פלוג. חורגת מסמכותה

‎‎מתפתחת כאן תופעה לא בריאה בניהול כלכלת המדינה. נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, תוקפת באופן פומבי ודי תמידי את ניהול המדיניות הכלכלית המעוצבת במשרד האוצר ‏

‎‎המופע התקשורתי המתמיד שבו פלוג מציבה את האוצר כמי שאינו מנהל מדיניות כלכלית נכונה, אינו הולם את תפקידה, ועלול לגרור תוצאות חמורות לניהול הכלכלה בתקופה הנוכחית.

‎‎פעם היה מקובל, כמעט כשגרה, שפקידים בכירים במשרד האוצר, עם יכולות מוגבלות, היו תוקפים ללא הרף את נגיד בנק ישראל. הנגיד היה מטרה נוחה; וכוונתם הייתה להצביע על כך שבעיותיה הכלכליות של ישראל נובעות כמעט כולן ממדיניות מוניטרית שגויה של הבנק.

‏ היום נראה כאילו התהפכו היוצרות ומתפתחת כאן תופעה לא בריאה בניהול כלכלת המדינה. נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, היא זו שתוקפת באופן פומבי ודי תמידי את ניהול המדיניות הכלכלית המעוצבת במשרד האוצר.

‏ בתקופת הנגיד הקודם לה, סטנלי פישר, נוכחנו שאפשר ליצור הרמוניה בין עבודת בנק ישראל לבין עבודת משרד האוצר. פישר ידע לשמור על איפוק תקשורתי גם כאשר חלק על עמדות האוצר. ככל הנראה, נראה כי מידה זו של התאפקות במשרה ציבורית אינה מאפיינת את הנגידה פלוג. ייתכן שהיא משחקת לידי התקשורת, אולם הרושם הוא שהיא מזינה את התקשורת קצת הרבה מדי בעמדותיה ובהצעותיה הנוגעות לניהול הכלכלה.

‏אלא שעל-פי שיטתנו הדמוקרטית בנק ישראל אינו הגוף הנבחר לשלטון, והוא אינו אחראי על עיצוב המדיניות הכלכלית. זוהי אחריות המוטלת על הממשלה ומשרדיה הכלכליים. כאן עולה השאלה אם המאבק התמידי שמנהלת הנגידה בתקשורת מול האוצר אכן נעשה במידה ראויה, והאם אין הוא חורג מתחום סמכותה ומאופי תפקידה.‏

ייתכן כי מה שמניע את פלוג הוא צורך להוכיח את עצמאות החשיבה שלה, אבל המופע התקשורתי המתמיד שבו היא מעלה את הצעותיה ומציבה את האוצר כמי שאינו מנהל מדיניות כלכלית נכונה, אינו הולם את תפקידה, ועלול לגרור תוצאות חמורות לניהול הכלכלה בתקופה הנוכחית.

‏ייאמר מיד, כי אמנם נגידת בנק ישראל, כמי שאחראית על גוף מרכזי ומקצועי, מחויבת בהבעת דעתה בדרך עצמאית וללא משוא פנים, אולם השאלה העולה היא, דרך עבודתה לביצוע תחומי אחריותה.

‏על-פי חוק בנק ישראל תש"ע 2010, שבהכנתו הושקעה עבודה רבה, המטרות שלמענן קיים הבנק הן לשמור על יציבות המחירים במשק ולתמוך ביציבות המערכת הפיננסית. תפקידיו המרכזיים הם ניהול המדיניות המוניטרית (קביעת הריבית), ניהול יתרות מטבע-החוץ, הנפקת המטבעות המקומיים, הסדרת מערכות התשלומים ופיקוח על מערכת הבנקאות. בנוסף, בנק ישראל הוא הבנק של ממשלת ישראל.

‏אינני מוצא בתחומי אחריותו של הבנק שום יעד או תפקיד, שעליו לנהל מערכה תקשורתית מול המדיניות הכלכלית של האוצר. להיפך, בסעיף 3 נאמר מפורשות, שאחת ממטרות הבנק היא תמיכה במטרות של המדיניות הכלכלית של הממשלה. כמו כן, מתפקיד הבנק המרכזי לשמש גם כיועץ לממשלה בעניינים כלכליים. כלומר, לבנק יש תפקיד הכפול - של יועץ וגם של תומך.

‏נראה, כי נגידת הבנק חרגה מתחומי אחריותה ומניהול נכון של תפקיד נגיד בנק ישראל. היא לא התבקשה לנהל מערכה תקשורתית פומבית מול מדיניות הממשלה. ההכרעות הכלכליות, ניהול כלכלת המדינה ועיצובה, מופקדים בידי המוסדות שנבחרו לכך באופן דמוקרטי. הנגידה אכן מחויבת בייעוץ מלא ומקיף בהיבט הכלכלי, אבל כיועצת, ולא כמנהלת מאבק נגד מי שהיא חייבת לו ייעוץ.

‏לאחר שהנגידה מעבירה את עצותיה לממשלה ולאוצר, אסור לה לנהל מסע תקשורתי נגד ההחלטות שהתקבלו בממשלה. זה לא תפקידה. היא אינה יכולה לתפקד כמו הסיעות בכנסת, שמותר להן להמשיך ולנקוט עמדה אופוזיציונית להחלטות שמקבלת הממשלה.

‏ ‎‎לא לספק כותרות לעומתיות לתקשורת

‏‎‎יועץ טוב מעביר את עצותיו בראייה רחבה, והוא בעל יכולת שכנוע, אך אסור לו לחתור נגד מי שעליו הוטל לקבל את ההחלטות. בנק ישראל צריך לדעת לפעול בהרמוניה עם הממשלה, ולא לספק כותרות לעומתיות לתקשורת. כי כאשר עצות הבנק, הנוגדות להחלטות הממשלה, והצעותיו היזומות, מתפרסמות כמסע תקשורת, יש בזה פגיעה בהשגת המטרות שעליהן החליטה הממשלה.

‏פלוג לא צריכה לבשר לנו בתקשורת, שהיא ממליצה ליישם חובת דיווח כללית במשק; וגם לא שהיא דורשת לקצץ 10.5 מיליארד שקל בתקציב 2015, בטרם הוגשה הצעת התקציב של משרד האוצר.

‏אם בנק ישראל מונע מדאגה רבה לתקציב המדינה, מן הדין שיצביע היכן ניתן לקצץ בהוצאות המגזר הציבורי, שהוא חלק ממנו. זה יחזק את אמינות ההמלצות. כפי שפורסם ב"גלובס", תקציב בנק ישראל זינק בשלוש בשנים האחרונות בלא פחות מ-53%.

‏ניהול כלכלה לאומית נכונה מחייב אותנו לחזור למתכונת העבודה שנוהלה בזמנו של פישר. לדעת ליצור הרמוניה בעבודה של הבנק מול הממשלה, גם אם היא אינה מקבלת את דעתו. שכן האחריות המלאה על קבלת החלטות כלכליות ועיצובן מוטלת על הממשלה.

‏ הכותב, עו"ד, הוא נשיא איגוד לשכות המסחר

‏