הצרפתים שקנו דירות בנתניה - ולא מורשים להיכנס

מלון איילנד, המגדל הלבן המבהיק בשמי רצועת החוף הממותגת של נתניה החדשה, הוא פאר היצירה של חברת ברזן בבעלות האחים בריגה ורפי זנזורי, מסמלי המצליחנות שהצמיחה נתניה הישנה. זנזורי הוא היו"ר הוותיק של ארגון הקבלנים בעיר, וגם חברת הבנייה של האחים בריגה הייתה שם תמיד - קבלנים עם שורשים בשכונות הכי קשות של העיר, שבנו בעיקר צמודי קרקע ובנייני מגורים. בעשור האחרון הם יצאו מהנישה של דירות לפשוטי העם לטובת מסע מרתק ברמות הגבוהות ביותר של הנדל"ן הישראלי.

מעבר ל-30 הקומות של האיילנד, האחים בריגה יוזמים לבדם פרויקטים עוצרי נשימה על חופה של נתניה: פרויקט "ים", שני מגדלי יוקרה למגורים על חולות עיר ימים; "מגדל דוד" המפואר, מלון בפרויקט פינוי-בינוי שמחליף את מלון "מקסים" הישן בעיר - וזאת רק רשימה חלקית.

בהשקה החגיגית של האיילנד בקיץ 2010 תקע את המזוזה שר התיירות לשעבר סטס מיסז'ניקוב; בין המשתתפים היו חברי כנסת, חברי מועצת העיר ופרנסיה, וכמובן ראש העיר מרים פיירברג.

הדרך להשקה הנכספת לא הייתה קלה, לפחות לא על הנייר. עמותת "אדם טבע ודין" טענה כי הבניין, במרחק של פחות מ-300 מטרים מהים, מסכן את המצוק הטבעי שעליו תוכנן, אולם הטענה נדחתה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה.

הירוקים המשיכו וטענו כי קיים חשש שמא האחים בריגה וזנזורי מחפשים לגזור קופון בחסות משרד התיירות - קיבלו אישור לבנות מלון וישווקו את הדירות למגורי קבע בסיום הבנייה, כפי שנעשה במלון כרמל הסמוך ואצל השכנים מהמרינה בהרצליה. הפעם הגיע העניין לבית המשפט, שפסק לטובת האחים, אולם התנה את קבלת היתר האכלוס (מה שנקרא "טופס 4") בהתחייבות לעמוד בתקנות "האחסון המלונאי המיוחד" של משרד התיירות.

אלה בדיוק אותן תקנות שצמחו בעקבות המקרה של המרינה בהרצליה, שמחזרתו חששו בארגונים הירוקים: מדובר בתקנות המבוססות על פסק דין של בית משפט העליון משנת 2006, שקבע כי מלון סוויטות מסוג זה, מה שקרוי "דירות נופש", יכלול שטחים ומתקנים לטובת ציבור הנופשים ויופעל באמצעות חברת ניהול, שתחלוק את הרווחים עם בעלי הדירות. האחרונים, אגב, יהיו רשאים להתגורר בנכסיהם במשך 90 יום בשנה בלבד.

למרות המגבלה הזו, בסך הכול נראה שמדובר בעסקה לא רעה: קונים דירת נופש, מתגוררים בה במשך שלושה חודשים נבחרים, ובשאר הזמן גורפים 75% מהרווחים של פעילות מלון הדירות (25% אמורים ללכת לחברת הניהול). עבור היהודים הצרפתים שנכנסו לעסק בלב שמח ובנפש חפצה, זה אפילו היה טוב - כציונים נלהבים הם היו שמחים להחזיק בדירה שבה יוכלו ללון בביקוריהם בארץ או בחופשת הוואקאנס. ומאחר שלא מדובר באנשים בעלי ממון רב, אלא בפנסיונרים פשוטים ברובם, האפשרות להחזיר את כספי הרכישה באמצעות הרווחים מהשכרת דירות הנופש, נראתה להם קוסמת במיוחד.

בשבוע שעבר, שלוש שנים לאחר החתימה על החוזים, מצא את עצמו מוריס עמרם, ראש הוועד של אותם רוכשים, מחוץ לבניין הדירות, כשמאבטחים גדולי גוף מונעים את כניסתו לדירת הנופש שלו. המנעול בדירתו הוחלף בטענה שהשלים את מכסת 90 הימים שלו, ושממילא הוא חייב 16,000 שקלים לחברת הניהול. אגב, כסף מהשכרת דירת הנופש הוא לא ראה עד היום. כך גם שאר בעלי הדירות שהקימו את הוועד שבראשו הוא עומד.

