יורם ארבל: "העיתונאים שמבקרים אותי? הם זבובים"

בגיל 71, השדר הוותיק סוגר חשבון עם המבקרים בראיון ל"גלובס"; על הביקוש הגדול אליו: "בשביל שידורי פרימיום מנהלי הערוצים רוצים שדר פרימיום"

יורם ארבל מציע להיפגש על מגרש הגולף בגעש. אחרי כמה חבטות הוא תופס את הגב ומצטער שלא עשה חימום טוב. "18 שנה מאז שנתפסתי בחיידק הזה של הגולף, אבל עכשיו הגב הורג אותי".

ב-100 מטר עד לבית הקפה שליד הוא נעצר כמה פעמים, מכיר את כולם. מנפנף מרחוק לכדורסלן העבר מולי אבישר. סמול-טוק קצר עם אליעזר שקדי שבא גם הוא לחבוט קצת. הוא רגוע. במונחי הלו"ז שאליו הורגל לאחרונה הוא עובר שבוע של כמעט בטלה. השבוע הוא משדר שני משחקים מליגת העל בכדורגל בערוץ הראשון, ביום חמישי הוא על המטוס למילאנו לפיינל-פור של היורוליג עבור ערוץ 10. אחר-כך יחזור לגיחה קצרצרה לארץ לפני שימריא שוב לליסבון לשדר את גמר ליגת האלופות לערוץ הספורט. שבועיים אחר-כך שוב יעלה על המדים של הערוץ הראשון וימריא למונדיאל בברזיל שם הוא עומד לשבור את השיאים של עצמו: מסע מטורף שבו ישדר 25 משחקים ב-31 ימים, וריצה בין טרמינלים. "זו לא תהיה חווייה קולינרית, נחייה על נקניקיות ופיצה".

קיראו עוד ב"גלובס"


בגיל 71 ארבל מתמודד לא רק עם הלו"ז, אלא עם הביקורת ההולכת וגוברת עליו. הטענות שזה כבר לא זה, שהוא מפספס יותר מדי בשידורים, שהקשרים בחלונות הגבוהים הם אלה שמסדרים לו שידורים במקביל ב-4 גופי שידור שונים. הוא מתמודד עם התקשורת שהשתנתה, הצטווחה.

"אי-אפשר לזלזל באפקט המצטבר של הדברים האלה שנכתבים", הוא אומר על הביקורות נגדו ונגד הפרשנים שלצדו. "מעצבן לדעת שפתאום אנשים מצטטים מה שהם קראו בעיתון אתמול ומה שקראו בטוקבקים שלשום. זה נכון גם לגבי פיני גרשון, דני נוימן, וגם לגבי איל ברקוביץ'. קשה למצוא מישהו בתחום שלנו שהוא קונצנזוס טוטאלי. אין כזה. אין בשום מקום בעולם. אז נכון שבגדול זה לא משפיע על הקריירה שלך אם אתה מאמין במה שאתה עושה ואם יש לך אופי חזק, אבל זה מטריד, כמו זבוב טורדני. ונעים יותר לחיות בלי הזבוב הטורדני הזה ליד האוזן. כשאתה מגלה את המניעים של האנשים שמובילים את המסעות האלה, אתה מוצא שמדובר בכמה אנשים קטנים. שפר עליהם מזלם והם קיבלו במה, והם משתמשים בזה, בדרך-כלל כי באמת אין להם מה לומר על דברים חשובים באמת".

- אנשים מרגישים שמגיע להם יותר ממה שהם מקבלים מהצוות שמשדר.

‏"יש תחושה שהתפתחה בציבור שגם צופה טלוויזיה אומר היום לעצמו 'וואלה, אני פרשן יותר טוב מהפרשן הזה'. אז קל וחומר שעיתונאי ספורט שרואה הרבה כדורגל אומר לעצמו שהוא היה יכול לעשות את זה יותר טוב. אין עיתונאי שאני מכיר שהיית מציע לו לבוא מחר לעמדת השידור והוא יסרב. נראה לו טבעי לגמרי שהוא מוכשר וכשיר לעשות את זה.

