מי עומד מאחורי גדעון לוי?

אל תעסקו במה שכתב, עסקו באדם המשלם לו על כתיבתו

גדעון לוי / צלם: איל יצהר
גדעון לוי / צלם: איל יצהר

מקוממת אותי הביקורת הציבורית נגד גדעון לוי. לא משום שאין מקום לביקורת, יש ועוד איך. הדברים שגדעון כותב על הפלסטינים מקוממים לאו דווקא בגלל תוכנם, אלא משום שהם מכניים והולכים בתלם הפלסטיני. למעשה, מדובר בדקלומים שגדעון וחבריו לומדים ומשננים בסמינרים שעורכים הפלסטינים במקומות שונים בעולם (ההוצאות משולמות, כמובן).

קיראו עוד ב"גלובס"


אלא מה? העובדה שמאמריו של לוי מתפרסמים בעיתון "הארץ" איננה קשורה רק אליו, אפילו לא בעיקר אליו. בכלל, מי שמחליט מה יפורסם בעיתון, בכל עיתון, הוא בעיקר הבעלים שלו. כלומר, אם בצורה ישירה ואם על-ידי מינוי עורכים וכתבים שדעותיהם כדעתו.

בעלי "הארץ", עמוס שוקן, טוען במידה רבה של גאווה שהוא אינו מתערב בכתבים של עיתונאיו. זה לא תמיד מדויק, בלשון המעטה.

למעשה, כאשר הדעות של בעלי העיתון אינן קיצוניות להכעיס, הוא תמיד יעדיף שהדברים ייכתבו על-ידי אדם אחר, כי אם שוקן יכתוב את דעותיו של לוי, עלולה להיות לזה השפעה מאוד קשה על מספר הקוראים של עיתונו.

שוקן לא היה מאפשר פרסום מאמרים כמו של לוי, אם לא רצה בהבאתם לידיעת הציבור באופן רציף. הוא רואה בפרסום את תרומתו לנושא השלום עם הפלסטינים, כפי שהוא מבין אותו. אבל הוא רוצה לאכול את העוגה הפלסטינית ולהשאיר אותה שלמה - אותה ואת עיתונו שלמים.

כדי להשיג את התוצאה הזאת הוא משתמש, למעשה, בגדעון לוי ככסות, כדי לא לגלות, בוודאי לא בצורה בוטה מדי, את העובדה שדעותיו של לוי אינן רחוקות מדעותיו שלו. זאת אומרת, לוי למעשה הוא מעין כסות שמאחוריה שוקן יכול להסתיר את דעותיו שלו. אין זה הוגן, לכן, להפוך את גדעון לוי לקורבן היחיד של הביקורת.

להרגיז כדי להיות בתמונה

לוי כותב בכוונה דברים מרגיזים, כי זה משאיר אותו במרכז תשומת-הלב, ובמקום הזה בדיוק רוצים אותו הפלסטינים המשקיעים בו לא מעט. כמובן, לוי לא צריך להיות חסין מביקורת, וזכותו להשמיע את דעתו, מרגיזה ככל שתהיה, אינה מוטלת בספק. אבל מי שאינו אוהב את דעותיו, צריך לעסוק באדם המשלם לו על כתיבתו. צריך להיות ברור שלוי כנראה לא היה כותב בעיתון "הארץ" אם היה משנה את דעותיו הפלסטיניות לכיוון אחר.

בעיתון "הארץ" טענו תמיד שמי שיש לו טענות, יכול לבטא אותן בקיוסק, כלומר, יכול להימנע מרכישת העיתון. אני בהחלט תומך בגישה זו. העיתון, כל עיתון, מוסר עצמו בידי הקוראים, והם אלה שצריכים להחליט לגביו.

יותר הגון שהקוראים הבאים בטענות על מאמרי גדעון לוי, יפסיקו לדבר - ויפעלו בהתאם לעמדתם.

לכתבה הקודמתלעצור את גדעון לוי וחנין זועבי