איך זה קרה? עמרם וחבריו בוועד טוענים כי ברזן מלכתחילה תכננה את המלון באופן לקוי וכי ההתקשרות עם חברת הניהול "אוקיינוס איילנד" הייתה לקויה.

יקי בריגה דווקא לא נבהל מההאשמות: "אוקיי, אז נעשו כמה טעויות. אין פסיליטיז מלונאי, ואולי גם חברת הניהול לא הכי מתאימה. אבל להטיח ככה בחוץ את הכול? לא חבל? קבענו השבוע פגישה עם עורכי הדין והאדריכלים. אם הדיירים לא מרוצים מחברת הניהול, יש דרך חוקית להזיז אותה, רק צריך למצוא את המתווה הנכון".

בינתיים, המגדל הלבן והמבהיק הפך ליעד מבוצר, שמאבטחים קשוחים וחמושים ניצבים בפתחו 24 שעות ביממה וניידות משטרה פוקדות אותו חדשות לבקרים.

"הבניין הזה הוא הבייבי שלי"

חבורת הצרפתים שמנהלת את המאבק ביזמים ובחברת הניהול אינה תואמת את סטריאוטיפ המיליונרים שמצופה לפגוש במגדלי יוקרה. סגן היו"ר, למשל, קלוד בנעים, הוא פנסיונר אפרורי, שניהל שנים רבות סופרמרקט צנוע בפריז ולקח משכנתא על בסיס קרן הפנסיה שלו כדי לרכוש דירה באיילנד. כך גם צ'רלי בן חיים ממרסיי, פנסיונר גרוש שעבד בחברה למכונות קירור, אב לשתי בנות, אחת רוקחת המתגוררת בקנדה והשנייה רופאה המתגוררת בקאן. "רכשתי שתי דירות באיילנד ממניעים ציוניים", הוא מספר, "אבל גם כהשקעה לנופש של המשפחה".

לצ'רלי בן שטרית יש סיפור מורכב יותר: הוא נולד במרוקו ועלה לארץ ב-1960. בשנות ה-70, אחרי שירות צבאי ונטילת חלק במאבק הפנתרים השחורים, הוא היגר עם אשתו ועם ילדיו לפריז, שם עבד כמכונאי ולימים פתח מוסך עצמאי שכיום בניו מתחזקים.

אלה הם האנשים. דור שני למהגרים יהודים מצפון אפריקה, אנשי מעמד הביניים הצרפתי, שרכשו על שפת הים בישראל דירת נופש בת שני חדרים ב-250 אלף דולרים או דירת שלושה חדרים ב-600 אלף דולרים. אגב, שמונה דופלקסים בקומות העליונות של האיילנד נמכרו ב-850 אלף אירו ומעלה האחד; אבל זה כבר עניין לאוליגרכים רוסים שקולם המסתורי לא נשמע בעימות המתהווה.

"תמיד חלמתי על מקום בישראל שאעשה אליו עלייה יום אחד", אומר מוריס עמרם, מנהל מכירות מפריז שפרש לפנסיה, גרוש ואב לשני בנים המתגוררים בצרפת. "עשינו את העסקה ביריד נדל"ן ישראלי בצרפת ולא ידענו מה בדיוק השימושים שמותרים בדירות. ידענו שמדובר בדירת נופש, שלא מאפשרת מגורי קבע, אבל דובר על שישה חודשי מגורים בדירה (בהמשך סוכם רק על שלושה - א' ז') ובשאר הזמן הדירה מושכרת באמצעות חברת ניהול, שאמורה לחלק לדיירים את הרווחים. הערכנו שנקבל 1,000 דולר לחודש. לא העלינו בדעתנו שלא נקבל כסף בכלל".

מולם ניצבת חברת הניהול אוקיינוס איילנד. החברה הוקמה זמן מה לפני סיום הבנייה כשותפות בין חברת נתון לתפעול מבנים לבין בריטיש ישראל כיום מקבוצת מליסרון של משפחת עופר. את ההתקשרות יזמה החברה היזמית ברזן בחוזה לארבע שנים. ביולי 2011, זמן קצר אחרי שהמלון נפתח, בריטיש ישראל יצאה מאוקיינוס איילנד ונתון קיבלה את השליטה הבלעדית על חברת הניהול.

