דני נוהבמקום הנחתות - הגברת התחרות

לאחרונה ישנה התנפלות גוברת והולכת על שוק ביטוחי הבריאות הפרטיים בישראל. במקום ללכת בדרך הנכונה, אך הקשה, של חיזוק הרפואה הציבורית בישראל, חובטים בחברות הביטוח המציעות לציבור כיסוי רפואי נוסף. כולם מסכימים על היעד הנדרש - חיזוק מערכת הרפואה הציבורית. נלחמתי על כך כשר הבריאות וכחבר-כנסת, ועיקרון זה נותר חשוב ביותר. הנתונים קשים - ירידה בהוצאה הלאומית לבריאות בישראל לאורך 20 שנה. בעוד שמדינות ה-OECD רצו קדימה, אנחנו נסוגונו לממוצע שלהן לפני שנים. במקביל, חלה עלייה בהוצאה הפרטית לבריאות, והפכנו לשיאני אירופה (38% מההוצאה הלאומית).

מדוע זה קרה? הכשל העיקרי טמון בשחיקת סדר-העדיפויות הלאומי: שחיקה בעדכון "סל הטכנולוגיות הרפואיות", שחיקה בנוסחת העדכון הדמוגרפי של תקציב הקופות, והזנחת תשתיות (ישראל במקום האחרון ב-OECD במיטות-אשפוז ועוד). בור ענק, של 14 מיליארד שקל, נוצר בדור האחרון. ומי שילם על הפער שנוצר? כמובן, הציבור. בעיקר בשל השיעור הגבוה של תשלומי ההשתתפות העצמית. היום אנחנו משלמים תוספת כספית מכיסנו כמעט על כל שירות, טיפול ותרופה, הן ברובד הראשון של הסל הממלכתי והן ברובד השני של השבנ"ים.

בניגוד לרושם המעוות שנוצר - זו הסיבה העיקרית להוצאה הפרטית הגבוהה בישראל, ולא התשלום שרבע מהישראלים משלמים כפרמיות על ביטוחי הבריאות הפרטיים.

קצת נתונים על שוק הביטוחים הפרטיים: 24% מהאוכלוסייה מבוטחים באופן פרטי, אבל רק ל-11% מהם יש ביטוחי-בריאות-פרט (13% הם ביטוחים פרטיים קולקטיביים במסגרת מקום העבודה). חלקן של הפרמיות שמשולמות בגין פוליסות אלה (הוצאות רפואיות ומחלות קשות) הוא 7.5% בלבד מכלל ההוצאה הפרטית לבריאות בישראל.

מערכת הבריאות הציבורית לא נחלשה בשל התחזקות שוק הביטוחים הפרטיים. להיפך, העלייה ברכישת "פוליסות-בריאות-פרט", נובעת מהיחלשות המערכת הציבורית ומאי-האמון בה מצד הציבור. כאשר רבים חשים שאינם מקבלים מענה מספק מבחינת זמינות ואיכות של שירותי הבריאות, גוברת הנטייה לרכוש כיסוי נוסף. כך, שאם "ועדת גרמן" תחליש את שוק הביטוחים החופשי - גם אם יינתן לכך מענה חלקי חלופי בביטוח הממלכתי - לאורך זמן, יותר ויותר ישראלים יקבלו רפואה פחות טובה.

האמת היא, שאין מערכת בריאות בעולם שיכולה לספק - על-חשבון תקציב המדינה - את שירותי הרפואה הטובים ביותר והמתקדמים ביותר באופן שוויוני מלא לכל האוכלוסייה. זו משימה בלתי-אפשרית. היה ניסיון כזה, בברית-המועצות הסובייטית, שבה כולם קיבלו רפואה שוויונית, אבל מבחינת השירות הם קיבלו מעט מאוד והשחיתות חגגה. יתרה מזאת, ככל שייפגע שוק ביטוחי-בריאות-הפרט, לאורך זמן ההוצאה הפרטית לבריאות תעלה, שכן חברות הביטוח ייאלצו להעלות פרמיות כדי למנוע הפסדים; וככל שתקטן הכדאיות הכלכלית של הצרכן לרכוש ביטוחים פרטיים, תעלה התופעה המכוערת של הרפואה השחורה בבתיה*ח.

דיון בטפל ולא בעיקר

באשר למוצרי הביטוח הרפואי עצמם - התייקרות הטכנולוגיות הרפואיות (מדי שנה חברות הביטוח מציעות מוצרים חדשים עם מיטב הטכנולוגיות הרפואיות), העלייה בשכר הרופאים, הזדקנות האוכלוסייה, העלייה בתוחלת החיים (ללא אפשרות של חברות הביטוח להעלות את הפרמיה) מביאות בהכרח לתהליך של שחיקת הרווחיות לאורך שנים. בניגוד לענפי ביטוח החיים והאלמנטרי, ברפואה מדובר בתחום ביטוח חדש יחסית, ועם זאת גם בשוק תחרותי שעליו מתחרות חברות רבות, שמציעות מוצרים במחיר דומה לזה של שירותי הבריאות המשלימים של קופות-החולים.

לאחרונה, הורה אגף שוק ההון במשרד האוצר לחברות, להימנע מלשווק לרוכשים חדשים פוליסות שמאפשרות את שיבוב התביעה לשבנ"ים, ובנוסף הן חויבו לפנות למבוטחים הישנים, ולהציע להם עדכון של הפוליסות בהתאם להתפתחויות ולהתקדמות בעולם הרפואי.

מי שעינו צרה ברווחיות של השוק הפרטי, ראוי שיוביל צעדים להגברת התחרות ולא יבחר בהנחתה מלאכותית של העלאת שיעור ההחזר המינימלי (ה-Loss Ratio). למשל, על-ידי מתן הזכות לבחירת מנתח, ולהחזר מחברות הביטוח, באמצעות פתיחת שירות זה בכל בתי-החולים הציבוריים אחר-הצהריים.

אמנם חברות הביטוח יידרשו להתמודד עם מספר גדול יותר של בקשות להחזרים כספיים, אבל הציבור ייהנה מהיצע שירותים רחב יותר, שמחירו ירד בשל התחרות הגדולה יותר, בתי-החולים הציבוריים ייהנו מהכנסות גדולות יותר, והציבור ישלם פחות.

ההתעסקות ברווחיות של חברות הביטוח, היא דיון בטפל ולא בעיקר, שהוא הצורך בשינוי סדר-העדיפות הלאומי ורפורמות פנימיות שיחזקו את משאבי המערכת הציבורית שלנו.

הכותב כיהן כשר הבריאות וכיום הנו יו"ר דירקטוריון כלל-ביטוח