רופאי הדסה גרפו 1.2 מיליארד שקל משר"פ ב-6 שנים

המסקנה החותכת מהבלגן בביה"ח הדסה: בתי החולים אינם יכולים להתנהל ע"י חברי המועדון הרפואי ■ דעה / אלי ציפורי

1. חוט מקשר אחד עובר בין ההפקרות הניהולית שהובילה לפשיטת הרגל של בית החולים הדסה, להתנהלות של מנכ"ל שיבא פרופ' זאב רוטשטיין ולהתנהלות של בכירה בבית החולים רמב"ם שמפאת כבודה החלטנו לשמור את שמה במערכת. הפרטים שונים, המהות שונה, המשמעות שונה, אבל להתנהלות של השלושה יש מסר אחד זהה.

שורה של מנהלים ושורה ארוכה עוד יותר של דירקטורים, שבהמשך המאמר נעשה עם כולם היכרות, הובילו את הדסה לפשיטת רגל בעיניים פקוחות לרווחה. אי אפשר להגדיר את ההתנהלות שם כמשהו שנעשה בתום לב, כטעויות של אנשים שמרבים בעשייה וטעויות הן הרי חלק מעשייה, אלא כמשהו שנעשה בהפקרות ובחוסר אחריות.

פרופ' רוטשטיין החליט להילחם ב"גלובס" ובתחקיר המדויק על מיני שדה התעופה שהוא רצה לפתח במתחם שיבא הממשלתי באמצעות מכתבים המאיימים בתביעות וכדומה מאחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל (משרד גולדפרב זליגמן בראשות עו"ד אלי זהר), אף שהוא עובד מדינה ועובד מדינה אמור להשתמש בפרקליטות לצרכיו, אף שמותר לו באופן אישי לשכור שירותים של משרד פרטי.

וראו זה פלא, משרד הבריאות, שהפגין עד עתה חולשה ורפיסות מול הנהלות בתי החולים, החליט להעמיד את פרופ' רוטשטיין על מקומו וטעותו. אין צורך אפילו לפנות לפרקליטות, נזפה היועצת המשפטית ברוטשטיין, "על מנת לחסוך מעצמך ומאיתנו מבוכה נוספת", והוסיפה שבחים לתחקיר "גלובס" ש"הציף סוגיות שראוי היה להציפן". מהבדיקה של המשרד עולה גם כי חלק מההסכמים שעליהם חתמו שיבא ורושטשיין בנוגע למתחם המסוקים נחתמו לכאורה בלי סמכות.

מנהלת בכירה ברמב"ם החליטה לבטל את המנוי שלה על "גלובס" כיוון ששורת הכתבות על פשיטת הרגל של הרפואה הציבורית והתחקיר על המגדל הפרטי שמוקם בשטחו של רמב"ם הממשלתי לא נשאו חן בעיניה. בשיחה עם נציגת "גלובס" היא אף אמרה שבדעתה לשכנע את כל מי שהיא מכירה ברמב"ם לבטל את המנוי ל"גלובס".

מנהלי בתי החולים, הציבורים יש להזכיר; אלו שאמורים לשרת את הציבור, יש להזכיר; אלה שנמצאים למעשה בבעלות הציבור, יש להזכיר, כה בטוחים בעצמם, כה משוכנעים בעצמם וכה שיכורי כוח, שהם שכחו שהם חלק ממערכת ציבורית שאמורה לשרת את אזרחיה. הם נוטים לחשוב שבתי החולים רשומים על שמם בטאבו והם יכולים לעשות הכול, אבל הכול - לאיים, לבטל וגם להוביל את אחד מבתי החולים הגדולים בארץ בדרך הזהב לחדלות פירעון. אל דאגה, כולם יודעים שאחרי ה"משחק" של הקפאת הליכים שיפרנס יפה עוד כמה עורכי דין מהסקטור הפרטי, המדינה, כלומר הציבור, תרשום את הצ'ק המתאים כדי לחלץ את בית החולים.

אם יש מסקנה אחת חותכת מההתרחשויות האחרונות היא שבתי החולים אינם יכולים להתנהל ע"י חברי המועדון, כלומר חברי המועדון הרפואי. המנהלים-רופאים מפתחים זהות אינטרסים גדולה מדי עם המועדון שלהם ופחות מדי עם המועדון הגדול יותר של לקוחותיהם, כלומר ציבור האזרחים, ציבור החולים. מסמך הקפאת ההליכים של הדסה מספק לכך אינספור הוכחות, חלקן נתונים מסמרי שיער על מה שהתרחש שנים על גבי שנים במוסד שאמור היה לשרת את חוליו ושירת יותר מכול את מנהליו, רופאיו הבכירים (צריך להדגיש: רוב הרופאים עושים עבודת קודש ולא שייכים לשכבה האליטיסטית שגרפה כמעט את כל השמנת) ועובדיו ה"בכירים".