נתון, בבעלות חזי נוראל, מנהלת ומתחזקת כמה מבנייני המגורים היוקרתיים ביותר בישראל: המגדל החדש בפרישמן פינת דיזנגוף, המגדל באבן גבירול פינת השופטים, מגדלי מנהטן ואביב במתחם צמרת (G), וכן בנייני מגורים בהרצליה פיתוח ובמרינה. בנוסף, היא מתפעלת את קריות הממשלה בירושלים ובחיפה, את הבניין של חברת מגדל בפתח תקווה ואת האחזקה במתחם גוגל בחיפה. לאחרונה זכתה במכרז של משרד הביטחון לתפעול כל המבנים בעיר הבה"דים החדשה בנגב, חוזה ל-21 שנים לפי שיטת מכרזי ה-BOT (בנה-הפעל-העבר. כלומר: בתום 21 שנה, תפעול המבנים, אחזקתם והבעלות עליהם חוזרים למדינה).

הבעיה ברשימת הפרויקטים המפוארת הזו היא שאף אחד מהם אינו בית מלון, מה ששם את איילנד בעמדה של חוסר ניסיון. בנתון ובחברה הבת אוקיינוס מודים כי הגירעון המצטבר של הבניין בשלוש השנים הראשונות להפעלתו עומד על ארבעה מיליון שקלים וחצי, ושזה בעצם מה שמונע חלוקת רווחים כלשהם.

אלא שבוועד טוענים כי הגירעון נגרם עקב ניהול לא מקצועי, כושל ואינטרסנטי, לצד מניעים זרים, בהתקשרות בין אוקיינוס לברזן. "בראש הוועד הראשון עמדו בריגה וכמה דיירים", משחזר עמרם. "לנו לא הייתה שליטה ולא קיבלנו שום מידע. חשבנו שאוקיינוס איילנד זה כמו אוקיינוס בהרצליה פיתוח ובמרינה של משפחת עופר. לאט-לאט התחלנו לקלוט מה קורה".

לפי טענות הוועד, בשום מסמך שהוצג להם לא מופיע שברזן שילמו עבור 24 הדירות והנכסים המסחריים שלהם את דמי הניהול המוטלים על בעלי הדירות, כ-2,500 שקלים לחודש לדירה. לטענתם, זהו אחד המקורות לגירעון הגדול של חברת הניהול. מנכ"ל אוקיינוס, אסף שאער מאשר, כי "היו חובות של ברזן על דירות ונכסים מסחריים". אבל, הוא אומר, "הם מעולם לא היו פטורים מתשלום. לאחרונה הם מכרו 16 דירות לקבוצת רונן שטרית, הבעלים של אנגלו סכסון, וב-10 בנובמבר ערכנו התחשבנות והם סגרו את כל החובות על השטחים המסחריים. נותר להם חיוב כלשהו על הדירות הפרטיות, אבל כל ההתחייבויות רשומות בספרים ובמאזנים".

יקי בריגה מנכ"ל ברזן טוען בתגובה: "כל דמי הניהול שולמו וזה מופיע בספרי החברה. אנחנו אפילו הלווינו כסף לנתון כדי שתעמוד בהתחייבויותיה, וחלק מהכסף לא הוחזר לנו. מלבד זאת, היום כבר אין לנו כמעט דירות או שטחים מסחריים, הכול נמכר לרונן שטרית מאנגלו סכסון ולאנשים פרטיים, כך שלא נותר לנו באיילנד אינטרס כלכלי משמעותי. נותר רק הסנטימנט".

- הסנטימנט?

"כן. הבניין הזה הוא הבייבי שלי, אני מוכן לעשות כל מה שצריך כדי שהוא לא יתדרדר. נורא כואב לי שהדיירים פנו לתקשורת, זו טעות שתפגע במלון ובערך הדירות שלהם".

נציגי הדיירים לא מתרשמים. הבעיה, הם אומרים, היא שמלכתחילה לא תכננו את הבניין כמלון יוקרתי: "הלובי הקטנטן לא מתאים למלון שמארח מאות אורחים ברמה גבוהה. אין מועדון, אין בר. בסופי שבוע המצב בלתי נסבל. מהומה שלמה. אי אפשר לעבור בלובי. ובכל הבניין יש רק שלוש מעליות, כך שההמתנה רבה. גם לא חשבו על מעליות שירות לצוות הניקיון והתחזוקה.