"התפישה שעל-פיה נוהג עולם השידור כולו היא שיושב שדר ולידו איש מקצוע. הייתי עכשיו בחצאי הגמר של ליגת האלופות ולא ראיתי פרשן אחד שאינו שחקן כדורגל בעברו. נקודה. כעיתונאי זה די מתסכל אותך אולי, כי אתה אומר 'היי, גם אני רוצה'. אבל כשיושב רוי קין בתור פרשן, בעיניי זה קצת אחרת מאשר יישב עורך מדור הספורט של 'הגרדיאן', עם כל הכבוד. תפישת העולם שלי דומה להרבה מאוד שדרים בעולם, שאומרים שהם רוצים לידם מישהו שהזיעה צרבה בעיניו. כי רק מישהו שהזיעה צרבה בעיניו יכול להבין את הסיטואציות במגרש ברמה המיידית.

"אם רוצים לדבר על מגמות בכדורגל ולנתח קבוצה ועל הבנייה שלה ואפילו להיכנס לטקטיקה אז בסדר. אבל בסופו של דבר, כדורגל הוא משחק פשוט. זה לא פוטבול אמריקאי או שחמט, אפילו לא כדורסל. אני מסכים שמאוד קשה למצוא בארצנו הקטנה שחקני עבר שהם רהוטים מספיק ושיש להם משהו נוסף לדבר עליו מעבר למהלך שאתה רואה עכשיו, אבל יש".

- דני נוימן?

"אם אתה לוקח את גלריית הפרשנים, אז דני נוימן לטעמי הוא בין הטובים. מאשימים אותו שהשפה שלו טובה מדי, זה מצחיק. אנשים ברחוב מושפעים ממה שכתוב בעיתון, והמרחק בין לתפוס פשרשן או שדר בטעות או שלא מסכים איתו זה בסדר. אבל להקדיש טור במקומון כמו שהקדישו לדני נוימן במקומון במשך שנים - זה רוע לב. זה נותן פרנסה לאיזה כתב שבונה על זה אג'נדה. כתב שאומר לעצמו הנה , יש לי עכשיו במה להתעסק, מה אני צריך לחשוב על רעיונות. יש לי מדור שנקרא 'דני נוימן' ואני אקרע לו את הצורה".

- אתה בפוזיציה היום לבחור את הפרשן שלך או להטיל וטו על פרשן? על פיני גרשון אתה התעקשת שישדר לצדך את מכבי תל-אביב?

"פיני היה האופציה הראשונה של ערוץ 10 ואני נלחמתי כדי שייקחו אותו, אבל מעולם לא הגעתי למצב של הטלת וטו, ולפעמים אני מצטער על זה. התקשורת הישראלית בנויה אחרת, מעמדו של השדר הוא קצת יותר מעומעם מאשר במקומות אחרים וזה הולך ומידרדר. אני חושב שמרטין טיילר ב'סקיי' יכול לומר 'אני לא מעוניין לעבוד עם האיש הזה והזה'.

"יש כמה אנשים, מעטים, שאני לא עובד איתם כפרשנים. לא אנקוב בשמות. לא אהיה משובץ איתם, ואם יגידו לי מחר לגבי מישהו שהוא הפרשן שלי - אני לא אשדר. כי כימיה בין שדר לפרשן זה הכל. זה מתחיל מחוץ למגרש. זו זוגיות. אם אין את זה, מהר מאוד זה יכול להפוך לקרב על טריטוריה ועל כמה כל אחד מחזיק שידור.

"אני נותן כבוד לפרשן, אני לא מנסה להצר את צעדיו. סיפר לי פעם שלמה שרף שיש שדרן מסוים שהיה צובט לו ברגל כדי שיפסיק לדבר, ושכבר נהיו לו סימנים אדומים ברגל מרוב הצביטות. אני לא צבטתי אף אחד אף פעם. אם פרשן נכנס למקומות שהוא לא צריך להיכנס אני פשוט מעיר לו, אבל לא בשידור".

‏‏‎‎- והכימיה עם פיני?

‏‎‎‏"פיני הוא פרשן הכדורסל הכי טוב שיש. שידרתי איתו כדורסל לפני 20 שנה בליגת התיכונים בטלוויזיה החינוכית, וכבר אז היה כיף. בשנה האחרונה אני מבלה איתו יותר מאשר עם אשתי, וזו דוגמה קלאסית לאיך שני אנשים נכנסים לזוגיות הזו, יודעים כל אחד את מעמדו של האחר ואת תפקידו של האחר, ונוצרת כימיה. ונוצר דיבור.