כמה עשרות מרופאיו של הדסה נשלחים בימים האחרונים לתקשורת כדי ללחוץ על המדינה לחלץ את בית החולים מקשייו ולבם יוצא לרפואה הציבורית ולחולים המטורטרים, אבל בבואם הביתה, הם צריכים להסתכל במראה: הם חלק מהבעיה וחשבון הבנק שלהם, שאצל חלקם מרופד במיליוני שקלים כל אחד, הוא חלק לא קטן בפשיטת הרגל של הדסה. כולנו בעד שכר הוגן לרופאים, כולנו בעד שכר יפה שיתגמל רופאים מוכשרים, אבל בכל דבר יש מידתיות, ומידתיות היא מילה שנעלמה מהלקסיקון של רופאי העשירון העליון של הדסה. כולנו למדים שוב ושוב שתאוות בצע היא מחלה חשוכת מרפא. במקרה של הדסה, בית חולים ציבורי הפך לבית חולבים פרטי.

2. כשכתבנו לפני כשבעה חודשים את הטור על שערוריית הדסה ("בית החולים בפשיטת רגל, הרופא מרוויח 640 אלף שקל בחודש", "גלובס", 4.7.2013) והתבססנו על הדוחות הגלויים והחלקיים של הדסה מתוקף היותה עמותה ציבורית, לא תיארנו לעצמנו עד כמה האנרכיה והריקבון בבית החולים גדולים. כן, זה פשוט ריקבון וזו פשוט אנרכיה. הנהלת בית החולים מודה שהיא שילמה כ-39 מיליון שקל על שעות נוספות גלובליות "אשר אין מאחוריהן דבר וחצי דבר".

ההנהלה מודה שהיא שילמה לעובדיה כ-41 מיליון שקל נוספים בשנה עבור "כוננויות מינהליות", אף שהעובדים לא נדרשו להיות כוננים וזמינים. ההנהלה מודה שהיא שילמה עבור "כוננויות על", בעיקר למנהלים, כ-30 מיליון שקל בשנה, "וזאת בלי שהעובדים נדרשים בפועל ליתן תמורה בעבורו ככלל".

ההנהלה מודה בעצם שהיא שרפה כ-110 מיליון שקל בשנה בצורה פיקטיבית, על שעות נוספות פיקטיביות, על כוננויות מינהליות פיקטיביות, על כונניות על פיקטיביות. סליחה, אבל מה קורה פה, לעזאזל? לא נעים לומר ולא נוח להשתמש במילים יותר בוטות, אבל גם קשה להימנע מהן: זה סוג של רמאות, כי להעביר תשלומים על דברים פיקטיביים - זו רמאות.

הנהלת בית החולים מודה גם כי כיום יש יותר מ-25 אלף עובדי בית החולים, בני משפחותיהם וגמלאי בית החולים שזכאים לשירות רפואי חינם בבתי החולים. ההנהלה מודה שבפועל מספר ה"זכאים" גדל באופן לא סביר לחלוטין, ברמז עבה שזו עוד פיקציה. בקיצור, בית חולים למקורבים.

3. הנהלת הדסה בראשות אביגדור קפלן ועורכי דינה נזהרו מאוד בכבודם של הרופאים הבכירים בבואם לנסח את מסמך הקפאת ההליכים. הם העדיפו לשתף את הציבור בעלות השכר של מפקח ניקיון בחברה שעומדת על כ-19 אלף שקל או של מזכירה בכירה שעלות שכרה עומדת בממוצע על כ-18 אלף שקל או טכנאי רנטגן שעלות השכר הממוצעת שלו המריאה ל-25,500 שקל (וחלקם השתכרו לפי המסמך גם 100 אלף שקל בחודש). קפלן לא טרח לשתף את הציבור בעלות השכר של רופא בכיר בהדסה, אחד מאלה שעובד נון-סטופ בשר"פ, והוא יודע למה: זה מגיע ל-300 אלף, 400 אלף ו-500 אלף שקל בחודש וזה אחד הגורמים הבולטים שסחף את הדסה לדיונים לא נעימים בבתי משפט. כמה נוח להתמקד במפקח על הניקיון או במזכירה או בעובד רנטגן.

אבל בשניים-שלושה משפטים חשפו בהדסה את הסוד הגלוי ואת השערורייה הכי גדולה: "הרופאים", נכתב שם, "מקבלים 'כוננויות אישיות' אף שאינם זכאים להן"...; "הרופאים מקבלים שכר על ביצוע ניתוחים במשמרת שנייה, אף שהמשרה השנייה כביכול אינה מתחילה בתום שעות עבודה הרגילות, אלא במחצית השנייה של שעות העבודה הרגילות ולעתים בשעה 12 בצהריים"; "כך למשל מתבצעים ניתוחי שר"פ גם בשעות הבוקר... המשמעות היא שהרופא מקבל בגין הניתוח שכר כפול: גם את משכורתו וגם את שכרו בשר"פ".