"בכל המלון אין מטבח רציני וחדר האוכל המרכזי נבנה רק כדי לרצות את דרישות משרד התיירות לשטחים משותפים, לכן הוא 'קבור' במרתף ללא חלונות ואינו מעורר תיאבון. עכשיו הוא בכלל נמכר לקבוצת שטרית ומושכר לקבלן חיצוני שמפעיל אותו כאולם כנסים ואירועים, מה שמניב הכנסות למשכיר, אך לא לבעלי הדירות. אותו סיפור עם הספא שנמכר להם כנדל"ן שמניב להם בלבד".

מי כאן בעל הבית?

חוסר הניסיון בניהול מלון, על-פי עמרם וחבריו, לא נגמר רק בתכנון הלקוי, אלא גם בביצוע: "כדי להגדיל את רווחיהם בעקיפין", עמרם מדגים, "הם שוכרים שירותי ניהול, ביטחון וניקיון באמצעות חברות בנות של נתון, ומשלמים להם מכספי השכירות שאנחנו אמורים לקבל. כאשר נתוני ההשכרה נמוכים", הוא ממשיך, "הם מורידים מחירים. אז בשבתות המלון מלא באוכלוסייה לא הכי מתאימה, ולנו אין שליטה על זהות השוכרים או על איכות השירות והמזון, מה שפוגע במוניטין. "בגלל הגירעון, הם גם לא דואגים לעדכן את קרן התחזוקה בכספים מהמחזור השוטף, כמתחייב, ואנחנו מדברים על מלון ששוכן על הים, כן? זה מקום שסובל מבלאי גבוה עקב פגעי הטבע, מה שמחייב השקעות גדולות כל כמה שנים, וזאת בנוסף לנזקי השוכרים בדירות. אנחנו מדברים כבר על שלוש שנים של נזקים ואובדן ערך משמעותי.

"הם מחויבים לדווח באופן מפורט על הוצאות החברה, אבל נותנים לנו דיווחים כלליים בלבד. על כל בקשה לקבלת מידע אנחנו מחכים כמה חודשים ולעתים המידע גם לא מתקבל. לפי המידע שלנו, אוקיינוס איילנד מפסידה כסף ואנחנו עוד נצטרך לשלם את ההפסדים שלה".

לפי עמרם, המחדלים התפעוליים והיעדר הרווחים אינם הבעיה היחידה: "אנחנו תלויים בהחלטות ההנהלה כאילו הם בעלי הבית ולא אנחנו. מינואר 2011 לא נותנים לנו לתפעל את זמני השהות, המפתח בדירה שייך למלון וכדי להזמין מקום אנחנו צריכים להודיע שישה חודשים מראש, כאשר בקיץ ובחגים בכלל לא נותנים לנו דירות מכל מיני תירוצים. בשאר ימות השנה מסרבים להכניס אורחים שלנו או בני משפחה וחברים כדיירים חלופיים".

מה הוועד מבקש? משהו פשוט למדי: להקים חברת ניהול שתפעל רק למענם. "רמת הניהול משפיעה באופן ישיר על הערך העתידי של הנכסים שלנו, לטוב ולרע", אומר עמרם. "כולנו עשינו כמה דברים בחיים, וגם יש לנו את הניסיון כאן מול בריגה, אוקיינוס ומשרד התיירות. דווקא לאוקיינוס אין ניסיון בניהול בית מלון. עד עכשיו הם מינו חמישה מנהלים. חמישה! בשלוש שנים! זה אומר הכול".

"זו לא מציאה גדולה"

מנכ"ל אוקיינוס איילנד, אסף שאער, הגיב בפתיחות מפתיעה לטענות של הוועד. "אני אפילו יכול להבין את הדאגה שלהם", הוא אומר, "אבל כולם יודעים שבשנים הראשונות יש השקעות כבדות בניהול - גיוס צוות, היכרות עם ספקים, יצירת מלאי, הקמת מערך מחשוב ושיווק. לאורך שלוש שנים ספגנו המון ביקורת ללא טיפת סובלנות ואמונה. אוקיינוס איילנד קיבלה את אישור היועץ המשפטי של משרד התיירות, אבל עם יציאת בריטיש ישראל מהשותפות ביולי 2011, נציגות הדיירים הראשונה בראשות בריגה מיד ביקשה שנצא והביאו תחתינו שני מנהלי מלונות מורשים".

