תחרות בטלוויזיה?

בחודשים האחרונים התחרות בין הוט ל-yes מתנהלת במלוא עוזה. לאחר שב-2013 הצליחה yes להגדיל את מצבת המנויים שלה והוט איבדה מנויים בשל משבר השירות הקשה שעברה, נדמה שב-2014 הוט נחושה לחזור למרכז הבמה, ועל כך מעידה הפתיחה השיווקית הסוערת מצידה, שלא זכורה כמותה בתולדות החברה. נדמה שהחברה יורה קמפיינים ללא הפסקה.

השנה, יותר מבכל שנה אחרת, התחרות בין החברות לובשת צורה חדשה. yes לא נלחמת בהוט המקומית אלא בחברת האחזקות אלטיס. השיוך של הוט לאלטיס הופך אותה לחלק ממכונת תקשורת בינלאומית שיש לה יתרונות רבים, ברכש, בהסכמי תוכן, בקשר עם ספקים וכו'. בקיצור, כל מה שאין ל-yes, כל עוד היא מופרדת מבזק.

הקופסה החדשה של הוט היא חלק מהאסטרטגיה הגלובלית של אלטיס. אותה קופסה אחידה בכל החברות בנות המשמעות היא רווחיות יותר גבוהה פר קופסה, אחידות תפעולית, פחות תקלות, פחות טכנאים וכו'. זה אומר קופסה אחת מתקדמת מאד אצל מיליוני לקוחות לעומת yes שהגיעה ל-600 אלף לקוחות. זה אומר שההצלחה של יס עד כה כבר לא ברורה מאליה.

מה זה אומר לגבי התחרות בתחום הטלוויזיה? כל צעד כמו של הוט או המהלך של yes, שהשיקה את שידוריה על פלטפורמות ניידות כגון טאבלטים וכד', הוא מהלך שמקשה מאד על מתחרים חדשים להיכנס לשוק. רוצה לומר, הוט ו-yes אמנם נלחמות זו נגד זו, אבל הן גם נלחמות נגד הכניסה של פרטנר וסלקום לשוק.

לכן למחיר העיכובים של משרד התקשורת באסדרת התחרות בשוק הקווי יש מחירים כפולים ומכופלים. פעם אחת בהיעדר אלטרנטיבה להוט ול-yes, ופעם שנייה במחירים שייתכן שיירדו אם ייכנסו מתחרים נוספים. זו הבעיה על קצה המזלג.

בשורה התחתונה, האם יש היתכנות כלכלית לטלוויזיה שינסו להציע לנו פרטנר וסלקום בהתחשב בהשקעות האדירות הנדרשות ברכש תוכן, ואם העולם הולך לגוגל טי וי ולכרומקאסט, ומה יהא דין הטלוויזיה המסורתית? את התשובות לשאלות הללו נדמה שפרטנר וסלקום חייבות קודם כל לבעלי המניות שלהן.