ארה"ב עוברת מהפכת נפט מטלטלת עם השלכות אדירות

מהפכת הפצלים של ארה"ב מנעה את התפתחותו של משבר אנרגיה עולמי כתוצאה מסכסוכים ועלייה ברמת אי-היציבות בעולם ■ "בהתחשב בכמויות הנפט שדרכו לשוק נחסמת, מחיר הנפט היה כנראה גבוה בהרבה ללא ארה"ב"

קידוח פצלים בארה"ב / צילום: רויטרס
קידוח פצלים בארה"ב / צילום: רויטרס

ברצועה החקלאית המנומנמת של דרום טקסס, סמוך לעיירת הרפאים הלנה, 18 המגדלים במתקן אחסון הנפט של קונוקו-פיליפס הם מראה משובב לב.

לפני שלוש שנים היו כאן רק שדות, אבל מאז צצו מתקנים לטיפול בזרם הנפט שמגיע מאזור הפצלים איגל פורד מדרום וממזרח לסאן אנטוניו. אלו הם זמנים מלהיבים לתעשיית הנפט האמריקאית. המתקנים החדשים הם הוכחה לכך.

התחזיות כאן ובכמה מדינות נוספות כמו קנדה הן ורודות. כאשר שטף הנפט מצפון אמריקה התחזק, אנליסטים ניבאו שהמחירים יקרסו וייפתח עידן של בנזין זול - אבל זה לא קרה.

הסיבה העיקרית היא שההתקדמות בתחום הפקת נפט הפצלים בארה"ב באה בצירוף מקרים עם מהומות פוליטיות במדינות מפיקות נפט אחרות. אי יציבות פוליטית בלוב, עיראק ו-ונצואלה הגבירה חששות מפי התרעות באספקת הנפט שלהן. העיצומים הבינל' על איראן צמצמו את היצע הנפט העולמי, ותעשיית הנפט של ניגריה מוכת גניבות.

אלמלא האספקה החדשה בארה"ב, שצמצמה מאוד את יבוא הנפט שלה, היינו כנראה מדברים על משבר אנרגיה עולמי חדש. כספקית נפט עולמית, ארה"ב היא "אומה ללא תחליף", כהגדרתה של מדלן אולברייט, מזכירת המדינה לשעבר.

עלייתה של איגל פורד הייתה מדהימה. ההתקדמות בקידוחים אופקיים ובהפקת פצלים הידראולית (בלחץ מים), ששימשה תחילה להפקת גז טבעי משכבות סלע, יושמה בארבע השנים האחרונות בתעשיית הפקת הנפט, עם תוצאות מרשימות. באיגל פורד הופקו רק 15,000 חביות נפט ב-2010, ואילו בינואר-אפריל השנה הופקו בה 838,000 חביות נפט ביום, לפי הרשויות בטקסס.

ביחד עם אגן באקן (Bakken) בצפון דקוטה, איגל פורד היא אחד המוקדים של תחיית תעשיית הנפט האמריקאית שאחראים לעלייה של יותר מ-60% מתפוקת הנפט בארה"ב מאז 2008.

המסלול השתנה

"בשנות ה-70 הגיעה ארה"ב למה שקראו אז פסגת הנפט, אבל הפסגה הזו הייתה רק לנפט קונבנציונלי", אומר גרג לביל, המנהל הטכני של קונוקו למשאבים לא קונבנציונליים, כולל פצלים. "אם מביטים על הירידה שהייתה לנו אז, היא הייתה רצופה, וכולם ציפו שהיא תימשך, אבל כעת שינינו את מסלול הפקת הנפט בארה"ב".

למרות הבום בהפקת נפט בטקסס, הטקסנים עצמם לא רואים הרבה ירידה במחיר הדלק שלהם. המחיר הממוצע של בנזין בטקסס היה 3.56 דולרים לגלון בשבוע שעבר, לפי מנהל המידע במשרד האנרגיה האמריקאי, כפי שהיה בקיץ 2011. רק ב-2008, שבה הנפט הגולמי רשם מחיר שיא של 147 דולר לחבית, הבנזין היה יקר יותר.

כל פעם שהאמריקאים ממלאים את מכלי הדלק שלהם, הם נזכרים שהנפט הוא שוק עולמי ולא מקומי.

