ירדנה עובדיה תשלם לאשטרום 36.7 מ' ש'; "עדותה מתחמקת"

אשת העסקית ירדנה עובדיה, הישראלית שזכתה לכינוי "מלכת אפריקה", בשל קשריה ההדוקים ביבשת אפריקה, תשלם 36.7 מיליון שקל לחברת אשטרום, בגין כספים שהיא נטלה שלא כדין מחשבון משותף שהיה לה ולאשטרום, במסגרת שותפות בפרויקט להקמת בית-החולים בגינאה המשוונית. כך קבע היום (ה') שופט בית-המשפט המחוזי מרכז, פרופ' עופר גרוסקופף. כמו כן, חייב השופט את עובדיה, המקורבת לצמרת השלטון בגינאה, לשאת בהוצאות המשפט של אשטרום, בסך של 1.18 מיליון שקל.

עם זאת, לפי ההערכות הפיצוי שעובדיה תחויב לשלם לאשטרום יגיע ליותר מ-50 מיליון שקל, הואיל והוא נושא הצמדי הפרשה וריבית מדצמבר 2007.

בית-המשפט קיבל בכך את עיקרי התביעה שהגישה אשטרום - באמצעות עוה"ד זאב שרף, שרון בן-חיים ויונתן לב - נגד עובדיה ב-מארס 2011, בטענה כי עובדיה ניצלה את יחסי האמון המוחלטים ששררו בינה לבין אשטרום, את מעמדה וקשריה בגינאה ואת את זכות החתימה שהייתה לה בחשבון הפרויקט המשותף, על מנת להעביר סכומי כסף גדולים מחשבון הפרויקט לחשבונות בנק אחרים, שלקבוצת אשטרום אין כל קשר עמם.

בלב התביעה עמד פרויקט הקמת בית-חולים ממשלתי בעיר באטה בגינאה, שבנו אשטרום ועובדיה, והחל לפעול ב-2007. לדברי אשטרום, עובדיה הייתה זכאית לקבל 15% כעמלה מרווחי הפרויקט, שבו הייתה שותפה במימון גם ממשלת גינאה. אך בפועל עובדיה נטלה, שלא כדין, סכומים גבוהים הרבה יותר.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסבה על פרשנות ההסכם שנערך בין אשטרום לבין עובדיה ושותפיה, בנוגע לחלוקת התמורות ביניהם במועד כניסת אשטרום לפרויקט, במקום חברת HMC. עובדיה טענה - באמצעות עוה"ד ברוך כצמן, לב זיגמן ונדב יריב - כי הזכות לקבלת הכספים שייכת לה, ולא לאשטרום, כי היא זו שהתקשרה בהסכם לביצוע הפרויקט עם ממשלת גינאה, בעוד אשטרום שימשה כקבלן-מבצע בלבד.

אשטרום טענה מנגד, כי לפי ההסכמות, החברה זכאית למכלול התמורות שממשלת גינאה המשוונית הייתה מוכנה לשלם בעבור הקמת הפרויקט ומרפאת היום.

בית-המשפט קבע, כי "כל האינדיקציות הקיימות תומכות בעניין פרשני זה בעמדתה של אשטרום". לדבריו, חלוקת העבודה בין אשטרום לבין עובדיה ושותפיה לאורך הפרויקט, תאמה את הפרשנות של אשטרום למערכת ההסכמים. עוד קבע השופט, כי "הפרשנות שמציעה עובדיה להתקשרות אינה מתיישבת עם ההיגיון הכלכלי של העסקה".

לדברי גרוסקופף, משמעות ההסכם היא, כי בעת שהוצע לאשטרום להיכנס לפרויקט, היא נתבקשה לעשות זאת על בסיס שבין 48% ל-51% מהמחיר שבו הוערך הפרויקט באותה עת על-ידי ממשלה גינאה, בעוד שלעובדיה ולשותפיה ניתנו בתמורה לייזום הפרויקט 49% או 52% מהמחיר הפאושלי (הכולל והסופי) שבו הוערך הפרויקט באותה עת על-ידי הממשלה.

השופט ציין, כי "בשים לב לכך שאשטרום היא הנושאת בכל סיכוני ההתקשרות, ולחלוקת התמורות עליה הסכימו הצדדים, פרשנות זו נראית בלתי סבירה". ביהמ"ש דחה גם את טענת עובדיה, שהיא שימשה כקבלן הראשי של הפרויקט ואשטרום כקבלן-מבצע בלבד. "עובדיה ושותפיה לא נשאו בכל התחייבות לביצוע התשלומים שלהם זכאית אשטרום בגין ביצוע הפרויקט".

לדברי ביהמ"ש, אשטרום ולא עובדיה היא שנשאה ברוב ההתחייבויות על-פי ההסכם ובכלל זה ביטוח, העמדת ערבות, ניהול חשבונות וכיו"ב. "עובדות אלה מחזקות את עמדת אשטרום, כי היא שימשה כקבלן הראשי של הפרויקט, והייתה זכאית למלוא התמורה בגין הקמת בית-החולים ומרפאת היום".

השופט ציין, כי העדים מטעמה של אשטרום היו אמינים; מנגד - "לא מצאתי כי ניתן לתת אמון בעדויותיהם של עובדיה ושל אריה חורש (שותפה של עובדיה. ח' מ') בחלק מהסוגיות לגביהם נשאלו, ובכלל זה בנושאים עובדתיים שהיו שנויים במחלוקת. עדות אנשי אשטרום, הייתה שלמה, עקבית ומלאה, בעוד שעדויות עובדיה וחורש היו מעורפלות, מתחמקות ובלתי קוהרנטיות".

עו"ד ברוך כצמן, פרקליטה של עובדיה, מסר בתגובה: "מדובר בפסק דין שגוי, רצוף טעויות משפטיות בולטות, שלא התייחס, בין היתר, לטענות מרכזיות של הנתבעת. בכתב הערעור, ולא בעיתון, יפורטו כל אותם כשלים וטעויות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט, מתוך אמונה כי ערכאת הערעור תמצא למקום להתערב במקרה זה".