בונים מחדש את רוממה: איך תיראה רשות השידור החדשה?

הרצון להגביל את השכר כדי שמרבית הכסף יזרום למסך ■ היד החופשית שמקבל שר האוצר ברשות החדשה ■ הבעייתיות במינוי עיתונאי לתפקיד המנכ"ל ■ "גלובס" חושף את הבעיות שעשויות להעיב על כינון שידור ציבורי טוב יותר

בניין רשות השידור / צלם: איל יצהר
בניין רשות השידור / צלם: איל יצהר

השכר מוגבל, אבל גם העובדים

הטראומה מרשות השידור הנוכחית ניכרת היטב בכל שורה ושורה בחוק החדש המנוסח בימים אלה, הנשען על דוח לנדס. אי שביעות הרצון העיקרית מרשות השידור החדשה - לפני איכות השידורים, האגרה, והחופש העיתונאי - היא הניהול הכלכלי שלה. כיום עיקר התקציב (יש אומרים כ-50% בלבד, אבל על-פי ההערכה מדובר בקרוב ל-70%) הולך על תקורות של ניהול ההון האנושי ברשות השידור, עד כדי כך שמיעוטו של המיעוט של הכסף הציבורי המושקע בשידור בציבורי, מגיע בסופו של דבר למסך הטלוויזיה. השר ארדן ובמשרד האוצר, לא רוצים להגיע למצב שהכסף שלנו יעבור לכיסי העובדים, במקום לעיניים ולאוזניים שלנו.

קיראו עוד ב"גלובס"


בהתאם לכך נקבע בחוק כיום כי "לא יאוחר מתום 45 ימים מתום שנת כספים, יודיע המנהל הכללי למועצה, לשר ולשר האוצר, בדרך שיקבע שר האוצר, האם התקיימה מגבלת עלות השכר בשנת הכספים שחלפה".

עוד נכתב כי "השכר המשולם לעובד תאגיד השידור הציבורי ערב המועד הקובע לא יוגדל, אלא באישור שר האוצר; הקפאת השכר לפי פסקה זו לא תובא בחשבון לעניין חישוב תשלום חד פעמי המשולם לעובד תאגיד השידור הציבורי עקב סיום עבודה; תאגיד השידור הציבורי לא ישלם לעובדיו מענקים או פרמיות, אישיים או קבוצתיים, אלא באישור שר האוצר, תאגיד השידור הציבורי לא יקבל עובדים חדשים, אלא באישור שר האוצר, תאגיד השידור הציבורי לא יתקשר עם אדם לשם קבלת שירות שבוצע ערב המועד הקובע בידי עובד תאגיד השידור הציבורי, אלא באישור שר האוצר".

החוק הנידון בימים אלו בוועדת אלהרר באינטנסיביות מתבקשת (עד כדי כך שסעיפיו עלו היום להצבעה, רק בנוכחותה של יושבת הראש ח"כ קארין אלהרר שמצביעה בעד), מכיל שתי מגבלות הקשורות בכוח האדם. מצד אחד קובע החוק כי מספר העובדים לא יעלה על 750 מן הצד השני, נקבע כי עלות השכר לא תעלה על 35% מסך התקציב.

שני הסעיפים גם יחד, עשויים להוות כשל משמעותי. ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ), אופוזיציונר פעיל בדיוני הוועדה של אלהרר, מבהיר מראש - בתמיכת איגודי העיתונאים - כי ההחלטה להגביל את תקרת העובדים ומצד שני גם להגביל את ההוצאה על שכרם, עשויה בהכרח להביא להגדלה משמעותית בהסתמכות על עובדים ממיקור חוץ - כלומר עיתונאים פרילנסרים.

פריג' צודק בעניין זה. ייתכן שזה סעיף סמלי בלבד, לנוכח הניסיון הרעוע שאוזכר כאן, אבל הוא יכול להשפיע לרעה על השידור הציבורי החדש. להוציא הפקות החוצה לשוק ההפקה הישראלי, זו יוזמה חשובה עד מאוד בשידור הציבורי החדש, אך ככל שזה נוגע לעיתונאים, דווקא כאן צריך להיזהר. שידור ציבורי חייב להכתיב נורמות תעסוקה לשוק כולו, וככל שפחות מעיתונאיו יהיו שכירים, ויציבותם הכלכלית תהיה רופפת, כך הם יהיו פחות חופשיים בעבודתם.