יצוא נפט גולמי מארה"ב מוגבל בצורה הדוקה לפי חוקים משנות משבר האנרגיה לפני 40 שנה. יצוא מוצרי נפט כמו בנזין וסולר, לעומת זאת, לא מוגבל, מה שאומר שבתי הזיקוק יכולים למכור אותם במחירי השוק העולמי. ברנט, מחיר הנפט העולמי, הוא שקובע מה הצרכן האמריקאי משלם, ובארבעת החודשים האחרונים הוא היה תנודתי.

ביוני זינק מחיר הברנט מעל 115 דולר לחבית כאשר לוחמי המיליציה של המדינה המוסלמית בעיראק ובלבאנט, דאעש, השתלטו על חלקים מצפון עיראק ונראו על סף השתלטות על בגדד. עיראק היא המפיקה השנייה בגודלה באופ"ק, קרטל הנפט, עם תפוקה של 3.3 מיליון חביות ביום. ירידה ביצוא הנפט העיראקי תגרום לנסיקת מחירי הנפט.

מאז נעצרה כנראה התקדמות המיליציה הסונית הקיצונית הזו, והפקת הנפט בעיראק כמעט אינה מופרעת. ממשלת מחוז כורדיסטן, שלהוטה לייצא יותר נפט, תפסה שני שדות נפט סמוך לעיר הצפונית קירקוק והודיעה שהיא תגן על התשתיות שלהם. כתוצאה מכך, חששות השוק מפני הפרעה במשלוחים מעיראק הוקלו. הברנט צנח אתמול (ג') ל-104 דולר לחבית, שפל של שלושה חודשים, ומחק בכך את כל עלייתו מאז הכיבושים של דאעש בצפון עיראק.

אך התחושה שהצרכנים יכולים כעת להירגע בקשר לעיראק היא שאננות. התנאים נשארים בלתי יציבים, וחולשת הכוחות הצבאיים של הממשלה אומרת שהביטחון של משלוחי הנפט רחוק מלהיות מובטח.

גם אם לא תהיה הפרעה מיידית, ההתפרצות האחרונה של אי יציבות מציבה איום ארוך טווח על התפוקה העיראקית. סוכנות האנרגיה הבינלאומית צופה שעיראק תהיה אחת התורמות הגדולות לגידול בהיצע הנפט העולמי בחמש השנים הבאות. עיראק צפויה לספק 60% מיכולת ההפקה הנוספת של אופ"ק עד 2019. כדי למלא את התפקיד הזה, עיראק צריכה לשמור על רמת ההשקעה הזרה בפיתוח שדות הנפט שלה.

אד מורס, ראש יחידת מחקר הסחורות בבנק סיטי, טוען שעל אף שבעיראק פועלות היום הרבה חברות זרות, האלימות הנוכחית תקשה על משיכת הון נוסף - למרות העובדה שהיתרות של עיראק הן גדולות, ושהפקה נוספת היא עניין פשוט יחסית מבחינה טכנית. "כאשר קולומביה הפכה להיות בטוחה יותר, חברות חזרו לנהור אליה, וההפקה הוכפלה. לביטחון יש השלכות. זהו גורם מרתיע אמיתי", הוא אומר.

השווקים הדוקים

האלימות בעיראק הייתה מדאיגה פחות אילו מדינות אחרות היו מסוגלות להגדיל את ההפקה שלהן כדי למלא את החסר, אבל השווקים העולמיים כבר הדוקים. בלוב, ההפקה ירדה והיא מתחילה להתאושש רק כעת, אחרי שהיצוא קרס ב-90% לאחר שהמורדים חסמו את הנמלים לפני שנה. העיצומים נגד איראן עדיין בתוקפם, והפשיעה שפוגעת ביצוא הניגרי אינה מראה סימני ירידה.

פופי אלונבי, ממנהלי יחידת האנרגיה בחברת ניהול הקרנות בלקרוק, אומרת שהפסקות לא מתוכננות בהפקת נפט ברחבי העולם התגברו משמעותית בשלוש השנים האחרונות. "בחמשת החודשים הראשונים השנה, 3.8 מיליון חביות ביום הלכו לאיבוד לעומת ממוצע שנתי של 850,000 חביות יום ב-2008-2010", היא אומרת. "80% מהפסקות ההפקה השנה באו מלוב, איראן, סוריה, עיראק וניגריה, והן קשורות לאי יציבות וחוסר ביטחון אזוריים".

