הלוחמים שמגינים על מאגרי הגז מפני ארגוני הטרור בעזה

רצף הפקודות ניתן במהירות ואדם זר, גם הקשוב ביותר, יתקשה להדביק את הקצב: הן נשמעות היטב ברחבי הסיפון, בבטן האנייה, במרכז ידיעות הקרב (מי"ק) של ספינת השלדג של חיל הים. מערכת הכריזה עובדת מצוין. 11 אנשי הצוות, לוחמים מיומנים שכבר שיננו את תורת הלחימה וגם מימשו אותה בין גלים, מצייתים לפקודות במהירות. בתוך שניות הם עטופים באפודים קרמיים, חובשים קסדות משופצרות ותופסים עמדות ירי. מתורגלים היטב, עם אש בעיניים - הם מכירים היטב בחשיבות משימת ההגנה על תשתיות הגז שמניעות את המשק הישראלי.

השלדג, מספינות הקרב שנושאות בעיקר הנטל במשימות השוטפות של חיל הים, שטה במהירות אל היעד. 42 קשר, שהם פחות או יותר 90 קמ"ש. במים זה נחשב מהר מאוד וגם הכרחי לספינת בט"ש (ביטחון שוטף) שאנשיה מצווים להגיב בבהילות להתרחשויות שהזירה הימית בדרום מזמנת: ההתרעות העדכניות שסיפק המודיעין באותו הבוקר לפלגת הבט"ש 916 מבסיס חיל הים באשדוד, דיברו על כמה "חבילות שי" לא סימפטיות - שארגוני הטרור בעזה מכינים: ירי מהחוף לעבר כלי שיט ישראלי; סירת תופת עם מחבל מתאבד וגם דיבור כללי על התרעה מפני כוונה לפגוע באחד ממתקני הגז הישראליים תמר או מארי-B.

צריך להיות שם, יותר מעשרה מייל מהחוף, כדי להבין כמה זעום הוא המרחק שיידרש למחבל נחוש מעזה - כדי להגיע אל אחת מהן. ורק משם, מאותו תווך של כמה מאות מטרים שמפריד בין שני מתקני הגז אדירי הקומה שמזדקרים מן המים - ניתן להבין עד כמה מסובך ועד כמה נחוץ להגן עליהם.

השמים בהירים, הים נוח והשלדג מפליגה לסיור בין מארי-B לבין מתקן ההפקה תמר: גם אחרי מאות שעות של ים, הלוחמים שממלאים את גשר הפיקוד עדיין מתרגשים משני דולפינים שמקפצים לא רחוק ממכונת המלחמה שנעה במהירות דרומה ומדחפיה מותירים שובל עבה בצבע לבן. אבל בפעילויות צבאיות אין יותר מדי זמן כדי להתרגש מדולפינים או מחיות אחרות: שתי צרעות - אניות סיור קטנות של פלגת הבט"ש האשדודית, שבכלל אמורות לחבור לאימון עם אחת מספינות הטילים של החיל בלב ים, באות לדמות לאנשי השלדג סירות של מחבלים מתאבדים, מזמנות לאנשיה תרגיל פתע של מתקפת טרור מתוזמנת שחייבים לסכל, ועכשיו. אין זמן להתברבר, לשאול שאלות ולשקוע במחשבות: המקלע שבירכתיים כבר חמוש ומאויש, במרכז ידיעות הקרב כבר מבינים את התמונה, יודעים איפה נמצאות המטרות.

אנשי הצוות שעל גשר הפיקוד מעבירים ביניהם את הפקודות במהירות, המרכזית שבהן והרלוונטית מכולן היא משהו כמו - "תחזיקו חזק". במה? במה שאפשר, וזה בתנאי שהוא יציב ובתנאי שהאחיזה בו לא תשחרר בטעות צרור של כדורים לאנשהו.

לכוחותינו שלום

עוד חמש או עשר שניות, מי סופר, והשלדג שוברת במהירות ובחדות ימינה, בזווית שמעוררת ריגוש שדומה לזה שמזמנים המורכבים שמתקני השעשועים בפארקים הגדולים - מצב שממחיש היטב את הצורך להיות קשוב היטב לקולות הימאים. ה"קרב" מתנהל במהירות, והתמרון החד הבא הוא רק עניין של שניות ומטרת דמה אחת כבר הושמדה במסגרת המשחקון הימי הזה. המקלען שבירכתיים פונה אל הבאה, ש"רוכבת" על השלדג ונעה לעברה במהירות, ממש על השובל הלבן שהיא מותירה. המקלען סוגר עליה ושואג "אש, אש, אש". הוא טוען שהוא זיהה פגיעה ודאית. ה"פיגוע" סוכל, לכוחותינו שלום.