"אני בדרך-כלל בתפקיד המבוגר האחראי, ואני אוהב את זה. לפיני יש לפעמים את ההפלגות שלו לכל מיני מחוזות, הנצרה שלו פתוחה כל הזמן, הוא אומר מה שהוא חושב, ואני אומר לו להרגיע. וזה חלק מהחן של השידור. גם עם איל (ברקוביץ') בשנה הראשונה ששידרנו בערוץ 10 את ליגת העל, היה הניצוץ הזה. וזה החן - הניצוץ הזה שנוצר, כשאחד מושך והשני אומר הולד-איט".

פיני גרשון / תמר מצפי
פיני גרשון. "נלחמתי שייקחו אותו"

- ‎נסה להסביר לי: בגיל 71 אתה משדר מכבי, ליגת אלופות, ליגת העל, מונדיאל. אתה משדר ב-4 גופי תקשורת שונים בתוך שבוע. זו תופעה?

‏‎‎‏"האמת שזו תופעה. תופעה שמרגיזה הרבה מאוד אנשים, אבל אותי היא מרנינה. אני רואה את השנה האחרונה כשנת שיא בקריירה שלי".

- רפי גינת, חברך הטוב, סידר לך את מכבי כשהתיישב על כיסא המנכ"ל בערוץ 10?

‏‎‎‏"זה נכון. רפי גינת בא ואמר אני רוצה את יורם. כמו שבאו מנהלי ערוצים אחרים ואמרו אנחנו רוצים את יורם. יש המון-המון שידורים שלא נופלים אצלי, ואני לא משדר כל-כך הרבה שידורים כמו שזה נראה. אבל אני משדר הרבה שידורי פרימיום. כי יש בהנהלות הערוצים אנשים שחושבים שלשידורי פרימיום הם רוצים שדר פרימיום.

"למה נועם אבירם וגיל קומר קוראים כמעט את כל הפרסומות החשובות בטלוויזיה? כי מישהו חושב שהם הכי מתאימים לעשות את זה. ככה גם פה. זה מצחיק אותי, כי היה כתוב באחד העיתונים גישה כזאת פשטנית שאמרה שיורם ארבל מחובר לכל האנשים, וזה קשקוש בלבוש. כל אחד מאיתנו מחובר לכולם במדינה הזאת. אין לי ידידים בהנהלות הערוצים, אין לי חברים שם.

‏‏‏"ירדתי בכמות השידורים שאני משדר בערוץ הספורט. היום אני פרילאנס בערוץ, כמו בכל המקומות שבהם אני עובד. זה נובע מזה שאין ערוץ שמספיק חשוב לו להחזיק שדר בכיר באופן בלעדי. הייתה תקופה שעבדתי בערוץ הספורט על ריטיינר חודשי. אבל שילמו בתקופה ההיא שכר שהצדיק את הבלעדיות. היום מה שהם אומרים זה אנחנו נחזיק סגל של אנשים ברובד השני והשלישי בשכר חודשי והם יעשו את המאסה העיקרית של העבודה, ונשכור שדר בכיר פר-יחידה או פר-פרויקט, ככה זה עובד היום".

- ‏‎‎אתה עדיין נהנה? אין ימים שאתה בבוקר קם וחושב 'רגע, מה עכשיו יש לי בערב בני יהודה-אשדוד'?

‎‏"זו הנאה גדולה. ביום שאקום בבוקר ואגיד יש לי אשדוד-בני יהודה וממש לא בא לי והמשחק הזה מבאס אותי - לא אוכל לשדר יותר כדורגל ישראלי. היו משחקים מבאסים והייתה תקופה בערוץ הספורט שהייתי נשלח לשדר משחקי גביע הטוטו שזה הדבר הכי קשה לי כשדר, כי באמת הייתי נופל מאיגרא רמא לבירה עמיקתא, מסן סירו לעילוט. זו בעיה קשה. אם אתה לא יודע לעשות את הסוויץ' הזה ולהעביר את המוח שלך לפאזה אחרת שאומרת שזה הדבר הכי חושב שיש לעשות היום, אתה לא תצליח".