ב-15 השנים האחרונות, הביטחון הפך לבעיה רצינית לחברות נפט בעולם, לפי אנדרו גולד, לשעבר מנכ"ל שלומברגר, חברת שירותי הנפט, וכיום יו"ר קבוצת בריטיש גז. לפני 2001, שלומברגר נקטה אמצעי ביטחון בשתי מדינות בלבד, קולומביה וניגריה, הוא אמר בכנס של "פייננשל טיימס" במאי. כיום נאלצת חברה זו להשקיע בביטחון ב-20 מדינות לפחות.

"אני אישית מרגיש שברגע זה, סוכנויות החיזוי והאנליסטים אינם מייחסים מספיק חשיבות לפוטנציאל ההפרעה באספקת הנפט, גם במדינות אופ"ק, בשנה הבאה", הוא אומר.

בדו"ח האחרון שלה על שוק הנפט העולמי החודש, סוכנות האנרגיה הבינלאומית פרסמה אזהרה דומה שלפיה "סיכון האספקה מאופ"ק נשאר גבוה".

החששות הללו הודגמו בבירור במקרה של לוב, כאשר מחלקת המדינה האמריקאית פרסמה בסוף השבוע הודעה שלפיה ארה"ב "מודאגת מאוד מן האלימות המתמשכת בלוב והחשש הכללי שהיא תוביל לעימות נרחב במדינה זו". על אף שהפקת הנפט בלוב חוזרת לשוק העולמי והיצוא צפוי להתחדש, הסיכון להפרעות נוספות נשאר גבוה.

למדינות רבות במזרח התיכון ובאפריקה יש גיאולוגיה טובה יותר למאגרי נפט מאשר לארה"ב, מה שאומר שהנפט שלהן נגיש יותר, אומרת אמריטה סן מחברת הייעוץ אנרג'י אספקטס בלונדון - אבל הביטחון הוא עקב אכילס שלהן. "אנחנו רואים חבורה שלמה של מדינות כאלה שנפתחו בשנים האחרונות להשקעות זרות, אך הן לא מסוגלות לערוב לביטחון", היא אומרת.

הפקת הנפט בכמה אזורים בוגרים, כמו הים הצפוני מול החוף הבריטי, מצויה בירידה תלולה. ברמה העולמית, חברות נפט רבות סובלות מתשואות פוחתות על ההון שלהן, כאשר העלויות הגואות שוחקות את הרווחיות.

מחקר של אנליסטים בברקליס בחודש שעבר מצא שההוצאה של חברות ברחבי העולם על חיפושי נפט צפויה לעלות השנה בכ-6% ל-712 מיליארד דולר. עם זאת, קבוצות הנפט הבינלאומיות הגדולות מארה"ב ואירופה, כמו אקסון-מוביל, רויאל דאץ' של וטוטאל, מדווחות על ירידה בתשואות על השקעותיהן. בתגובה ללחצים מצד בעלי המניות שלהן, הקבוצות הללו מצמצמות במקצת את ההשקעות השנה. המחקר של ברקליס טוען ש"תקופה זו של תת-השקעה תוביל לתקופה של תת-הפקה, שעלולה לגרום לעליית מדרגה מבנית במחירי הנפט".

הפקת הפצלים בארה"ב היא פעילות של עלויות גבוהות יחסית, בגלל כל המאמץ שנחוץ להעלות את הנפט משכבות הסלע, אבל החברות מצליחות להוריד את העלויות וההשקעה בתחום עדיין עולה.

גולד אומר שעל אף שמרבצי הפצלים הם "במידת מה נמוכים ולא בטוחים", השקעה בתחום זה בארה"ב נראית עדיין "אטרקטיבית מאוד".

אלונבי אומרת שלמרות שהגידול בתפוקת הנפט בארה"ב הוא תוצאה של פעילות חברות מהמגזר הפרטי ולא של החלטה ממשלתית כמו בסעודיה, למשל, יש לה אפקט דומה על איזון אובדני תפוקת הנפט במדינות אחרות וייצוב המחירים.