החוק החדש שמבקש לאשר חריגה רק באישור שר האוצר (למעלה מ-60 פעם מוזכר שמו של "השר" בחוק הזה, בינתיים אלהרר צמצמה לפחות 4 פעמים) מתעלם מהמלצות ועדת לנדס להבחין בין עבודה עיתונאית לבין יצירה. אם קובעים רף תקציבי ורף של כמות המועסקים גם יחד, הדבר יביא בהכרח להוצאה החוצה של עבודה, על מנת לעמוד בדרישות הוצאות השכר.

מדוע? משום שכשיגיע התאגיד למכסת ה-35%, יאלץ להעביר כל תוכנית או עיתונאי חדש, ישירות למיקור חוץ. כך העובדים שיעבדו בפועל בשביל תאגיד השידור הציבורי יועסקו ללא מחויבות לזכויות סוציאליות לביטחון תעסוקתי ובשכר מינימום. מה גם - ומעל לכל - ששר האוצר יוכל לקבל יד חופשית כמעט ושליטה מקסימלית בנעשה ברשות השידור. יש להחליט ולבחור - איזה מן הסעיפים נשאר בתקציב, ואם בכל זאת שניהם יישארו בתמונה, צריך לבטל או להגביל עד כמה שאפשר את השימוש במיקור חוץ.

עיתונאי בתפקיד המנכ"ל?

סוגיה אחרת ומשמעותית בחוק, היא נושא זהותו של המנכ"ל והרקע שלו. על-פי החוק כיום, מי שינהל את רשות השידור החדשה לא צריך להיות עיתונאי או בעל רקע כזה או אחר בעיתונות או תקשורת. בימים האחרונים, בעקבות מסע אינטנסיבי שמקיימים העיתונאים על מנת להפוך את רוע הגזרה, בעיניהם, צצו ועלו דעות לכאן ולכאן.

אך לפני שמחליטים מה בדיוק נכון לעשות - צריך לזכור את אותה הטראומה. ניהול כושל של רשות השידור הנוכחית הבהיר במהלך השנים לציבור, למקבלי ההחלטות ועל העיתונאים להודות שגם להם - אנשי תקשורת ועיתונאים לא בהכרח יודעים לנהל. להפך. תפיסת העולם של העיתונאים - ויש דוגמאות גם בטלוויזיה המסחרית ובעיתונות - לא בהכרח מסתדרת עם מנהל תקין, ועל אחת כמה וכמה גם לא עם ניהולו תקציבי נורמלי.

אומרים עיתונאים בכירים מעל גבי טוריהם בימים האחרונים, כי לנגד עיני המנהל של רשות השידור חייב לעמוד הערך העיתונאי, הרבה לפני הערך המסחרי. הם מטילים ספק כי מי שהרקע שלו הוא עסקי מסחרי, יוכל לעשות זאת. ובכן, באילו ערכים נעלים התברכו העיתונאים שאחיהם המנהלים האחרים לא נתברכו בהם? מי אמר שערכים כמו חופש ביטוי, התנערות מהשפעות פוליטיות ועמידה מול לחצים - הקריטיים בניהול גוף תקשורת - הם נחלתם של עיתונאים ואנשי תקשורת בלבד? כבר היו אנשים, גם ברשות השידור, כמו משה גביש למשל ששימש יו"ר רשות השידור, שהגיע מעולמות המס, שידעו לעמוד בפרץ. הם פשוט הבינו מה נדרש מהם. לעומתם לא חסרים כאלו המתקראים עיתונאים, ומתכופפים לכל משב רוח קל.

הדבר הנכון לעשות במקרה זה הוא להוסיף דרג נוסף שלא קיים כרגע בחוק רשות השידור והוא סמנכ"ל תוכן או עורך ראשי. המתח הקיים בעיקר במערכות עיתונים בין מנהל הארגון ובין עורכו הראשי, הוא בריא ונכון, ויש מקום לאמצו גם בשידור הציבורי. עם זאת, ובשורה התחתונה, יהיה החוק אשר יהיה בסופו של דבר, הפרסונה שתשובץ בתפקיד, היא שתיתן את הטון מעתה והלאה. מנהל או עורך ראשי שיוכתב מלמעלה ולא יתאים, יחרב כל חוק, ולא משנה עד כמה טוב היה הרצון מאחוריו.