צמד המנהלים נותרו בתפקידם מספר חודשים בלבד, ולפי שאער, אנשי אוקיינוס נותרו כל הזמן בסביבה כאשר הם גוררים את הוצאות האחזקה ללא הכנסות, דבר שגרר את קופת המלון לגירעון מצטבר של שלושה מיליון שקלים.

"אחרי מספר חודשים בלבד בריגה והדיירים לא היו מרוצים", הוא משחזר, "ובחודש פברואר 2012 הציגו לנו את חברת הניהול ליאופרד משווייץ, שאמורה להחליף אותנו. שלב הטיוטות בין עורכי הדין ארך כמעט שנה, שבמהלכה הביאו למלון את נציג ליאופרד ומנהל מטעמו. נציגי הדיירים נסעו לסבב פגישות עם המשקיע של ליאופרד בשווייץ, שהציע להם הזרמה מיידית של שמונה מיליון שקל לקופת המלון ותשואה מובטחת של כ-4,000 שקל בחודש לכל דירה, ובתנאי שההתקשרות תבוצע בהסכמה של 90% מהדיירים. ומי לא הסכים לעסקה? נכון, מוריס עמרם והקבוצה שלו".

במשך כל השנה הזו של שלב הטיוטות, מסביר שאער, אוקיינוס נותרה תחת הניהול של ליאופרד. "במהלך השנה הזו, 2012, אוקיינוס הפסידה 1.3 מיליון שקל", הוא אומר, "כך הגענו לגירעון של 4.5 מיליון שקל".

נתון חזרו לנהל את אוקיינוס איילנד. במרץ 2013, הביאו מנהל מלון חדש, החליפו את מנהלת השיווק וחיסלו את מחלקת המזון והמשקאות לטובת קבלן חיצוני.

"ב-2013 אנחנו אמורים להרוויח בעזרת השם 2.2 מיליון שקל עם צפי לרווח של שלושה מיליון ב-2014", אומר שאער, "זה שיוביל למחיקת הגירעון, מעבר לרווח ותשואה לבעלי הדירות. בכל מקרה, לא מדובר בכסף גדול, ברווח של ארבעה מיליון בשנה אנחנו מקבלים רק מיליון. בהפחתת תקורות ניהול והוצאות נוספות אולי נשאר מזה לחברה 400 אלף שקל. זו לא מציאה גדולה. אם תבוא חברת ניהול רצינית נשמח להעביר את זכויות הניהול".

גם התחזיות הנדיבות של שאער לא מרשימות את עמרם ואת חברי הוועד, והם כבר פנו לאוקיינוס בדרישה להעביר בתוך 45 ימים את השליטה לידיהם, כדי שיקימו חברת ניהול באמצעות אנשי מקצוע מורשים. אוקיינוס איילנד, באמצעות נתון, מסרבת לבקשה. מדוע? ראשית משום שהחוזה מסתיים בסוף שנת 2014; שנית, היא מחויבת להעביר את השליטה רק לחברה מורשית בפועל על-ידי משרד התיירות. המשמעות היא שההעברה חייבת להתבצע על-פי מתווה שיסדיר את כל התחייבויות החברה, לרבות אפשרות לחילוט כספי הפיקדון של בעלי הדירות להבטחת התחייבויותיהם.

על רקע הטונים הצורמים, דווקא בריגה, שבעבר היה מתנגד מובהק של אוקיינוס, מאמין ביכולתה להוביל את המלון לרווחיות. במיוחד הם דוחים על הסף את ההצעה של ועד בעלי הדירות. מי שתומך בגישה זו הם נציגי השחקן המשמעותי החדש במשוואה - קבוצת רונן שטרית, שבאמצעות חברת איילנד שערי ים רכשה מבריגה 16 סוויטות, את חדר האוכל הגדול ואת הספא.