- היו לך אבל תקופות פחות טובות, שהרגשת שזה לא זה?

"כן, הייתה לי שנה שהרגשתי שאני פחות טוב. זו הייתה שנה לא פשוטה. הייתי טרוד בעניינים אחרים ולא הקדשתי מספיק זמן להכנות לשידור. הרגשתי שאני פחות טוב, אבל ידעתי שזה זמני. זה קורה לשחקן כדורגל, זה קורה לשחקן תיאטרון, לשחקן קולנוע, למה שזה לא יקרה לשדר? אתה לא יכול לשמור על אותה רמה כל הזמן".

- מה זה לא להיות טוב, לפספס בזיהוי של שחקנים?

‏‎‎‏"זה לא עניין של זיהית או לא זיהית שחקן. זה התחושה שאתה בא איתה למשחק. למדתי עם השנים שהכי חשוב לדעת איך חוזרים ממשחק באירופה למשחק בארץ. אבל לפעמים אתה לא מסוגל לעשות את הסוויץ' עד הסוף ואתה מגיע לא מרוכז".

‏‏■ ■ ■

‏על התקשורת שהשתנתה יש לו דעה ברורה. יש לו גם קווים אדומים. הוא לא מצטרף לקולגות שלו שמצאו מזור בתוכניות הרדיו, או בישיבה בפאנלים בטלוויזיה. "כל אחד בוחר את עולמו ודרכו. אני לא עיתונאי חוקר ואני לא רוצה לעסוק בעיתונות חוקרת. אני מנסה לעשות הכי טוב את מה שאני יודע לעשות".

‏‎‎- התקשורת בארץ השתנתה. היום זה יציע, צעקות, צווחות. איך אתה עם זה?

‎‎‏"אתה דווקא צעיר אז זה דווקא צריך למצוא חן בעיניך, לא? נוצרה פה תרבות של צעקנות וצווחנות. ראיתי השבוע תוכנית כדורגל בטלוויזיה באחד מערוצי הספורט אצלנו, ולא הבנתי ממנה מילה. אתה שומע בליל של צעקות, 5% ממה שהאנשים האלה אומרים מגיע לצופה. אז זה מספק את האגו של האנשים שעושים את זה, נדמה להם שהם אמרו דברים נורא חשובים, אבל בסופו של דבר זה לא מחזיק מים. התקשורת הישראלית הולכת לכיוון הזה, אני לא אוהב את זה. ואני גם לא נוטל בזה חלק וזו הסיבה שמעולם לא ניסיתי גם להתקרב לזה. זה לא לרוחי. כשישבתי ברדיו, והיו דיונים ומחלוקות וריאיונות, אז מעולם לא קטעתי בברוטליות מרואיין, ולא צרחתי לו באוזניים מה אני חושב".

"אחד הדברים שמטרידים אותי כאיש טלוויזיה הוא בהקשר של הדור הצעיר. אני גדלתי לאורם של מאורעות. מדייויד קולמן, גדול שדרי אנגליה, למדתי איך לבנות את הדרמה, איך לקחת את המשחק מהרגע שהכדור יוצא מההגנה לקישור ולהתקפה ולחיות איתו. מברונו פיצול האיטלקי לקחתי את האנדרסטייטמנט. ממארב אלברט למדתי לשדר כדורסל, הוא האיש שבעיניי עושה NBA יותר טוב מכל אחד אחר. אבל אתה יודע מה הבעיה? שאתה אומר את השמות האלה היום לשדרים הצעירים, הם לא יודעים על מה אתה מדבר. אם אתה אומר להם שגדול שדרי הלייקרס בכל הזמנים היה צ'יק הרן, שהמציא אגב שיטה לשדר רדיו וטלוויזיה באותו שידור, הם לא יודעים על מה אתה מדבר. על מה הם גדלים? מי המודל שלהם? אולי אני, אולי איינשטיין. אבל אנחנו גדלנו על מודלים שכתבו את הספר".

