כך נלחמות כיל ומדינות ישראל על האהדה שלכם

1. לא פחות ממה שהם מעידים על קרב שהתקיים במשך כשנתיים הרחק מהשיח הציבורי, קרב על הרבה מאוד כסף, מסמכי הבוררות בין המדינה לבין כימיקלים לישראל (כיל) מעידים על בלאגן: מצד אחד, המדינה טוענת שהתרשלה, נרדמה בשמירה, לא תבעה הון שמגיע לה בדין כתמלוגים על משאבי טבע ועתה התפכחה ודורשת סדר. מהצד השני יש קונצרן, שמרוויח היטב כבר שנים, שנציגיו מתעקשים לכבד את הריבון ולטעון כי התנהל כשורה ובסך הכל פטר אותו מתשלום תמלוגים בידיעה מלאה ובהכרה צלולה.

באיחור של עשורים, משרד האוצר תובע מכיל 291 מיליון דולר כתמלוגים על מה שמכונה "מוצרי המשך". מוצרי ההמשך שעליהם נסוב הוויכוח הם תרכובות סופיות שמבוססות על ברום. לטענת המדינה, במשך שנים ארוכות כיל השיאה רווחים נאים על ייצור תרכובות הברום המופק מים המלח, אך לא שילמה על כך תמלוגים. המדינה טוענת כי שטר הזיכיון המאפשר לכיל לכרות מחצבים בים המלח מחייב אותה לשלם תמלוגים על מוצרי ההמשך. לדידה, בעובדה שלא דרשה אותם במשך שנים על גבי שנים כי חלמה, התרשלה, ולא מיצתה בתבונה את זכויותיה למען הקופה הציבורית - אין כדי למנוע ממנה כעת לתקן טעויות מהעבר ולדרוש את הכסף, גם שבע שנים אחורה.

2. במשרד האוצר טוענים כי המחדל הזה - ושם משתמשים בפירוש במילה הזו - שבו המדינה לא דרשה את המגיע לה מכיל, התברר רק בשנים האחרונות. זה קרה באקראי, בידי פקיד חרוץ שהיטיב להעמיק ולקרוא את שטר הזיכיון של כיל. שם אומרים כי מה שהיה טוב לפני 30 שנה, ואיכשהו עבר בשלום מתחת לרדאר של פקידי מדינה ישנוניים, כבר לא יכול להתקיים בעידן הזה: המציאות השתנתה, הציבור מודע, העיתונות שואלת שאלות ופעילי ארגונים שפועלים לתקינות ולסדר בוחנים בזכוכית מגדלת את ההווה ואת העבר ולא מהססים לעתור לערכאות משפטיות.

מעבר לאלה, בהליך הבוררות הזה משרד האוצר רוצה להתחשבן על העבר, אבל יותר מזה הוא רוצה לסדר את החשבונות שלו קצת יותר טוב לעתיד: מי יודע לאילו ידיים תתגלגל כיל בעוד שנה, שנתיים או שמונה. הענקית הקנדית פוטאש כבר גילתה רצינות בעסקה שבמסגרתה תשתלט על החברה הישראלית, וניכר שכיל התמסרה לחיזורים ובחנה ברצינות מסיבת אירוסין. באוצר חוששים שאם במצב הדברים הקיים חברה אחרת תשתלט על כיל - מבחינת המדינה יהיה כבר מאוחר לעשות את הסדר המיוחל במה שנקרא רווחי כיל ממשאבי הטבע ששייכים לציבור כולו.

3. לפני צוות הבוררים בראשות השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג כהן, שדן בשנתיים האחרונות בסוגיית התמלוגים, המדינה התמקדה בהלקאה על חטא. כדי להוכיח את כשליה, שמבחינתה אינם בלתי הפיכים, היא יצאה להליך הבוררות עם הרבה אנרגיות ולא חסכה במשאבים: היא שכרה את שירותיו של עו"ד גיל אוריון, מבכירי הפרקליטים המסחריים, והביאה חוות דעת של מומחים מהעולם בתחום התמלוגים.

כיל, מצדה, יצאה מגדרה כדי להוכיח בהליך הבוררות את ההפך, באמצעות צוות משפטי בראשות עו"ד עדי קפלן: היא טענה שהמדינה הרבה פחות מבולגנת מהאופן שבו היא מנסה להצטייר, שמדיניות אפס התמלוגים שהונהגה ביחס למוצרי ההמשך הייתה פועל יוצא של מחשבה ושל הפעלת מערכת שיקולים סדורה של רווח והפסד: הרי עד שנת 1995 אותה מדינה הייתה בעלת הבית של כיל, וכשמכרה אותה למיליארדר שאול אייזנברג היא ביקשה למקסם את העסקה. לשיטתם, אנשי כיל אומרים כי אם המדינה הייתה משיתה חובת תמלוגים על מוצרי ההמשך, הרי שהערך של החברה היה יורד, וכך היא הייתה מרוויחה פחות ממכירתה.