"כבעלים של 16 סוויטות ציפיתי שיזמינו אותי לאסיפת הדיירים שקיבלה את ההחלטה להיפרד מאוקיינוס בתוך 45 יום", אומרת סמנכ"לית קבוצת שטרית, עליזה כהן. "נודע לי על האסיפה רק בדרך אגב והגעתי מיוזמתי עם שני עורכי דין. לא התרשמנו לטובה. האסיפה התנהלה בהמולה עם הרבה צעקות מתלהמות בצרפתית ובעברית. לא הבנו שום דבר וחתמתי על איזה טופס שלהם בצרפתית בלי שהבנתי בכלל מה כתוב בו. לא נראה לנו שחברי הוועד בנויים לנהל מלון מפואר כזה".

- הם לא קיבלו שקל אחד בשלוש שנים. גם את תסכימי לוותר על שכר דירה?

"הם צודקים, אבל כאנשי עסקים הם חייבים להבין שבשנים הראשונות שום עסק אינו מרוויח. לי אין סנטימנטים לחברת ניהול אלא לסוויטות שלנו. נפגשתי עם נתון והם הציעו לנו הסכם חדש לשנת 2014, הכנסה ממוצעת של 2,400 שקלים לחודש בדירות הקטנות ו-3,600 בגדולות, ולמי שלא משתמש בתקופות החמות, בונוס של 7,200 שקל לשנה. זה או אפס או זה, אז אני קודם כול לוקחת. צריך לשים את האמוציות בצד. בואו ניתן להם חצי שנה ונראה, ובמקביל מותר לחפש חברת ניהול שמתמחה בניהול בתי מלון".

- נראה שהאיילנד לא בדיוק תוכנן להיות מלון. אתם, למשל, רכשתם מבריגה את מעט השטחים המשותפים שכן נותרו בו.

"רכשנו שני נכסים מסחריים, את הספא ואת אולם האירועים, שמתפקד גם כחדר אוכל ומציע ארוחות".

- אלה שני חללים שתוכננו לטובת הציבור לפי תנאי משרד התיירות. הם נועדו להשביח את האירוח ולהניב הכנסות לקופת בעלי הדירות. במשרד התיירות בודקים את חוקיות העסקה.

"לא שידוע לי, אני לא מאמינה שהיועצים המשפטיים לעסקה לא בדקו את זה".

ענת שיחור, דוברת משרד התיירות מסרה בתגובה, כי נוכח תלונות של בעלי הנכסים בודקים במשרד את טענותיהם ומנכ"ל המשרד אמיר הלוי אמור להיפגש איתם. "למשרד התיירות אין אמנם סמכות אכיפה כלפי חברת הניהול או היזמים", היא מסרה, "אבל המשרד העביר את המקרה לטיפול הרשות המקומית ויעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות".

ממשרד מהנדס העיר בנתניה, פול ויטל, נמסר: "בין העירייה לבין משרד התיירות מתקיים שיתוף פעולה בכל היבט אפשרי, וההיתר למלון איילנד ניתן לפי הנחיות ודרישות משרד התיירות, שאישר את הרישיון למלון לפי התוכניות שהוצגו בפניו. נכון לרגע זה טרם התקבלה תלונה של משרד התיירות, ומשרד מהנדס העירייה אינו מודע למכירת שטחים משותפים המהווים חלק בלתי נפרד מהשימוש המלונאי כנדרש בחוק. אם תתקבל תלונה, הנושא ייבדק בתיאום עם הלשכה המשפטית ומשרד התיירות, ואז יוחלט כיצד לטפל בנושא".

מוריס, אסור לך להיכנס

בתגובה לטענותיה של עליזה כהן מקבוצת שטרית, על "אסיפת הצעקות" בצרפתית, חברי הוועד מציגים את הפרוטוקולים המסודרים למופת של האסיפות הכלליות, עם התרגומים לעברית. הפרוטוקול המעניין הוא מהישיבה שנערכה ב-14 בנובמבר 2013 ובה הוחלטה ברוב של 82% מתוך 102 בעלי דירות שהשתתפו באסיפה ההחלטה הבאה: "בעקבות אסיפה כללית זו נתבקשה חברת נתון לכבד את החוק והחוזה המורה להם לעזוב את הניהול תוך 45 יום במידה והאסיפה הכללית תבקש זאת ברוב של 55% עקב הפרה יסודית של החוזה".