"כואב לי קצת על השדרים הצעירים, שמה שהעתיד צופן להם זה עתיד של שידור מתוך ארבע קירות. הם יראו מעט מאוד משחקים בינלאומיים במגרש עצמו, אלא אם כן הם יקנו כרטיס או יקבלו צ'ופר. גם קברניטי הערוצים חושבים שאין כמו שידור מהשטח אבל הם עושים התפשרות כלכלית. אני לא בא לבקר את מנכ"לי הערוצים ואני לא בפוזיציה כי היד שלי לא על הקופה ולא על הכסף, אבל אני יודע שהשירות שאני נותן מהאולפן הוא לא השירות שאני צריך לתת".

‏‏■ ■ ■

- בוא נדבר על ערוץ 1 - היה העניין עם משרד האוצר והחוזה שלך, אושר לא אושר, איך זה גורם לך להרגיש שיש עיסוק סביב החוזה שלך והכסף שלך?

‏‎‎‏"היה לי מאוד נעים. בייחוד היה לי נעים עד כמה מנכ"ל הרשות יוני בן-מנחם והעוזר שלו זליג רבינוביץ', שזוכים פה ושם לקיתונות ושלל נאצות, כמה האנשים האלה נלחמו כדי להשאיר אותי במערכת. וזו הייתה מלחמה מקצועית נטו, כי אף אחד מהם הוא לא ידיד נפש שלי, לפחות עד עכשיו.

"שניהם יצאו לקרב נגד האוצר כי האמינו שחשוב למחלקת הספורט שיורם ארבל יהיה שם. הייתי מאוד קרוב להגיד להם שישחררו, שנרד מזה, כי מה שנעשה שם לא היה תמים כמו שזה נראה. זה לא שיום אחד קם בבוקר הממונה על השכר באוצר ואמר 'שמעתי שיורם ארבל נהיה מיליונר מהערוץ הראשון'. הוא קיבל אינפורמציה מגמתית, ממישהו שהיה חשוב לו לטרפד את הפעילות שלי בערוץ הראשון, ויש לי חשדות מי זה. בכל מקרה, השכר שהייתי אמור לקבל היה הגון, הרבה פחות ממה שאני מקבל בשוק הפרטי. אבל נלחמתי על החזרה לערוץ 1 כי היה חשוב לחזור לי לשדר שם".

- ‏‏‎‎כשתשדר את מכבי בפיינל-פור, זה שידור שמבחינתך אמור להיות שידור פטריוטי? פרו מכבי?

"היה לי ויכוח עם פרשן מהולל בנושא מכבי כדורסל שטען שהשידור שלי מוטה ברמת ההתרגשות, ושאני נוטה לטובתם בשידורי היורוליג. התשובה שלי הייתה 'אז מה?' ברור לי לגמרי שאם אשדר את מכבי מול גליל בפלייאוף אז אהיה נייטרלי לחלוטין. אבל, בדיוק כמו ששדר אנגלי שישדר את צ'לסי נגד אתלטיקו יהיה בעד צ'לסי, ככה כשאני משדר את מכבי תל-אביב ביורליג אני רוצה שהיא תנצח. כשאני משדר את נבחרת ישראל אני מאוד רוצה שהיא תנצח. בשידור שלי אני מבטא את הרצון של הצופים שלי. גם הצופים שלי רוצים שמכבי ינצחו. אני לא גדלתי מכביסט ולא גדלתי צהוב, אבל אני עושה את זה מתוך מה שאני מרגיש. אני בא למשחק מתוך רצון לנצח, ובעניין הזה אני לחלוטין בצד אחד".

- ספגת ביקורת על אהדה שהפגנת לברצלונה באותו משחק מפורסם עם אינטר, עם הביקורת שלך על מוריניו.

‏‎‎‏"לא הייתה לי אף ביקורת מהמנהלים שלי על ההתבטאויות באותו משחק. הביקורת היחידה הייתה מכמה עיתונאים זבי חוטם".

- מה מבחינתך לא יכול להיכתב נגדך: הוא עיוור, הוא לא טוב, עבר זמנו?

