הסיפור של מ': כך התעלל בי אגף הגבייה ברשות השידור

התעללות אגף הגבייה ממשיכה כסדרה: החוב שהתנפח ככה סתם, הטרטורים לסניף הדואר, שכר-טרחה לעורכי דין - וה"נוק-אאוט" שקיבל בסוף מ' ■ האגרה בוטלה, רשות השידור נסגרת - אך בינתיים אזרחים רבים ממשיכים לסבול

בסיפור הבא על רשות השידור אין חללי צה"ל שקיבלו דרישת תשלום אגרה, או עיוורים ללא טלוויזיה שזכו למכתבי איום מאגף הגבייה, או ישראלים שהורדו מהמטוס בדרך לחו"ל בגלל חוב, או אף אחד ממגוון התיאורים הגרוטסקיים ששמענו בשנים האחרונות בנושא הזה. יש בו סיפור פשוט למדי שמייצג אולי את הרוב המכריע של האזרחים שנלכדו במלתעות הרשות - שהשבוע הממשלה אישרה באופן סופי את סגירתה ואת ביטול האגרה.

קיראו עוד ב"גלובס"


לפני כשנה, זמן קצר לאחר ש"נציגים של רשות הדואר" חילצו מאמו את פרטיו עבור חבילה שלעולם לא תגיע אליו, זכה מ' לשיחה מרשות השידור: "רשום אצלנו שאתה מחזיק טלוויזיה 5 שנים אחורה".

לרשות השידור אין שום דרך להוכיח כמה זמן מ' החזיק במכשיר, אם בכלל, והוא גם מעולם לא קיבל דרישת תשלום; אבל מ', אדם ישר (יהיה מי שיאמר 'לא חכם', תלוי איך מסתכלים), פשוט הודה: "החזקתי במכשיר 4 שנים אחורה, אבל כבר חצי שנה אינני מחובר לכבלים או ללוויין או לעידן פלוס".

במשך שנה הוא חיכה להודעת תשלום. מדי פעם ניסה לבדוק באתר רשות השידור, אבל שם התבקש להזין מספר שובר - שמעולם לא הגיע. בסוף הגיע מכתב מההוצאה לפועל על חוב של כ-3,500 שקל, 800 שקל מתוכם שכר-טרחה לעורך דין חיצוני (מאז כבר ניתנה הוראה להפסיק לעבוד איתם, אבל למ' זה כבר לא יעזור). מ' לא מחה: הוא נתפס, הוא הודה, הוא ישלם.

הוא התקשר להוצאה לפועל על מנת לשלם בכרטיס אשראי, בתשלומים. אי-אפשר, אמרו לו, צריך להזמין שוברים בני 400 שקל כל אחד ולשלמם אך ורק בבנק הדואר. החוב, אמרו לו בהוצאה לפועל, ממשיך לצבור ריביות. כלומר: בנוסף לקנס (המוצדק) שקיבל בגין הפיגור על תשלום האגרה, ובנוסף לשכר הטרחה לעורך הדין, הוא זוכה לקנס נוסף (אם, למשל, הוא קיבל תשעה שוברים לתשלום - ייתכן שייאלץ לשלם תשלום נוסף, או אפילו שניים, רק בגלל הריבית המצטברת ב"ניהול התיק"). החגים והשביתות הפכו את הביקור בדואר למשימה שדורשת יום שלם, אך מ' עומד בתשלומים.

לאחרונה הגיעו אליו שני מכתבים נוספים. האחד, תשלום האגרה לשנת 2014, אף על-פי שמ' הצהיר במעמד ה"הודאה", כזכור, שהמכשיר שברשותו אינו מחובר לשום ממיר, ולפיכך הוא בחזקת אדם שאינו מחזיק במכשיר. המכתב השני היה הודעה על עיקול רכבו עד לכיסוי המלא של חובו.

למה? פשוט כי אפשר. החוק מאפשר לגובה להמשיך לנקוט הליכים (כולל סנקציות, שבהשוואה אליהן עיקול הרכב עוד נחשב למשהו נוח), ועורך הדין מנצל את זה עד הסוף. האגרה בוטלה, הרשות נסגרת. מ' ימשיך לסבול.