בפרוטוקול נכתב עוד, כי נוכח התארגנות רוב בעלי הדירות, "חברת נתון הזדרזה להציע נספח המתגמל בכמה שקלים דיירים שיסכימו לחתום עליו. מסתבר שחברת ברזן ואיילנד שערי ים, שרכשו מברזן 16 דירות ספא ומסעדה, תומכים בהצעה זו, דהיינו 25 דירות. לחברת ברזן עניין רב בהמשך הניהול של נתון, היות ונתון ויתרה לה על חובות למלון כפי שחשף רו"ח של הדיירים. לברזן יש אינטרס המתבטא במיליונים לשמירת על חברת נתון".

כמה שבועות לאחר האסיפה הוחלט לנקוט שורה של צעדים מרחיקי לכת נגד ראשי ההתארגנות. ב-15 בדצמבר הוצבו בכניסה למלון שמונה אנשי אבטחה שמנעו מעמרם ומצ'רלי בן חיים להיכנס, בטענה שהשלימו את מכסת שלושת החודשים. לבן חיים התירו להיכנס רק כשהתברר כי הוא הבעלים של שתי סוויטות.

"חזרתי פנימה בליווי שוטר", משחזר עמרם. "נכנסתי עם חבר לדירה שלי כדי שייקח משם שתי מזוודות לצורך נסיעתו חזרה לצרפת, ולא הרשו לי להישאר בבית שלי. הם אמרו לשוטר שעברו שלושת החודשים שלי ושאני חייב כסף. השוטר אמר לי לצאת ולפנות לבית משפט. הוא התנהג הפוך מהמצופה משוטר במדינת חוק. הוא צריך לשמור על הסדר הציבורי. אני בעל הדירה, אני בעל החזקה, יש לי מסמכים, זה לא תפקידו לאכוף קונפליקטים בהתקשרות העסקית בינינו, מה גם שלמלון אין צו פינוי נגדי מבית משפט".

למחרת פנו 11 מבעלי הדירות למשטרת נתניה כדי להגיש תלונה נגד חברת הניהול ומנהליה. במשטרה הסבירו להם שאם אין צו נגד עמרם, חייבים להכניס אותו לביתו. "חזרנו למלון עם שתי ניידות והשוטרים נתנו הוראה להכניס את מוריס", מספר בן חיים. "עלינו יחד לדירה שלו ואז ראינו שהחליפו את קוד הכרטיס החכם ואת המנעול. ירדנו למטה והחל ויכוח שלם עם פקידי הקבלה והמאבטחים. הם לא רצו לתת לו את קוד הכניסה לבית שלו. התקשרנו חזרה למוקד 100, אבל אמרו לנו שהם לא מתערבים בזה יותר, ושנפנה לבית המשפט".

ועד הדיירים שכר את שירותיו של עו"ד גיל פאריינט כדי להגיש תביעה נגד נתון. עו"ד פאריינט לא מגיש בקשה לסעד זמני נגד המלון. מבחנה טקטית, הוא אומר, זה יפגע בתביעה הגדולה.

"הכי מפתיע אותי זה שהמשטרה לא ממלאת את תפקידה", הוא מרחיב. "הרי היא צריכה להגן ולסייע לבעלי החזקה כנדרש בחוק ולא לכבד את האלימות שנוקטים נגדם פולשים זרים. המשטרה לא צריכה להתעסק בשאלה מי רשאי או לא רשאי להשתמש בנכס עד שבית משפט יחליט. זה כמו שיבקשו מקורבן בעבירת אלימות להביא צו שלא ירביצו לו".

מהמשטרה נמסר בתגובה: "מדובר בסכסוך אזרחי על החזקה בנכס. בפניית הצדדים למשטרה לא נמסרה כל טענה בדבר מעשה אלימות או ביצוע עבירה פלילית כלשהי. כבר בתחילת הפנייה נמסר לצדדים כי קיימת להם האפשרות לפנות לבית המשפט המוסמך לטפל בעניינם ולהגיש בקשה דחופה לדיון בפני שופט לצורך בקשה לקבלת צו שיפוטי".

באוקיינוס מגיבים ביתר נחישות: "מוריס עמרם מיצה את ימי השהות ונותר לו חוב של כמה עשרות אלפי שקלים. בנוסף, הוא גם החל להתנהג לא יפה, איים בעקיפין על עובדים ועל מנהלים, אז הראינו לו את הדרך - ניתוק חשמל ומים והחלפת כרטיס הברקוד לכניסה לדירה. מנענו את הכניסה שלו לבניין, כי הוא התחיל להתנחל בכל מיני דירות של חברים. עד שהוא לא ישלם את חובותיו, שלא יהיה במלון".