"אין דבר בעיניי שלא יכול להיכתב נגדי. השאלה היא מי כותב את זה. אני רוצה לדעת שמי שכותב עליי הוא נקי כפיים, אני רוצה לדעת שמי שכותב עליי הוא נקי דעת, ולא נוטה לשום צד, שאין לו חברים בברנז'ה, אני רוצה לדעת שהוא לא מוליך מהלך נגדי, אני רוצה לדעת שהוא לא משרת אינטרסים של עצמו או של אחרים. אבל לא יכול להיות עיתונאי ספורט כזה. אין חיה כזאת. זה לא פוגע בי. זה בעיקר דוחה. אם זה היה פוגע בי אז מזמן הייתי מתקפל והולך הביתה. יש לי כלים להחזיר לאותם עיתונאים, אבל הבעיה היא שהכלים שלי חזקים מדי".

- איזה כלים?

‏‎‎‏"בשידור. למה לך כעיתונאי יש יכולת לכתוב עליי, אבל לי לא? למה אני לא יכול לקרוא ידיעה בעיתון 'הארץ' שיש שם טעות גסה מאוד של העיתונאי, ואני לא אפתח שידור יום אחר-כך ואגיד 'אתמול קראתי ידיעה בעיתון 'הארץ', איזה קשקוש היה כתוב שם'. אני לא אעשה את זה כי הכוח שלי פי אלף יותר גדול, ואני נזהר בו.

"הייתה לפני הרבה שנים תוכנית טלוויזיה של מאיר שלו שהייתה בה פינת ביקורת עיתונות. זה היה חיל ורעדה, אנשים הקיאו מרוב פחד ממה שהוא היה מסוגל לעולל להם. אני לא רוצה לשחק את המשחק שלהם. כי אם הייתי רוצה להיות במשחק הזה הייתי פותח לי איזו פינה בטלוויזיה, והייתי מוצא מקום לעשות אותה, וקורא לה 'יורם ארבל אומר את דעתו'. העיתונאים מנצלים את זה וגוררים אחריהם את הטוקבקיסטים שזה גועל נפש, חולי נפש.

"הפעם היחידה שחשבתי לעשות מהלך משפטי הייתה כשמישהו כתב באינטרנט שיש לי אלצהיימר. זה היה איזה עיתונאי ספורט, מעיתונאי האינטרנט, אלה שיושבים בקוביות שלהם כל היום ואומרים 'קיבינימט איך זה כבר 42 שנה הבנאדם נמצא שם, ולמה אני לא'.

"חשבתי שנכון יהיה להכניס קצת מורא בליבותיהם של הכותבים האלה וללכת לאיזה תביעה ייצוגית, ועורך הדין שלי אמר לי לעזוב את זה. תודה לאל אני בריא ועדיין מספיק טוב. זה זבוב. ואם נעים לחלק מהעיתונאים לשמש זבובים כאלה, אז אהלן וסהלן. אני לא זוכר שקראתי ביקורת טובה על שידור שלי ב-20 השנה האחרונות. יכול באמת להיות שלא שידרתי אף משחק טוב? יכול להיות דבר כזה? ביקורת כאן חייבת רק להיות ביקורת שלילית, או ביקורת נוברת שמחפשת רק אם ההוא בעט ברגל שמאל או ברגל ימין".

יורם ארבל עם דני נוימן / צלם: שלומי יוסף
עם נוימן. "למישהו היה חשוב לטרפד את הפעילות שלי בערוץ 1"

‏‏■ ■ ■

- ‏‎‎מה השידור שאתה הכי נהנה ממנו?

‏‎‎‏"שידורי מכבי תל-אביב כדורסל, בעיקר אלה שבארץ. אלה השידורים הכי מושקעים, עם הפקה ברמה גבוהה מאוד, היכולת הטכניות והטכנולוגיות. באמת תענוג לעשות את העבודה. לשדר חצי גמר צ'מפיונס ליג או גמר צ'מפיונס זו חוויה אורגזמית. זה מרגש אותי היום בדיוק כמו שריגש אותי להגיע למונדיאל ב-1978. אני אומר לך את זה לא בשביל להתייפייף, אבל ביום שזה לא יעשה לי את זה אז חבל על הזמן.