"אם יש יאכטיונר בסביבה שדג להנאתו, תופס שמש וכל המחזה הזה מתרחש מסביבו - הוא יחשוב שאנחנו ילדים שעושים שטויות ומתפרעים כי סתם בא לנו, ובגלל שזה מה שילדים עושים. לך תסביר לו עכשיו שאלה החיים", אומר סא"ל א' בן ה-36, וממהר לשחרר את שתי הצרעות לאימון עם ספינת טילים ששטה הרחק מן החוף: לצוות הסטי"ל הן ידמו מתקפה במתווה של נחיל, כלומר מספר רב של כלי שיט שמנסים לפגוע בספינה בו זמנית ומכמה כיוונים - וזה לא תרחיש בלתי הגיוני במציאות הביטחונית בדרום: "היה כבר ניסיון לפיגוע במתווה כזה לפני כשלוש שנים בגזרת עזה. היינו ערניים וידענו לתפקד היטב כדי לצאת מזה טוב", מספר. כן, אלה החיים.

הגזרה הבוערת

גזרת הדרום היא הבוערת ביותר מבין גזרות הפעילות של חיל הים: סגר ימי על עזה שצריך לאכוף; מאות כלי שיט שפועלים מול חופי הרצועה ורובם הגדול סירות דייג שבחסותן נאסף מודיעין שישמש לתכנון פיגועים נגד מטרות צבאיות ואזרחיות; תשתיות הגז שהן קריטיות למשק הישראלי ונמצאות באותו התווך וברקע - הניסיונות הבלתי פוסקים להבריח לתחומי הרצועה אמצעי לחימה דרך הים. החיילים שעל סיפון השלדג מרגישים שבעזה שונאים אותם, כי הם שאוכפים את הסגר הימי על הרצועה.

בשבועיים האחרונים שונאים אותם שם עוד יותר, כי שיבשו להם הברחה של אמצעי לחימה מסיני. סא"ל א' היה על ספינת הדבורה סימן 3 שעשתה את העבודה באותו הלילה, והוא משחזר ממקור רשון: "עקבנו אחריהם טוב. ראינו את שתי הסירות העזתיות נכנסות למרחב הימי של מצרים, מגיעות אל אחד החופים בסיני וכעבור זמן, כשהן עמוסות בציוד הן החלו לנוע לכיוון הרצועה כביכול במסווה של סירות דיג.

"אנחנו יודעים לזהות דייגים: חוץ מהסירות שיכולות לשמש לדיג, לא היה שם סימן שמעיד על עיסוק בדיג ומי שישב בהן לא התנהג כמו דייג. הם ידעו מה הם עושים, הם היו מאד נחושים. הם ניסו לחמוק מאתנו ולהיטמע בין עשרות סירות פלסטיניות אחרות שפעלו באזור.

"האירוע המשיך להתגלגל, ואנחנו המשכנו לעקוב אחריהם כל הזמן, כשברור לנו מעבר לכל ספק שיש כאן הברחה. כשהיו כמה מאות מטרים מהחוף של עזה, פתחנו לעברם באש מדויקת ממרחק של כמה קילומטרים באמצעות תותח הטייפון שבחרטום הספינה".

כמה שעות אחר כך הפלסטינים דיווחו על ארבעה פצועים בתקיפה. סא"ל א' דיווח על שתי מטרות שהושמדו, בלי ספק: "כשכל-כך הרבה אמל"ח מתפוצץ, אפשר לראות את זה מכמה קילומטרים, גם בעין בלתי מזוינת. הייתי שם וראיתי שתי בערות גדולות, עד הבוקר. איך מרגישים אחרי סיכול כזה? התרוממות רוח - כי עשינו את העבודה.

"עכשיו אני יודע שאנחנו מטרה עוד יותר מובהקת עבורם. הם מזהים אותנו כאנשים רעים שפוגעים בהם. כאן, הכל כבר הכי אישי. וכן, אירוע כזה והבנת המשמעויות שלו מגבירים אצלנו עוד יותר את הדריכות. פשוט נזהרים".