ל"גלובס" הגיעו אינספור עדויות שהמצב חמור אף יותר; שהרופאים הבכירים מגיעים לעבודתם וקופצים היישר לשר"פ. העבודה הציבורית שלהם מסתכמת בקבלת תלוש משכורת בלי שהם נדרשים לתת עליה תמורה כלשהי. וכאן מגיע האבסורד הגדול: הרופאים דאגו לכך שהכנסות השר"פ יזרמו ברובן לכיסם (85% להם ורק 15% לבית החולים), כך שמתוך 254 מיליון שקל הכנסות משר"פ (שהגיעו, אגב, לכ-20% מהכנסות בית החולים) הם קיבלו 214 מיליון שקל ורק 40 מיליון שקל הגיעו לבית החולים. כל מנהל מתחיל מבין שהשר"פ הפך לפעילות הפסדית לבית החולים ובעל רווחיות אדירה לרופאים הבכירים. בית החולים הרי מקצה את הציוד, את המקום ושולח את הפציינטים ואילו הרופאים כלל לא טורחים לשרת את מטרתם הבסיסית: מתן רפואה ציבורית.

מבדיקת "גלובס" עולה כי ב-6 השנים האחרונות הגיעו הכנסות הדסה מהשר"פ לכ-1.4 מיליארד שקל. הרופאים גרפו מתוך זה סכום אדיר של כ-1.2 מיליארד שקל, כולו על חשבון הרפואה הציבורית, וברובו על חשבון האזרחים. תארו לכם שהחלוקה הייתה אחרת, נניח 50%-50%, זה אומר שבבית החולים היו נותרים 700 מיליון שקל ובמקום זה נותרו 200 מיליון שקל (ההפרש, כחצי מיליארד שקל, זה סכום החילוץ המוערך על ידי המדינה).

תופעת השכר הכפול לא אופיינית רק להדסה כפי שטועים לחשוב. היא פופולרית גם בבתי החולים הממשלתיים בצורה אחרת: יש תלוש אחד מבית החולים ויש תלוש שני מ"קרן המחקר" של בית החולים ולא מעט רופאים מקבלים שני תלושים על אותן שעות העבודה. ומה עושה בדיוק משרד הבריאות בעניין? אה, הוא בתנומה כבדה.

ועוד עניין קטן: בהדסה יש 1,180 רופאים ולפי המסמך מטופלים בבית החולים כמיליון אזרחים בשנה. חשבון פשוט מראה שכל רופא טיפל ב-2.3 חולים ביום. זה נראה לכם? מי אמר שחסרים רופאים בישראל?

4. ועדת גרמן שאמורה לקבל את אחת ההחלטות החשובות בתחום הבריאות ובכלל (אם להכניס שר"פ לבתי החולים) חייבת להשתמש בדוגמה של הדסה כסוג של תמרור אדום. מנהלי בתי החולים הגדולים מפעילים מכבש של לחצים על הוועדה כדי להכניס את השר"פ לכותלי בתי החולים, כמובן עם מגבלות כלשהן, ותנאים כלשהם ורגולציה כלשהי. זה לא יהיה שווה את הנייר שעליו בתי החולים יהיו חתומים, כי היכולת של משרד הבריאות לאכוף רגולציה כלשהי על השר"פ היא אפסית.

מה בדיוק רוצה ועדת גרמן? סחף דומה לזה של הדסה? עשרות רופאים שגורפים את כל השמנת ומשאירים פירורים לכל השאר? נטישה של התפקיד הבסיסי של אותם רופאים: מתן שירות ציבורי ולא ריצה חסרת מעצורים לכסף הגדול של השר"פ? מה בדיוק רוצה ועדת גרמן? לחסל אט-אט את הרפואה הציבורית וליצור מצב שרק הכסף קונה בריאות טובה?

5. האש על האנרכיה בהדסה מופנית באופן טבעי ובצדק רב לפרופ' שלמה מור-יוסף, המנכ"ל לשעבר, אבל היו לו שותפים, כי להדסה היה דירקטוריון עם אנשים כבדי משקל (רשימה חלקית בלבד מתוך מסמכי החברה בשנים האחרונות): איתן רף, זלמן שובל, יוסי רוזן, יוסי ניצני, פרופ' רות ארנון, אסתר דומיניסיני ועוד ועוד... ( ראו מאמר נפרד בעמ' 8).

המליונרים של הדסה
 המליונרים של הדסה