המפרק נכנס לעבודה

היום (א') אמור לעבור סופית בוועדת אלהרר הסעיף בחוק המדבר על פירוק הרשות הקיימת, בטרם תקום הרשות החדשה. בפני הוועדה הופיע הכונס הראשי, דוד האן, והוחלט כי פעולת המפרק תתחלק לשני חלקים - מרגע פרסום החוק ועד שהתאגיד החדש יתחיל את שידוריו בפועל. החלק השני הוא לאחר שרשות השידור, תסיים את שידוריה (מעין פירוק רגיל).

החלק הראשון הוא החלק האתגרי - במהלך החלק הזה, הרשות השנייה תעבוד כרגיל וגם עסוקה ברכישות ובבנייה של התאגיד החדש. כבר בראשית הדיון הוחלט לקבל את הצעת החוק, שכבר ביום פרסום החוק מוחלפים כל מוסדות הרשות במפרק שהוא הכונס הרשמי.

יש להזכיר כי בקצב שבו עובדת הוועדה, בתוך חודש תסיים הוועדה את עבודתה, וייתכן שכבר בתוך שבועות ספורים ניפרד לשלום מיוני בן מנחם, וחבריו להנהלה. כאן המקום להתחיל לחשוש שבתקופת הביניים, יהיה מי שינסה לפגוע בתוכן ולשבש את תהליך הבנייה. למפרק מהצד השני (כפי שהציעה תנועה הצלחה), אסור יהיה לפגוע בעבודתו של העורך הראשי, יהיה אשר יהיה.

היום תוקן גם הסעיף לפיו המפרק היה אמור למנות את העורך הראשי. על-פי התיקון שהוועדה הכינה, המפרק יגיש לבית המשפט בקשה למנוי העורך הראשי, והוא רשאי להגיש לבית המשפט בקשה למינוי בעלי תפקיד נוספים. על-פי הצעת היועצת המשפטית של הוועדה, אתי בנדלר, התקבל שינוי נוסף לפיו, האוצר לא יוכל להטיל וטו על שכר העורך הראשי ובעלי תפקיד נוספים - כפי שהחוק מבקש כיום. "אנחנו הכיס העמוק של הפירוק", אמר איש האוצר, "צריך לשמור על החופש שלנו למנוע ניצול לא יעיל של הכסף המוקצה".

שר התקשורת גלעד ארדן תמך בעמדת הוועדה. "טענת האוצר אינה הגיונית. הכנ"ר צריך לדאוג שלכשיקום הגוף החדש יהיה לו מה לשדר. כשהוא מזמין הפקות של מעל 250 אלף שקל, הוא לא צריך ללכת לאוצר".

הוועדה דנה גם בגביית האגרה ברבעון הראשון של 2015. אגף הגבייה אמור להמשיך לגבות את האגרה לרבעון הראשון, עד תחילת השידורים של הגוף החדש. אך הוא לא יעבוד באותה מתכונת, כשהמפרק יהיה רשאי להפעיל גם את רשות האכיפה והגבייה שבמשרד המשפטים. מרגע סיום הפירוק, ההחלטה על חובות שנותרו תהיה בידי החשב הכללי באוצר. ההערכה מדברת על 600 אלף חייבי אגרה.

על-פי הצעת החוק לא תגדיל הרשות את עלות השכר של עובדי הרשות בתקופת הפירוק. כמו כן, בתקופת הפירוק לא יהיו פיטורי צמצומים והתייעלות. המפרק יוכל לפטר עובדים רק על בסיס משמעתי, כלומר, עובד שיחבל בעבודה או לא ישתף פעולה עם הוראות הכנ"ר ויסרב להעביר מידע לגוף השידור החדש.

ומילה אחרונה על הקצב של דיוני הוועדה. היה מי שכינה זאת השבוע רכבת שדוהרת. אפילו חברי האופוזיציה שיושבים בוועדה, כבר השלימו עם דהרתה הבלתי רגילה של הוועדה הזו בראשותה של אלהרר ובתמיכתו הנלהבת של השר ארדן. פריג' ביקש מהיועץ המשפטי של הכנסת למנוע את השתתפותו של ארדן בדיונים, אך זה דחה את הבקשה וראה בנוכחותו של השר מבורכת. אחרי 6 שנים של דיוני רפורמה, שבסופו של דבר הגיעה לסוף דרכה עירומה ועקרה, כנראה שאין דרך אחרת לנהל את זה. אחרת נשאר עם אותה רשות שידור.