דעה: תנו לעובדי רשות השידור למחות - מגיע להם מלוא הפיצוי

גם הפעם העובדים ישלמו את המחיר הכבד, וההנהלה תצא מתוגמלת ■ אם יש דבר גרוע מלהיות מפוטר מרשות השידור, זה לעבוד בה. ועדיין, העובדים רוצים להילחם על ביתם

הפגנת עובדי רשות השידור / צילום: באדיבות דוברות ההסתדרות
הפגנת עובדי רשות השידור / צילום: באדיבות דוברות ההסתדרות

זו נראית כמו ההחלטה התקשורתית השגויה ביותר האפשרית. לחוק סגירת רשות השידור וביטול האגרה של השר גלעד ארדן יש גיבוי רחב בכנסת, וגיבוי רחב הרבה יותר בקרב הציבור. נראה כי המסר המשודר שוב ושוב בקול ישראל והמסך הריק בערוץ 1 משכנעים עוד יותר את מי שכבר שוכנעו – צריך לסגור את רשות השידור הנוכחית.

בעידן התקשורתי של היום, מותג שנעדר מהתודעה, שאפילו יוצא לחופשה קצרה, קל הרבה יותר להיפטר ממנו. בטח ובטח כשיש תחליף פופולרי הרבה יותר. ובינתיים על מנת שלא לשמוע את התשדיר שהעלו הטכנאים בקול ישראל, מסירים אינספור מאזינים ברחבי הארץ את תחנות קול ישראל ממקלט הרדיו שברכב ואם היה אפשר לעשות "הייד" לערוץ 1 כדי לא להיתקל בו בדרך על הממיר מערוץ 10 וצפונה, הם היו עושים זאת.

בעבר הייתה הורדת השאלטר של טכנאי ערוץ 1 ביטוי של כוח, היום זהו ביטוי של חולשה. מעטים מאוד מי שחשים החמצה לנוכח העובדה שלא שודרו אתמול מהדורת "מבט" או השידור החוזר המי יודע כמה של "בואו לאכול איתי". אפילו אריה גולן או קרן נויבך לא יחסרו לאיש הבוקר, יום שישי, בקול ישראל. לאור העובדה שהחוק מתקדם צעד אחר צעד לקראת אישורו הסופי, מרגישים עובדי רשות השידור את החבל מתהדק סביב צווארם והם חייבים לנקוט בכל דרך חוקית אפשרית.

אסור לטעות: עובדי רשות השידור הם אינם עובדי הנמלים וראשיהם אינם דומים לאלון חסן. על כל חולייהם ואי הסדרים הזועקים (שנראה שהם מנת חלקה של כל רשות ציבורית), הם היו יעילים הרבה פחות בדאגה לעצמם. במשך שנים הם הסכימו לשכר בסיס עלוב ביותר בתמורה לתוספות מלאכותיות ורבים מהם יודעים שיצאו לפנסיה עם מעט מאוד.

רשות השידור היא גוף השידור שמעסיק הכי הרבה ירושלמים והכי הרבה תושבי פריפרייה והכי הרבה ערבים מכל כלי מדיה מרכזי אחר. בשל שרירותיות מקבלי ההחלטות והפוליטיקאים, שנים סבל עיקר העובדים החרוץ, מהנהלות מתחלפות, נקמניות, ואינטרסנטיות שדאגו לביצור מעמדן ושולחיהן על פני טובת ציבור העובדים וקהל הצופים.

גם הפעם העובדים ישלמו את המחיר הכבד, וההנהלה תצא מתוגמלת, ולא מן הנמנע, אם זה תלוי בבית ראש הממשלה, שנראה את חבריה גם בגוף השידור החדש. כי אם יש דבר גרוע מלהיות מפוטר מרשות השידור, זה לעבוד בה. ועדיין, העובדים רוצים להילחם על ביתם.

ועדי רשות השידור ואגודות העיתונאים מפולגים גם ביניהם וקול העובדים הוא לא אחיד ומבולבל. לכן, יש הרבה דיסאינפורמציה שזה המקום לעשות בה סדר: אין כוונה לסגור את רשות השידור, אלא לפתוח אחת חדשה; נכון שרוצים לפטר את כל העובדים, אך גם לקלוט מאות מהם ברשות החדשה; ובכלל לא מדובר ב-2,000 עובדים, אלא בכ-1,500; הרשות החדשה, על-פי החוק, גם תספק הרבה יותר מקומות עבודה בשוק ההפקה הישראלית.

שר התקשורת ושר האוצר עושים את הדבר הנכון – הציבור מבין זאת וגם העובדים. מה שאנחנו רואים על מסך ערוץ 1 וברדיו הוא נפילת אסימון מהדהדת. ככה נראים אנשים שנלחמים על עתידם, מלחמה ראויה שיכולה להיות בעתידו של כל עובד ישראלי. זה אולי לא הדבר הנכון "תקשורתית", אך זה הדבר הנכון מוסרית. במקום להשמיץ אותם, עלינו לגבות את עובדי רשות השידור ולדאוג שכל אחד מהם יקבל את מלוא הפיצוי על שנים של שירות ציבורי נאמן.