יש פתרון לבעיית הקרנות הזרות

הניסיונות לקדם את הכנסת קרנות הנאמנות הזרות לישראל תפסו לאחרונה תאוצה, אולם נראה כי למרות שכולם מברכים על היוזמה - בפועל היא קצת נתקעה. מחר שוב יעלו למשכן הכנסת נציגי רשות ני"ע, איגוד הבנקים ואיגוד קרנות הנאמנות בניסיון למצוא פתרון למצב שנוצר, לאחר שהדיון הקודם בוועדת הכספים הסתיים בלי תוצאות. מה צריך לקרות כדי שהפעם זה ייגמר אחרת?

בסוף 2012, כשיו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, הודיע כי החליט להפשיר את התוכנית להכנסת קרנות זרות לשוק הישראלי, כולם היו אופטימיים. ברשות האמינו שהמהלך יאפשר לציבור להיחשף למגוון אפשרויות השקעה, ישכלל את השוק ויחזק את התחרות; הבנקים, שהם המשווקים העיקריים של קרנות הנאמנות בישראל (תמורת עמלת הפצה) שמחו על כך שיקבלו מוצר חדש שיוכלו להפיץ; ומנהלי קרנות הנאמנות המקומיים הודיעו כי הם אינם מתנגדים להצעה, והעניקו לה את ברכתם.

בחודש שעבר האידיליה הזאת התנפצה. המפקח על הבנקים, דודו זקן, הודיע כי הוא מתנגד ליוזמה של האוזר לאסור על הבנקים לגבות מהלקוחות עמלת המרת מט"ח בעת רכישת קרנות הנאמנות הזרות. באיגוד הקרנות התרעמו על כך, שכן האוזר עצמו הבטיח להם, בנייר עמדה רשמי, כי הבנקים לא יגבו עמלות מט"ח. בפועל, נוצר מצב שבו כולם צודקים.

מנהלי קרנות הנאמנות המקומיים טוענים כי במצב הנוכחי לא מתקיים התנאי עליו הם התעקשו מתחילת הדרך: שוויון. לגרסתם, העובדה שהפצת הקרנות הזרות כוללת עמלות נוספות, כמו המרת מטבע, הופכת את הפצת לכדאית יותר לבנק מאשר הפצת הקרנות הישראליות. ואכן, אין שום הצדקה לכך שלקרנות הזרות יהיה יתרון כלשהו על פני הקרנות המקומיות, או שהתחרות בין הקרנות הישראליות לזרות לא תהיה הוגנת. לכן, כדי למנוע פוטנציאל לפגיעה באובייקטיביות היועצים בבנקים, הם מבקשים לבטל את עמלת ההמרה.

הבנקים מתנגדים לכך, וגם הם צודקים. מטבע הדברים, השקעה בקרנות הנאמנות הזרות אינה יכולה להתבצע בשקלים, ולכן היא מצריכה פעולה של המרת מט"ח. מדובר בפעולה שהבנק מבצע, והוא רשאי לגבות בגינה עמלה. מאחר שמדובר בפעולה מוצדקת, אין שום סיבה למנוע מהבנקים לגבות את העמלה.

לשקלל את כל העלויות הנלוות

ובכל זאת, ניתן למצוא דרך שבה כל הצדדים יהיו מרוצים. רק צריך לדאוג ללקוח. מערכי הייעוץ בבנקים הם אובייקטיביים (לראיה, בשנים האחרונות הבנקים הפיצו ללקוחותיהם קרנות נאמנות כספיות בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים, למרות שמכירת המוצר החליפי - פיקדונות - מניבה להן הכנסות גבוהות יותר). הבעיה היא שמערכות הייעוץ בבנקים מתייחסות לדמי הניהול בלבד. כלומר, הן אינן לוקחות בחשבון את העמלות הנלוות ברכישת הקרנות הזרות, ובראשן עמלת המרת המט"ח והפרשי השערים.

מאחר שהיועצים בבנקים אמורים לבחור את הקרנות באופן ההגון ביותר, מן הראוי שהמלצתם תיקח בחשבון גם את העלות העקיפה והישירה לכל לקוח. כלומר, לצד בחינת הדירוגים האיכותיים של כל קרן, המערכות הבנקאיות ישקללו את כל העלויות הנלוות להשקעה. מאחר שגובה העמלות הללו משתנה בין לקוח ללקוח, הבנקים יוכלו לספק להם ייעוץ שמותאם להם אישית.

התוצאה תהיה שהלקוח יוכל להשוות בצורה נכונה יותר בין האלטרנטיבות העומדות בפניו, גם בפרמטרים של תשואה וגם בפרמטרים של עלויות, וניתן יהיה ולוודא שהבנק אכן ממליץ ללקוח על המוצר הנכון והמתאים עבורו.