ישראלי ינהל בארץ תביעה נגד אזרח זר על הפרת זכויות יוצרים באינטרנט

בהחלטה לא מנומקת איפשרה השופטת עפרה צ'רניאק לתבוע אזרח צרפתי ■ עד היום לא נוהלו בארץ תביעות כאלה, כיוון שמקום ביצוע העוולה אינו בישראל

לראשונה: בית משפט מאפשר לאזרח ישראלי לנהל בארץ תביעה נגד אזרח זר שלטענתו הפר את זכויות היוצרים שלו ברשת האינטרנט. בפסק דין קצר ולא מנומק אך שעשוי לפרוץ דרך, איפשרה בשבוע שעבר שופטת המחוזי בתל-אביב, עפרה צ'רניאק, לאמן הגרפי שאול דדון (הידוע בשם הבמה, "דויד קאוונה") לנהל בארץ תביעה נגד המעצב הצרפתי אוליווייה סיאפה (Olivier Ciappa), שלטענתו הפר את זכויותיו בראיונות שנתן והופצו באינטרנט.

הגשת תביעה נגד אזרח זר מחייבת אישור של בית המשפט להמציא את התביעה מחוץ לישראל (היתר המצאה מחוץ לתחום). אחת הסיבות לכך היא שמקום ביצוע העוולה הוא שקובע היכן תתנהל התביעה.

עד היום לא נוהלו בארץ תביעות בגין הפרת זכויות יוצרים באינטרנט נגד אזרחים זרים, כיוון שמקום ביצוע העוולה אינו בישראל. בעולם הרחב, לעומת זאת, החלו בשנים האחרונות בתי משפט להתיר לתובעים במדינה מסוימת לתבוע נתבעים במדינות אחרות בגין הפרת זכויות יוצרים ברשת האינטרנט, שלה, כידוע, אין גבולות מוגדרים.

פסק דינה של השופטת צ'רניאק עשוי להיות סנונית ראשונה שתאפשר גם לתובעים ישראלים לנהל תביעות בגין הפרת זכויות היוצרים שלהם (או בעילות אחרות כמו לשון הרע) שנעשו ברשת האינטרנט.

סיפור הסכסוך בין דדון לסיאפה תואר בעבר בתקשורת האירופית. עיקר המחלוקת בין השניים היא על זכויות יוצרים במה שאמור היה להיות הבול הרשמי לציון נשיאותו של פרנסואה הולנד: קלסתר צעיר של מריאן, סמלה הנשי של הרפובליקה הצרפתית, שישקף את מחויבותו של הנשיא לדור הצעיר בארצו.

כפי שפורסם בעיתון ה"גרדיאן" הצרפתי ביולי 2013, מיד לאחר הוצאתו של הבול הוא עורר ביקורת חריפה בקרב הימין הצרפתי, לאחר שסיאפה התבטא כי מושא ההשראה שלו אינה הדמות הצרפתית האייקונית, אלא דווקא אישה זרה - אינה שווצ'נקו, מראשי התנועה הפמינסטית "פמן" באוקראינה.

ללא קשר לתרעומת בצרפת סביב עיצוב בול המריאן, ביקש דדון להגיש תביעת זכויות יוצרים נגד סיאפה, בטענה כי בראיונות שקיבלו ביטוי רחב היקף ברשת אינטרנט זקף את יצירת הבול לעצמו, מבלי להזכיר כי דדון היה שותף ליצירת הבול.

באמצעות עו"ד יותם וירז'נסקי ממשרד דרורי-וירז'נסקי-אורלנד הגיש דדון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה בסך נגד סיאפה, אך הרשמת אסתר נחליאלי-חיאט דחתה את הבקשה, בנימוק כי "הנתבע הוא תושב צרפת המתגורר בצרפת, והמעשים ו/או המחדלים המיוחסים לו נעשו בצרפת, ונטען כי להם 'תהודה בישראל', ולא שוכנעתי כי יש מקום להרחיב את סמכות השיפוט הישראלית על הנתבע, המתגורר מחוץ לטריטוריה".

השופטת צ'רניאק הפכה את החלטת הרשמת בערעור שהוגש לה וקבעה כי "אין בהחלטת הרשמת התייחסות לכך שההפרה הנטענת בוצעה בעיקר ברשת האינטרנט, ואין התייחסות לטענות המבקש כי סמכות שיפוט בנוגע לזכויות יוצרים חלה גם בארץ".

השופטת הורתה על המצאת כתב התביעה לנתבע. יצוין כי סיאפה רשאי להגיש לבית המשפט הישראלי התנגדות לניהול המשפט בארץ.

