יום שני שעבר, 11:30 בבוקר, מסעדת טוטו בתל אביב. בעוד שעה ייפתחו דלתות המסעדה לצהריים והצמרת החברתית-כלכלית של מדינת ישראל תיכנס לאכול ניוקי בערמונים ורביולי זנב שור. בשולחן מספר 11 יושב ירון שלו, שף ובעלים, דרוך על הספה, שותה סודה, לבוש ז'קט זמש שחור שקנה בבוטיק L'Eclaieur היוקרתי בפריז. זה השולחן שממנו הוא יכול להשקיף על כל המסעדה. "עצם זה שאני יושב פה זה כבר גורם לעובדים לעבוד", הוא ממחיש אסטרטגיית ניהול. "הם יודעים איך המקום צריך להיראות והם יודעים שאני רואה הכול".
הוא לא רגוע, העיניים שלו סורקות את המסעדה לאורכה ולרוחבה, מחפשות מה לא בסדר. "גם אם הכול מושלם, אני אומר משהו. יש פה פירור, אני עושה ממנו רעידת אדמה. אני בכוונה מקצין דברים, כי אם לא זה נהיה מפלצת". הוא מורה לאחד העובדים לנקות מתחת לספות, לאחר הוא צועק להחליש את המוסיקה, ומאיץ במלצר שמסדר בקבוקי יין ש"יעביר הילוך". הוא מסוג האנשים שמתהפכים ברגע.
הוא עבד קשה מאוד כדי להפוך את טוטו מעסק כושל לאחת המסעדות המצליחות והרווחיות בישראל - עם מחזור שנתי של 30 מיליון שקלים - והוא לא מתכוון לתת לאף אחד להרוס לו את החגיגה, ועם גלריית משתתפים כמו אלה שנכנסו ויצאו בשתי ארוחות הצהריים שבהן נכחתי במקום, אפשר להבין למה הוא רוצה שהקסם יימשך.
- מה הערך שלך לכסף?
"אוהב מאוד כסף. צריך כסף".
- והיום יש לך?
"בואי נגיד שלא האמנתי שאי-פעם ארוויח ככה".
- מה זה ככה?
"כמה נראה לך?"
- 100 אלף לחודש?
"תעלי-תעלי, ברור שיותר. הרבה יותר".
- כמה יותר?
"מרוויח טוב. זה מסוכן לי, את לא רוצה לעשות לי רע".
- למה מסוכן? גנבת משהו ממישהו?
"את יודעת מה אני עובר עם קנאה של אנשים? כולם מנסים לשים לי רגליים. עכשיו אף אחד לא יכול, אבל אנשים הם חיות, את יודעת מה זה עין של אנשים?"
*** הכתבה המלאה - במגזין G שיחולק מחר (ה') למנויי "גלובס"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