"בהתחשב בכמויות הנפט שדרכו לשוק נחסמת, מחיר הנפט היה כנראה גבוה בהרבה ללא ארה"ב", היא אומרת. בשנים 2005-2013, כל הגידול נטו בהפקת הנפט הגולמי העולמית היה בארה"ב.

מחירי נפט הם תמיד בלתי צפויים ומתעתעים בתחזיות, ואירוע כמו האטה כלכלית חדה בסין ישגר אותם כלפי מטה לתקופת-מה. בטווח הארוך, הביקוש לנפט בכלכלות המתעוררות רק ילך ויגדל, מה שיעלה את המחירים.

ללא הגדלת התפוקה האמריקאית, הלחץ יהיה עצום. למהפכת הפצלים יש כבר אפקט דרמטי. צרכני הנפט בכל העולם צריכים רק לקוות שהיא תימשך.

חברות הנפט מצפות להקלות של הגבלות היצוא

למרות שהחוק האמריקאי מאפשר יצוא מינימלי של נפט גולמי לא מזוקק, חלק גדול מהתפוקה הנוספת של ארה"ב מיוצא בצורה של מוצרים מזוקקים כמו דיזל ודלק כבד. האי ודאות הגדולה ביותר שניצבת בפני התעשייה האמריקאית היא מה יקרה אם הגידול בהפקה יגיע לנקודה שבה יכולת הזיקוק - בייחוד זיקוק הנפט הקל וה"מתוק" מהפצלים - יגיע לתקרה שלה

מפיקות הנפט חוששות מפני היצף נפט בארה"ב, שידחוף כלפי מטה את מחירי הנפט המקומי יחסית לברנט הבינלאומי.

אחת התגובות שלהן היא הגדלת ההשקעה ביכולת זיקוק כדי להגדיל את היכולות לטפל בעודפי הנפט, כולל מתקנים מיוחדים שנקראים "מפצלים", שמעבדים אותו ברמה מספקת כדי לעמוד בהגדרת המפקחים של מוצר מזוקק מתאים ליצוא.

בחודש שעבר בדקו שתי חברות את גבולות הטכניקה הזו. חברת פיוניר נצ'ורל ריסורסז אנד אנטרפרייז פרודקטס מסרה שהיא קיבלה ממשרד המסחר האמריקאי רשות לייצא קונדנסאט, גרסה אולטרה-קלה של נפט שקיבלה רק זיקוק מינימלי במגדל פיצול כדי להוציא ממנה את הרכיבים הנפיצים ביותר.

מבחינה פוליטית, יצוא של נפט הוא דבר שקשה למכור לממשל. אדוארד מרקי, סנטור דמוקרטי ממסצ'וסטס שטוען נגד ליברליזציה במסחר בנפט, מנסח את הבעיה במונחים ברורים-פופוליסטיים. "אנחנו צריכים לשמור על המשאבים שלנו כאן בבית עבור משפחות ועסקים אמריקאיים", הוא אומר, "ולא לשלוח אותם לעולם אפילו אם אנחנו מייבאים נפט מאזורים מסוכנים בעולם".

למרות זאת, יש לחץ גובר של חברות הנפט להקלה נוספת של הגבלות היצוא, ואנליסטים רבים צופים שהן יוקלו בהדרגה. פול סנקי ממכון המחקר וולף צופה צעדים תוספתיים קטנים לקראת ליברליזציה מלאה של המסחר בנפט, "במפורש או דה פקטו", ב-2017.

להסרת ההגבלות תהיה השפעה יותר על הפרש המחירים בין סוגי הנפט מאשר על המחירים עצמם. למהפכת הפצלים בארה"ב יש כבר השלכות גדולות על שוקי העולם, מפני שארה"ב מייצרת יותר מוצרי נפט ומייבאת פחות נפט גולמי.

ההשלכה המשמעותית ביותר של ליברליזציה צפויה להיות על מפיקות הנפט בצפון אמריקה, שיקבלו מחירים גבוהים יותר על הנפט שלהן, שיאפשרו להן להשקיע יותר בשאיבה ולשמור על השגשוג בענף.

לפי קבוצת המחקר HIS, יצוא לא מוגבל של נפט גולמי מארה"ב יוכל להוסיף 1.2 מיליון חביות ביום לתפוקה האמריקאית בשנים 2016-2030, גידול של כ-14% מהרמה הנוכחית.

נפט
 נפט