איפה הכסף? זה פשוט מאוד

כנסת והתקשורת רעשו השבוע סביב הכוונה לחוקק שלושה "חוקים קואליציוניים" - "חוק המשילות", "חוק גיוס החרדים" ו"חוק משאל-העם".

לעומת זאת, מעטים בציבור שמו לב לעובדה שכמה ימים לפני כן ועדת הכספים של הכנסת אישרה בשקט ובמהירות את הצעת משרד האוצר להגביל את הגידול בהוצאות הממשלה במסגרת שינוי הכללים בבניית תקציב המדינה.

לפי השינוי שאושר, ההוצאה הממשלתית תגדל בשנת 2015 (לעומת 2014) ב-2.6% בלבד, במקום גידול של 3.8% על-פי הכללים החלים היום. מדובר בקיצוץ של מיליארדי שקלים בהוצאה הממשלתית אשר לפי ההסבר הרשמי נועד למנוע את העלייה ביחס החוב לתוצר - העומד כיום על 70% - ולמנוע העלאת מסים. ההסבר המלא הוא, שבכוונת הממשלה להוריד את היחס של חוב-תוצר לרמה של 50% תוך מספר שנים.

לכאורה, בבסיס הצעת משרד האוצר היו מונחים עניינים ושיקולים מקצועיים. אלא שבפועל מדובר במהלך אשר כולו מונחה על-ידי אידיאולוגיה ולא מעט אמונות טפלות. בסופו של דבר, מה שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד מבקשים, הוא לצמצם עוד יותר את ההוצאה האזרחית בישראל, ובמיוחד את השירותים לאזרח. תפיסת "המגזר הציבורי השמן" של נתניהו עדיין חיה וקיימת, ונראה כי אמונתו בהפרטה ובמדיניות שמיטיבה עם בעלי הכנסה גבוהה, לוהטת כתמיד.

עם זאת, שני גופים מקצועיים, בנק ישראל וקרן המטבע הבינלאומית, ציינו כי שיעור חוב-תוצר של 60% הוא מתאים וראוי; ונגידת הבנק, קרנית פלוג, אף הביעה התנגדות לקיצוץ דרסטי בהוצאה האזרחית, והמליצה ללכת בכיוון של העלאת מסים. יצוין, כי ישראל היא היום המדינה עם שיעור ההוצאה האזרחית הנמוך ביותר בקרב מדינות ה-OECD ; והמיסוי הישיר בה - מס-הכנסה ומס חברות - אף הוא נמוך בהשוואה בינלאומית.

הדוח האחרון של קרן המטבע הבינלאומית על המשק הישראלי קובע, כי במרבית השנים שבהן ירד שיעור החוב-לתוצר, השיפור נבע מהצמיחה המהירה יחסית, ולא מקיצוץ ההוצאה התקציבית. בעצם, הכנסת המשק למצב של "חנק פיסקאלי" (קיצוץ מסיבי בהוצאות האוצר ופגיעה באזרחים) תביא להאטה בצמיחה בעיקר בתקופה שבה הביקושים האחרים - הצריכה הפרטית והיצוא - אף הם מגמגמים. התוצאה תהיה עלייה בלתי מתוכננת ביחס החוב-לתוצר, ודרישה מאגף התקציבים באוצר לנקוט "צעדים כואבים" נוספים.

הוויכוח על הרמה הראויה של שיעור החוב-לתוצר הוא רק חלק מהסוגיה הרחבה יותר החבויה בהצעות הממשלה. בפועל, כל שקל אשר "ישתחרר" ממימון שירותי הבריאות והחינוך יתחלק בין תקציב הביטחון ובין תקציב ההתנחלויות, והחיסכון יהיה קטן. למה אפשר לקבוע דבר זה בביטחון גדול? כי זה בדיוק מה שקרה בשנים האחרונות, וכי זו כלל ההוצאה האמיתית בממשלות של בנימין נתניהו.

ח"כ גפני כמעין "עד מדינה"

בעניין זה כדאי לציין את המאמר שפורסם השבוע בעיתון החרדי "יתד נאמן", שתוכנו אושר לאחר מכן על-ידי ח"כ משה גפני (יהדות התורה) בראיון בגלי צה"ל. המאמר קבע, כי בשנים האחרונות היו השקעות גדולות מאוד, אשר לא זכו לחשיפה ציבורית במכוון, בהתנחלויות ובמאחזים בלתי-חוקיים. ח"כ גפני הוא מעין "עד מדינה", לצורך העניין, אשר יכול להעיד על מעשי חבריו לשעבר, בעקבות פירוק הברית ביניהם.

גפני - שכיהן בעבר כיו"ר ועדת הכספים - אף תיאר כיצד הוא פעל לטובת האינטרסים של המתנחלים. באותה מידה הוא היה יכול לספר על הישיבות הקצרות שבהן אושרו מיליארדי שקלים לתקציב הביטחון, ללא בקרה ציבורית וללא דיון מהותי.

אם יש מישהו שמאמין כי בעתיד העניינים יתנהלו בדרך אחרת, ושהדבר אכן יביא לירידה משמעותית של הגירעון, הוא רשאי לחיות בתמימותו. הכלל להוצאה הפיסקאלית האמיתית, שנקבע בממשלת בנימין נתניהו, הוא שבעלי הכוח הם שמקבלים. האחרים צריכים להסתפק בנאומיו באנגלית של ראש הממשלה ובטקסטים בפייסבוק של שר האוצר.