תימוכין לגישה זו ניתנו בעדות של מי שעשה ב-1993 את הערכת השווי של כיל עבור המדינה, ד"ר יעקב שיינין. הוא העיד לפני צוות הבוררים מטעם כיל וטען כי קיבל כביכול הנחייה לציין בהערכת השווי שעשה "אפס תמלוגים" בנוגע למוצרי ההמשך. מי נתן את ההוראה? לטענת שיינין, הוא הונחה בידי מי שכיהן אז כמנהל רשות החברות הממשלתיות, יוסי ניצני, וזאת גם על דעת שר האוצר אז, יצחק מודעי ז"ל. עדות זו משמשת את הקו של כיל, שלפיו אין סיבה שהחברה תשלם למדינה ולו אגורה שחוקה אחת כתמלוגים על מוצרי המשך.

בנוסף, טוענת כיל כי כתב הזיכיון אינו מחייב את החברה לשלם תמלוגים על תרכובות הברום שלא יוצרו בתחומי סדום. הואיל ואת רוב תרכובות הברום שלה היא מייצרת ברמת חובב, לא חלה עליה החובה לשלם על כך תמלוגים. במקרה זה, לטענת כיל, המדינה נהנית מ"תשלומי העברה" שהיא משלמת לה בתמורה להעברת הברום כחומר גלם מים המלח לרמת חובב. אלא שמבחינת המדינה גם הנימוק הזה מזמין דיון מעמיק לכשעצמו, וטוענת כי גם חישוב תשלומי העברה לוקים באי דיוקים, כך שכיל צריכה לשלם לה עליהם כמעט פי שניים מהסכומים שהיא משלמת בפועל.

4. העדות של ד"ר שיינין גרמה לתזזית בצוות המשפטי של האוצר: עוד באותו היום, התקשר עו"ד אוריון לניצני ועימת אותו עם הטענות. ניצני הכחיש, התייצב לעדות לפני הבוררים, והבהיר כי כלל לא היה בסמכותו לקבל החלטות בנושא כל כך מהותי. הבוררות, כאמור, הסתיימה לפני כחודשיים, הצדדים הגישו את סיכומיהם, והבוררים יצטרכו לומר את דברם. ייתכן שפסק הדין יינתן בשבועות הקרובים. אגב, באוצר מתרעמים על העדות של שיינין שנשכר מטעם המדינה לעשות לכיל הערכת שווי ובחר להעיד נגדה.

עד שהבוררים יאמרו את דברם, ההליך שהיה נתון עד לשבועות האחרונים באיפול תקשורתי בשם חיסיון משפטי, מקבל צורה של מלחמת פרוטוקולים. במלחמה הזאת, כל צד מנסה להביך את השני במסמכים ובעדויות שהוא בוחר לשחרר. הבוקר (א') נרשם הסבב השלישי בקרב הפרוטוקולים וסביר להניח שיהיו נוספים. אלה שיצאו הבוקר כוללים גם פרטים של דיונים פנימיים שהתקיימו ב-1993 בדירקטוריון כיל, ומהם עולה כי בכירים בקונצרן היו ערים לכך שיש בכוחה של המדינה לתבוע, אם תרצה, תמלוגים על מוצרי ההמשך והביעו מכך דאגה.

5. כיל התנגדה במשך כל תקופת הבוררות לפרסום חומרים מתוך ההליך בטענה שיש בהם כדי לחשוף סודות מסחריים. החברה כל כך חששה מכך, עד לכדי עתירה שהגישה בנושא לבית המשפט העליון. לפני מספר שבועות פסק בית המשפט לטובת הארגון הסביבתי אדם טבע ודין והתנועה לאיכות השלטון והורה לצדדים לחשוף מסמכים מתוך הבוררות.

בכלל, סיפור הבוררות וההמתנה הדרוכה של הצדדים לפסק הדין בנושא בא בימים קשים מבחינת כיל, או כפי שהיא מנסה להציגם ככאלה. יחסי עבודה רעועים בכל אתרי הפעילות שלה בדרום בעקבות כוונה להחיל בשנים הקרובות תוכנית הבראה מקיפה; היעדר ודאות לגבי יכולתה לכרות פוספטים בשדה בריר בשל התנגדות משרד הבריאות ומיצוי עתודות הפוספט במישור רותם בעוד פחות מעשור; השתת רוב העלויות של קציר המלח, בהיקף של כ-4 מיליארד שקל על כיל; החרגת החברה מהחוק לעידוד השקעות הון; ועדת ששינסקי 2 שבוחנת את חלקה של המדינה במשאבי הטבע שמהם משיאה כיל את רווחיה הגדולים; אווירה ציבורית עוינת כלפי בעלי ההון ועוד. בשיחות סגורות בכירים בחברה מביעים מורת רוח ממהלכי המדינה כלפיה בשנים האחרונות: אלה אומרים כי מעבר לתחושה שהחברה הפכה לפרה חולבת עבור המדינה, במהלכיה היא דוחקת אותה החוצה.

וגם על הטיעון הזה יש לבכיר באחד ממשרדי הממשלה מה להעיר: כפי שבוררות התמלוגים על מוצרי ההמשך משקפת רוח חדשה, אקטיבית ומודעת יותר, כך גם הגישה לאיומים של כיל: בירושלים כבר לא מתרשמים מהאיומים האלה, כי ספק אם במקום אחר בעולם יהיה לכיל טוב יותר, ובעיקר - אם תצליח להעתיק אליו את ים המלח.