אשליה של אבטלה נמוכה

הסתירה בנתוני המשק שחרף ההאטה אי-הצמיחה ירדה גם האבטלה - אומרת דורשני

מול רצף הנתונים הכלכליים המאכזבים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בולטת המגמה החיובית של שיעור האבטלה הממשיך לרדת, למרות ההאטה בפעילות הכלכלית וצמצום הצריכה. על-פי נתוני הלמ"ס, האבטלה במשק ירדה באפריל ל-5.6% לעומת 5.7% במרץ. הסתירה כאן לכאורה, שבתקופת האטה ברכישות ובצריכה, האבטלה דווקא יורדת, אומרת דורשני.

הסתירה בדיווחים כי הביקושים וההשקעה במשק ירדו, ומנגד גם האבטלה רשמה ירידה, העסיקה רבים במשק, ויש מי שטענו והתריעו שהמצב אינו הגיוני מבחינה כלכלית. אז איך ייתכן כי המדד המשולב למצב המשק מצביע על קיפאון, צמיחה יורדת, אינפלציה במגמת ירידה; ומול אלה האבטלה ממשיכה לרדת?

הסתירה בנתונים הכלכליים מול נתוני האבטלה בולטת בנוגע לנתוני האינפלציה במשק. על מודלים כלכליים רבים קיימת מחלוקת, אך יש קונצנזוס רחב בקרב כלכלנים שבסביבה שבה האבטלה במגמת ירידה, מתבקשת תגובת-נגד הפוכה בקצב עליית המחירים. בפועל, המצב כיום במשק הפוך: שיעורי האבטלה והאינפלציה נמצאים במגמת ירידה.

אם נעמיק לחדור לנתוני התעסוקה והאבטלה במשק, נראה כי תמונת השטח שונה. מתברר כי בחודשים האחרונים, חלק גדול מהירידה באבטלה נובע מהעלייה בהיקף המועסקים במשרה חלקית. שיעור המועסקים שעבדו בהיקף מלא (משרה בת 35 שעות עבודה שבועיות ויותר) מתוך כלל המועסקים היה במאי 77.5%, לעומת 77.4% באפריל. מגמה, שהיא המשך של הגידול במשרות החלקיות מתחילת השנה. כלומר, מספר המועסקים במשרות חלקיות עולה על-חשבון המשרות המלאות, ובכך שיעור האבטלה נותן אשליה של שיעור מובטלים נמוך.

אולם כשמשווים את נתוני חודש מרץ השנה (2014) לנתוני 2013 מתברר כי בתום הרבעון הרביעי של אשתקד היה שיעור המועסקים בהיקף מלא 77.9%, גבוה יותר מאשר השנה.

כלומר, ניתוח הנתונים מצביע על עלייה בהיקף העובדים במשרה חלקית לצד שינוי מבני בשוק העבודה עם ירידה בשיעור האבטלה החיכוכית - אבטלה זמנית שלרוב היא מחויבת המציאות. כמו למשל, כאשר אדם נמצא בין שתי עבודות, ויש לו תקופת צינון, עובר הכשרה מקצועית כלשהי וכד', דבר שתורם לירידה לכאורה באבטלה.

יצוין, כי זה חודשים ארוכים הסקטור הציבורי קולט עובדים; מנגד, הסקטור הפרטי - אשר נמנע ממהלכי התרחבות - העדיף לשבת ולהמתין. השנה החל הסקטור הפרטי לחשוף את נתוני התעסוקה שבו, שהצביעו על ירידה בתעסוקה במשרה מלאה.

ישראלים רבים נפלטים ממקומות העבודה ולא מצליחים למצוא עבודה חדשה במשרה מלאה. אך בשל המצב במשק מובטלים אלה מעדיפים להיות מועסקים במשהו מאשר לשבת בבית מחשש של אי-יכולת להשתלב בחזרה בשוק העבודה.

הבעייתיות בהצגת הנתונים במצב הקיים היא, שיש כאלה המקבלים החלטות השקעה וקביעת מדיניות על בסיס נתונים שאינם משקפים נאמנה את המציאות. כך לדוגמה, נניח שיש מעסיקים גדולים במשק שמקבלים החלטות על בסיס נתונים מקרו-כלכליים. כאן יכול להיגרם להם בלבול.

מחד, ישנה האטה וירידה במכירות כך שאין להם צורך בהגדלת מספר העובדים, מאידך, האבטלה יורדת ועמה יורד היצע העובדים המיומנים. לכן, ייתכן שכדאי לחפש עובדים ראויים במקום להתפשר מול היצע הולך ויורד. הלמ"ס חייבת לייצר מדד אלטרנטיבי נוסף, שיציג את שיעור התעסוקה בקרב העובדים במשרה מלאה.

יצוין, כי שיעור התעסוקה בקבוצת גילאי העבודה העיקריים (25-64) ירד במרץ השנה ל-5% בלבד, לעומת 5.3% בסוף 2013. המאפיינים של המשק הישראלי שונים במובנים רבים ממשקים אחרים בעולם, ולכן אין זה נכון להשתמש רק במדדים המקובלים.

בישראל ישנן קבוצות אוכלוסייה חרדית וערבית גדולות, שהשתלבותן בשוק העבודה החלה לצבור תאוצה רק בשנים האחרונות, בעוד שבמדינות ב-OECD ישנה הומוגניות רבה יותר בקרב האזרחים. כלומר, בנוסף למדידת שיעורי התעסוקה המקובלים במשק, ישראל זקוקה למדד ישראלי-אלטרנטיבי, כזה שישרת את מקבלי ההחלטות והכלכלנים במשק.

הכותב הוא מנכ"ל פריקו, ניהול סיכונים, מימון והשקעות