כך הפך רוזן את נאום "המילה האחרונה" של זקן לחקירה

כתרים רבים נקשרו בימים האחרונים לראשו של שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן. על בחירת המילים שלו בהכרעת הדין ובגזר הדין, על העונשים הכבדים שהטיל על מורשעי תיק הולילנד ועל הגישה הבלתי מתפשרת שהפגין לאורך המשפט כולו.

ואולם גישתו הבלתי מסורתית לניהול הדיונים באולמו היא שהביאה הבוקר (ה') במידה רבה לחשיפת המהלך הנרקם כעת בחדרי החקירות במשטרה ובלשכות הבכירים בפרקליטות, ביחס לראיות ולעדויות החדשות שזרמו בעקבות החלטתה של שולה זקן לחשוף את כל הסודות.

הדיון בטיעונים לעונש של זקן היה חסר תקדים והותיר את יושבי האולם פעורי-פה פעם אחר פעם. רוזן הפך את נאום "המילה האחרונה" של הנאשמת זקן לחקירה אקטיבית, שבמהלכה לא הפסיק להמטיר עליה שאלות ודרש ממנה תשובות לפרטי-פרטים בנוגע למהלכים שבינה לבין אהוד אולמרט לאורך השנים סביב קבלת כספי המזומנים משמואל דכנר וממוריס טלנסקי; בנוגע למזומנים שהועברו לכספת של אורי מסר ואלה שאולמרט לקח לעצמו, כדי לרכוש חליפות, סיגרים ועטי יוקרה; בנוגע למעורבותו האקטיבית ביחס לכספי השוחד שקיבל; וביחס לבקשותיהם החוזרות ונשנות של אולמרט ועורכי דינו ממנה ליטול את האחריות על עצמה ולגונן על הבוס מאימת הדין.

מה גרם לרוזן לסטות במידה כה חריגה מסדרי הדיון הנהוגים? במידה מסוימת הייתה זו סקרנותו שהתגברה עליו. כבר בפתח הדברים, כשהחלה זקן להקריא מהנייר את הנאום שכתבה בבית, כשאמרה שהודתה בעבירות כבר בתחילת המשפט - היה בכך כדי להקפיץ את רוזן ולשאול אותה: במה הודית? זקן השיבה - בקבלת כספים ומתנות מדכנר; ואז נמשך רוזן כבמטה קסם אחרי הפרטים, ואילץ אותה להתחיל בפירוט הסכומים, המתנות והתיאור כולו.

לא עזרו אפילו התובע יהונתן תדמור והסנגור עפר ברטל, שהזכירו לרוזן שהדברים עדיין מצויים בחלקם בחקירת משטרה ונאמרים כעת בדלתיים פתוחות. רוזן רצה לשמוע.

היה לו כמובן גם מניע נוסף. רוזן, שבוודאי היה ער להמולה התקשורתית סביב גזר הדין בימים האחרונים, ביקש להפריך את מה שטענו דוברים מטעם אולמרט בימים האחרונים, כאילו הרשעתו התבססה על השערות וניחושים, ולא על ראיות.

אולמרט הורשע בתיק זה על סמך "ראיות ברזל", פסק רוזן - נימוק שהובילו למסקנה כי התמורה שסיפקה זקן לפרקליטות במסגרת עסקת הטיעון היא תמורה דלה: ראיות נגד אולמרט בתיק הולילנד - שכבר אינן רלוונטיות כי אולמרט הורשע גם בלעדיהן; ראיות בתיקי ראשונטורס וטלנסקי - שגם אם יסייעו להרשעה ולהחמרה בעונש, העניין הציבורי בהן פוחת נוכח העונש הכבד והקלון שספג בתיק הולילנד; וראיות בפרשת השיבוש - שגם כאן העניין הציבורי בהן אינו גבוה, מאותם נימוקים.

העדות שסיפקה שולה זקן היום בבית המשפט, במסגרת זכות "המילה האחרונה", נרשמה בפרוטוקול, והיא עדות בעלת משקל, אך עיקר משקלה בתחום הציבורי ולא בזירה המשפטית הפורמלית. עיקר חשיבותה בכך שהיא "סינדלה" את זקן באופן פומבי לגירסה שהשמיעה היום, אם אי-פעם תנסה להתפתל ולחזור בה - שאולמרט ביקש ממנה לחבר בין דכנר ליוסי אולמרט כדי שהלה יסייע לו כספית; ושהוא קיבל ממנה אישית 60 אלף שקל מתוך ה-100 אלף שקיבלה מדכנר.

אולם מבחינה משפטית, אם יטענו סנגוריו של אולמרט כי לא מדובר בחקירה כדת וכדין, מאחר שלא התאפשר להם לחקור אותה נגדית - יהיה צדק בדבריהם.

בתמונה הכוללת, נדמה כי בפעם הראשונה היום זכה הציבור לקבל, באופן בלתי אמצעי, את סיפור מעשה השוחד של אולמרט, מסופר מפי אחת מגיבורותיו. רוזן סיפק שירות לציבור, והקפיד לעשות זאת בדלתיים פתוחות, לדיראון עולם.

מי שרוצה, יכול לראות בכך אקורד נוסף בסימפוניית ניקוי האורוות.