לא רק שרה אשמה

נתניהו לא קורבן, בית ראש הממשלה הוא גם הבית שלו

מי ששכנע את ראש הממשלה בנימין נתניהו להתארח לפני כשבועיים בתוכנית הסאטירה "מצב האומה" שמשודרת בערוץ 2 ולהתבדח על "שקית חלב", צריך לקבל מדליה. לפחות לרגעים, ואולי אף יותר בעיני הציבור, פרשת "אב הבית" שתבע את משפחת נתניהו בגין העסקה פוגענית ומשפילה לכאורה, הפכה לבדיחה משעשעת. לאיזו פיקנטריה צהובה וקטנונית, שבאופן אירוני עשויה לחזק את הנרטיב של "נתניהו הנרדף".

אלא שאתמול (ג') חשף ערוץ 2 תביעה של איש תחזוקה נוסף שעבד בבית ראש הממשלה, שמגולל את אותם תיאורי אימה בנוגע לתנאי ההעסקה שלו ולהשפלה לכאורה. התפרצויות זעם, חפצים מתעופפים, טרטורים בלתי-נסבלים כמו טלפון בחצות רק כדי לחמם לגברת הראשונה מרק ("אתה תחזור כשאני רוצה לאכול"), והרשימה עוד ארוכה.

התביעה הזו, שחוזרת על הטענה שמעולם לא הוכחשה, ולפיה תחלופת העובדים במעון רה"מ לא הייתה מביישת סדנת יזע מהסוג הגרוע ביותר, מלמדת שאסור לטעות ולחשוב שמדובר בעוד איזה אייטם צבעוני למדורי הרכילות.

אסור גם ליפול למלכודת הרחמים על ראש הממשלה, כאילו הוא עצמו "קורבן" של התנהגות רעייתו. ראשית, בית ראש הממשלה הוא ביתו של בנימין נתניהו לפחות כשם שהוא ביתה של שרה.

האחריות היא שלו, וזה לא יהיה מאוחר להזכיר את הטענה של אב הבית לשעבר, מני נפתלי, שלפיה נתניהו בעצמו נטל בשלוש לפנות בוקר את שפופרת הטלפון מידיה של רעייתו ואמר לו: "תעשה מה שהיא מבקשת" (חלב בקרטון, לא בשקית).

בית ראש הממשלה, כמקום עבודה, צריך לשמש כחלון-ראווה לעולם העבודה כולו. עובדיו צריכים להיות מרוצים, לזכות לתנאים מכבדים ומעל הכול ליחס מכבד. ראש הממשלה צריך לשמש דוגמה ומופת למעסיק ראוי והוגן, לא רק כזה ששומר על החוק, אלא כזה שנותן לעובדיו הרבה מעבר לזה. לא רק כלכלית, אלא בעיקר ערכית, מוסרית ואנושית. אם הוא עושה ונוהג בדרך זו, יש בכך אמירה ומסר למעסיקים אחרים לנהוג כמוהו.

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, יצא לאחרונה בקמפיין למען העלאת שכר המינימום הפדרלי, וקרא למעסיקים להעלות את השכר באופן וולונטרי לפני שממשלתו תעשה זאת בעצמה. אחרי שענקית האופנה "גאפ" הרימה את הכפפה והודיעה על העלאת שכר לעשרות-אלפי עובדיה, השיב לה אובמה במחווה מיוחדת ו"קפץ" לאחד מסניפי הרשת כדי לערוך במקום סיבוב שופינג מתוקשר.

נתניהו, לעומת זאת, מעולם לא קרא למעסיקים להיטיב עם עובדיהם ולא הוביל שום אג'נדה שקרובה לזה. למעשה, נתניהו התנגד להעלאת שכר המינימום בשנת 2010 ונאלץ להסכים רק אחרי איום בשביתה כללית מצד ההסתדרות.

אם מחברים את מדיניותו הכלכלית של נתניהו והתנגדותו להעלאת שכר המינימום יחד עם כל העדויות שהגיעו בשנים האחרונות מעובדי מעון רה"מ, מקבלים חלון-ראווה מאוד לא מרהיב. המסר למעסיקים מצד הדמות הבכירה ביותר בהנהגה הישראלית הוא, שעובדים הם מצרך מתחלף, שהם צריכים להגיד תודה על זה שהעניקו להם עבודה - פוגענית ככל שתהיה. באופן אירוני, האיש שהביא לפוליטיקה הישראלית את האמריקניזציה, צריך ללמוד מהאמריקנים דבר או שניים בלתת דוגמה אישית.

מלאכים בלבן

ועדה בראשות מנכ"ל בזק לשעבר אבי גבאי, פרסמה אתמול את מסקנותיה בעניין הנסיבות שהביאו למשבר החמור בבית-החולים הדסה. ועדת גבאי מאשימה, בין היתר, את הרופאים הבכירים והמנהלים בהדסה שהפעילו מודל שר"פ (שירותי רפואה פרטיים) בדרך שלא מותירה שום רווח לבית-החולים. זאת, באמצעות גריפת 85% מההכנסות לטובת הרופאים, במקום חלוקה הוגנת יותר שתותיר בידי בית-החולים לפחות 50% מההכנסות. העיוות הזה נוצר בעיקר משום שהרופאים בהדסה זכו למעמד מיוחד, כזה שהפך אותם למנהלי בית-החולים בפועל, שקבעו בעצמם את חלקם בהכנסות.

באופן אירוני, בלי לשים לב, ועדת גבאי הוסיפה וחידדה בעצמה את התפיסה המעוותת שבה החברה הישראלית מתייחסת לרופאים, כשיצרה אבחנה בדוח שפרסמה בין "עובדים" לבין "רופאים". אז יש לנו חדשות בשבילכם: רופאים הם עובדים כמו כל עובדים. עבודתם בוודאי ייחודית וחלק מהם עוסקים בהצלת חיים, אבל גם פרמדיקים, ויסלחו לנו המלאכים בלבן, וגם כבאים מצילים חיים. וכולם עדיין עובדים, רחמנא ליצלן.