עוולות "Cross Border"

עו"ד יותם וירז'נסקי ממשרד דרורי-וירז'נסקי-אורלנד, המתמחה בדיני קניין רוחני ואינטרנט והמייצג את התובע, מסר כי "למעשה, בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו של התובע בבקשה להמצאה אל מחוץ לתחום, לפיהן כשמדובר בתביעה בגין עוולות 'Cross Border', כדוגמת הפרת זכויות יוצרים באינטרנט או פרסום לשון הרע באינטרנט - המקבלות ביטוי בכל מדינה ומדינה שיש בה גישה לרשת האינטרנט, ובמיוחד במדינה בה טוען תובע כי הוא נפגע מהעוולה - לבית המשפט במדינת התובע יש סמכות לדון בתובענה".

מתן האישור להמצאה אל מחוץ לתחום בתביעות "Cross Border", כגון תביעת דדון, ממקם את ישראל בשורה אחת עם המדינות המפותחות, בהן כבר נפסק במהלך העשור האחרון כי בתביעות בגין הפרת זכויות יוצרים ברשת האינטרנט, כשלא ניתן באמת "לשים אצבע" על "מקום" ביצוע העוולה, וכשהגלובליזציה חודרת לחיי היום-יום העסקיים, וצדדים שונים במדינות שונות משתמשים באינטרנט להתנהלותם השוטפת - זה רק הגיוני להמעיט במשקל טענת הפורום הלא נאות (ע"ר 1189-01-14 דדון נ' Olivier Ciappa).

עו"ד רביה: "החלטה מוטעית המערערת את עקרונות סמכות השיפוט הבינלאומית"

לדברי עו"ד חיים רביה, שותף בכיר במשרד פרל-כהן-צדק-לצרברץ וראש קבוצת האינטרנט במשרד, החלטת השופטת עפרה צ'רניאק לאפשר לזמן למשפט בארץ אזרח זר בטענה להפרת זכויות יוצרים שביצע באינטרנט, היא מוטעית.

"גישה הגורסת כי די בעובדה שהפרת זכויות היוצרים התפרסמה באינטרנט כדי להקנות סמכות לבית משפט ישראלי, חותרת לדעתי תחת מושכלות-יסוד שהתגבשו במהלך מאות שנים, ולפיהן המשפט אינו חל על עוולות שהן נטולות זיקה של ממש לאותה טריטוריה", אומר רביה.

- הרעיון הוא שהאינטרנט נמצא בכל מקום, ולכן גם התביעה יכולה להתנהל בכל מקום.

רביה: "מה בכך אם בוצעה ההפרה ברשת? חלק עצום מהפעילות הכלכלית, התרבותית והחברתית הבינלאומית מתבצע כיום באינטרנט. מטבעו, מידע המופיע ברשת חשוף בכל מקום ברחבי תבל. אם עצם העובדה הזו - בלא זיקה נוספת! - די בה כדי להקים סמכות לבתי המשפט במדינת הנפגע, היה בכך כדי לערער עקרונות-יסוד של סמכות השיפוט הבינלאומית. סמכות זו היא ביטוי לכיבוד הריבונות המדינית של ארצות תבל".

רביה מבקר את השופטת גם על כך שהיא לא נימקה את החלטתה. "ההחלטה היא קצרה במידה כזו שהנמקתה יכולה הייתה להתפרסם בטוויטר, המגביל את משתמשיו ל-140 תווים בלבד - וחבל", אומר רביה.

לדבריו, "בסוגייה הזו היה מקום לקיים דיון לעומק, לא רק מפני שאין בישראל החלטה משמעותית העוסקת בסוגייה, אלא מפני שהזמנים המשתנים מצריכים בחינה מחודשת של התפיסה, הגורסת כי מה שפורסם באינטרנט נראה בכל מקום, ולכן מאפשר תביעה בכל מקום".

רביה מציין כי בפני בתי משפט בישראל עמדה בעבר שאלת סמכות השיפוט הבינלאומית באינטרנט, כשמדובר בלשון הרע: "הייתה תביעה שהגיש הקומיקאי גיל קופטש נגד השבועון הגרמני 'דר שפיגל', שפירסם את תמונתו המעובדת כהיטלר ולצדה הכיתוב 'הנאצי הגדול'. נקבע כי העובדה שהתמונה עובדה על-ידי גולש אנונימי והופצה באינטרנט בשפה העברית, התפרשה כיוצרת זיקה של ממש לארץ".