"אני נוסע בחודש הבא לפרויקט הגדול ביותר בקריירה שלי. מעולם לא שידרתי מונדיאל כמו זה בברזיל, עם רמת מורכבות ולוגיסטיקה כזאת. אני הולך לשדר 25 משחקים בחודש אחד, כל אחד במקום אחר. זה אומר 25 טיסות פנים ושתי טיסות טראנס-אטלנטיות תוך חודש. זה הפרויקט הגדול והקשה בחיי, ואני כבר שידרתי אי-אילו מונדיאלים. אני מאוד מתרגש. זו הליכה אל הבלתי נודע מבחינתי".

- יש לך עוד חלומות כשדר?

‏‎‎‏"שידרתי כל מה ששדר יכול לחלום עליו. שידרתי את מייקל ג'ורדן בסדרת גמר גדולה. שידרתי את האקים אולאג'ואן בסדרה נגד הניקס. באותם ימים נסענו לשדר סדרות גמר מהאולמות. שידרתי את ליגת האלופות כמעט מיום היוולדה. שידרתי משנת 1972. לגבי החלומות? זה מצחיק, אבל בספורט בגלל ששום אירוע לא דומה לשום אירוע אז לא יכול להימאס לך כל עוד אתה אוהב את הדבר הזה. כששחקן מתעופף ובועט מספרת לחיבורים, הרי ראיתי כאלה יותר מ-20, ואני לא זוכר שהאחרונה ריגשה אותי פחות מהראשונה. ראיתי את פלה בועט מספרת מדהימה לחיבורים במדי קוסמוס והתרגשתי התרגשות עצומה, וראיתי את ערן זהבי עושה את זה והתרגשתי התרגשות עצומה".

עשרות שנים של פעילות אינטנסיבית גם סידרו את ארבל מבחינה כלכלית. הוא מתגורר בקיסריה ולא מחזיק ביותר מדי מיזמים עסקיים מלבד השידורים. יש לו עדיין את החומוסייה ברמת-גן, והוא מחזיק אחוזים מינוריים באתר ‏ONE‏. גם הילדים שלו מעורבבים חזק בתעשייה. הוא לא יוריד את המחיר שהוא דורש עבור שידור רק בשביל לעבוד. כי מבחינתו עבור איכות צריך לשלם.

"אני עומד על המחיר שלי, כי אם אני מעריך את האיכות שלי ברמה מסוימת אז אני חושב שצריך להיות לזה מחיר כלכלי. אבל לא הכסף מוביל אותי. אני לא מחפש פרנסה בכוח. אני כבר לא עוסק יותר בבניית הפנסיה. אני בסדר, הילדים שלי מסודרים כל אחד על-פי דרכו. הבן שלי מפיק בערוץ הספורט, הבת שלי נשואה למפיק בכיר בתעשייה (גיא המאירי). אני סבא טרי לשניים, יובל מצד אחד וסופיה מצד שני, הם הפרויקט שלי עכשיו".

- מתי תולים את הנעליים במקצוע הזה?

‏‎‎‏"כשנמאס. כשאתה מרגיש שאתה כופה את עצמך על השידור, וכשאתה עושה אותו כי אתה צריך להתפרנס. זה לא המצב שלי. או לחילופין כשנופלת עליך דמנציה ואתה מרגיש שאתה מזדקן ולא מצליח לחבר משפטים".

- אתה מפחד מהיום שזה ייגמר?

‏‎‎‏"אני לא מפחד. אני יודע שזה לא ייגמר באבחה אחת, אבל זה יגיע לדילול, אני אשדר פחות. מהלך טבעי של אבולוציה. אבל בינתיים הייתה לי השנה הזאת. שנה מופלאה. שנה שאין דומה לה, לא חשבתי שזה יקרה כך, לא תכננתי שזה יקרה כך. אני מודה למזל הטוב שלי שמאפשר לי להגיע לזה. אני אהיה בן 72 במהלך המונדיאל. אין הרבה אנשים בגיל הזה פעילים כמוני, וכל עוד הציבור מעוניין וכל עוד אני מעוניין בקשר עם הציבור - אמשיך. המונדיאל הבא הוא ברוסיה. בוא בינתיים נהרוג טורקי וננוח".

- עוד 5 שנים מהיום נשב ונדבר שוב על פיינל-פור וכו'?

‏‎‎‏"אתה אומר את זה ואנשים עכשיו מזדעזעים..."