי האחת לשנייה בשביל הזכות לסלוק אחת את השנייה), ובעקבותיה ירדו עמלות הסליקה (בעיקר בבתי העסק הגדולים), לא נרשמה הוזלה משמעותית אם בכלל למחיר ללקוחות.

גם בתרחיש האופטימי, שבו בית העסק יגולל את מלוא ההוזלה של עמלת הסליקה למשלמים בדביט, הרי שהיא תעמוד לכל היותר על 1%-1.5%, האם לציבור ישתלם לבחור בחיוב מידי עסקה של 200 שקל בשביל הנחה של 3 שקלים? לא בטוח.

בעסקאות גדולות אמנם פוטנציאל ההנחה משמעותי יותר. לדוגמה, עסקה ב-1,000 שקל, שבה עמלת הסליקה מגיעה ל-20 שקל, העמלה יכולה לרדת ל-2 שקלים. 18 שקל זה כבר סכום גבוה יותר, אולם האם הציבור הישראלי שנוטה לחלק כמה שאפשר לתשלומים, כולל תשלומים בסופר, יסכים שיגבו באופן מידי מחשבונו 1,000 שקל בכדי לחסוך 18 שקל?

3. בואו נסתכל רגע מנקודת המבט של הצרכן, ונבדוק עד כמה יהיה לו תמריץ לשלם בכרטיס דביט. יש מדינות שבהן על חיוב אחת לחודש משלם בעל הכרטיס ריבית, ולכן קיימת התלבטות אמיתית בין גבייה מידית באמצעות כרטיס דביט לבין תשלום בכרטיס אשראי, ואולם בישראל אין ללקוח תשלום נוסף על כך שהוא משלם רק אחת לחודש (ובמקרים רבים גם אין תשלום מהותי נוספת על חלוקה לתשלומים), מה שמפחית את האטרקטיביות של הבחירה בתשלום בדביט ביחס לתשלום בכרטיס אשראי.

זאת ועוד, לפי הערכות, שליש ממשקי-הבית נמצאים באוברדראפט או על הגבול שלו, ומתגלגלים כך מחודש לחודש, קרי מקבלים משכורת בתחילת החודש, קובעים שתאריך החיוב בכרטיס האשראי יהיה כמה ימים לאחר מכן, וכך מצליחים לסחוב עד שנכנסת המשכורת הבאה, ואחריה החיובים.

אם אותם לקוחות יחליטו לחייב באופן מיידי את האשראי שלהם, הם אולי יצליחו לחסוך כמה שקלים בתשלום (בתרחיש האופטימי שהמוצרים אכן יוזלו), אבל מנגד, יגדילו את האוברדראפט וישלמו בגינו ריבית גבוהה.

בשורה התחתונה, הכנסת כרטיס דביט לשוק לא תזיק, היא בוודאי תתקן את העיוות בגביית עמלת הסליקה, אולם האם הציבור הישראלי יאמץ אותה בחום? האם הוא ייהנה מירידת מחירים משמעותית שתגרום לו לעבור להשתמש באמצעי זה?

הרשו לנו להמר שלא נראה מעבר המוני לתשלום בדביט, ובטח לא נראה ירידה משמעותית ביוקר המחיה בישראל.