רגיש ונפיץ

האורים והתמים של כל פעילות הבט"ש של חיל הים הוא המוניטור של מערכת השליטה המרכזית שפותחה בידי מחלקת התקשוב של החיל. ראש מטה חיל הים, תא"ל ירון לוי מדבר עליה בעיניים נוצצות, אומר ש"גם בכירי הקצינים של חיל הים האמריקני התלהבו ממנה. תאמין לי, אם היינו מוכרים אותה לצבאות זרים, היינו יכולים לפתור לצבא הרבה מאוד בעיות כלכליות". היא מתלבשת על הצרכים המבצעיים העדכניים ביותר של חיל הים כמו כפפה על יד, בזכות יכולותיה לסמן, בכל זמן נתון את המיקום המדויק של כל כלי שיט במרחב הימי של ישראל, לסווג את הכלים המאיימים בצבע אדום, את הבלתי מזוהים בסגול ואת המזוהים והבלתי מאיימים - בצבע ירוק. יש לה, כמובן, עוד הרבה מאד יכולות שמסייעות לחיל הים לשלוט על מרחב ימי ענק ששטחו פי שניים משטחה של מדינת ישראל אבל כמובן שאסור לספר את הכול".

אבל רק לטובת ההמחשה, גם נופש על גבי אופנוע ים ישראלי שינוע כמה מאות מטרים מערבה מהחוף, יסומן על הצגים של מערכת השליטה ויהיה נתון למעקב צמוד אודות כוונותיו: "חופי ישראל מרוצפים במכ"מים. רק כך אפשר להבטיח שרוב הסחר של המדינה יתקיים כסדרו, שכן 60% מהתל"ג של ישראל תלוי בו", אומר תא"ל לוי: "בכל זמן נתון, יש בין 300 ל-1,300 כלי שיט במרחב שלנו. את כולם אנחנו מזהים ואת מה שצריך - בודקים".

"אין דבר כזה שכלי שיט לא מזוהה מגיע לאחת האסדות. אם זה קורה, נכשלתי בתפקידי בשמירה על אזור חיץ מוגדר. המשימה שלנו היא לאבטח את המקום הזה, שהוא עורק אנרגטי מרכזי למשק הישראלי ואנחנו עושים את זה כל הזמן ובתיאום מלא עם אנשי האסדות עצמן: מעדכנים אותם בהתרעות, משתפים אותם באימונים ובתרגולות. הרי במקרה של אירוע משולב - אנחנו נעבוד ביחד", אומר סא"ל א', ומודה שבתפקיד כזה צריך עצבים חזקים במיוחד כדי לישון טוב בלילה.

כלי שיט שיתקרב יותר מ-7 מייל אל אחת האסדות, ייתקל בתגובה של אחת מאניות הבט"ש של חיל הים: הם יידרשו להתרחק, אם יסרבו, ייעשה לעברם ירי הרתעתי. ירי כזה נעשה בתדירות יומית, כי הדייגים מעזה אוהבים להתווכח ולעמוד על זכותם לדוג, פחות או יותר איפה שבא להם: "אם אנחנו לא נמצאים בגזרה הזאת, הדייגים הפלסטינים שטים ישר לאסדות, מנסים לדוג מתחתיהן. עם כלי מנועי, הם יכולים להגיע אליהן בתוך דקות. הם לא מגיעים לשם רק בגלל שאנחנו בשטח. לפעמים הם מפליגים אל האסדות האלה כמו 'נחיל פלאנגי' שמתכוון להשתלט עליהן. לפעמים גם מכמורתנים מצריים שמים חרטום לכיוון האסדות. אם אנחנו לא עוצרים אותם - הם שם. זה לא צחוק הדבר הזה: אלה אסדות גז ולא צריך לתכנן מגה-פיגוע במפקדה של אל-קאעידה: מספיק ניצוץ אחד. הכול שם רגיש ונפיץ".

בחודשים הקרובים חיל הים עתיד להכריע לגבי אופן ההצטיידות בכלי שיט חדשים שירחיבו את יכולות ההגנה שלו על תשתיות הגז בים התיכון, כמו גם על תחום המים הכלכליים של מדינת ישראל. על-פי הערכות, מדובר ברכש של שלוש, ארבע אניות סיור חדשות, שיותאמו לדרישות המבצעיות העדכניות של החיל. אלא שגם לאחר שתיעשה הזמנה לכלים אלה ולאמצעים נוספים שיאפשרו את המענה הנדרש, יעברו כארבע שנים עד לשלב שבו ניתן יהיה להפעילם באופן מבצעי: "הסד"כ הנוכחי שלנו קטן", אומר רמ"ט החיל, תא"ל לוי: "עם זאת, אנחנו עושים עם סד"כ כזה יותר מפי 10 ממה שעושים חילות ים שגדולים מאיתנו. הספינות החדשות שנרכוש יהיו הרגל החזקה במענה ההגנתי שאנחנו מכינים לתשתיות הקריטיות ולתחום המים הכלכליים".