המנצחים: עסקנים קיבוצניקים

זה שנתיים שיש קיפאון בבנייה של בתים צמודי קרקע על חצי דונם בקיבוצים, ויש לכך שלוש סיבות עיקריות: השימושים החורגים בקרקע בהיקפים גדולים, הטריקים וההסדרים הפיקטיביים של הקיבוצים והיעדר פתרון לזכות הקניין של חבר קיבוץ על ביתו.

החלטת מועצת מקרקעי ישראל, המאפשרת ל"אגודה השיתופית" (חוכרת הקרקע מרמ"י) לרכוש במרוכז את מלוא זכויות הבנייה בשטח המגורים המוניציפלי של הקיבוץ, במחיר מוזל של 33% משווי הקרקע (ועוד הנחות היוון שיינתנו בעתיד), היא אמנם הטבה גדולה של מיליארדי שקלים, אבל היא אינה פותרת את הבעיות במלואן ותהיה קשה ליישום. לפניכם כמה מהמוקשים שטרם פורקו:

שימושים חורגים:

רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) דורשת, בצדק, כתנאי לאישורי בנייה, שהאגודות השיתופיות בקיבוצים יסדירו את השימושים החורגים שביצעו במשך עשרות שנים בקרקע (מרכזי קניות, השכרות אסורות וכדומה). ההחלטה החדשה אינה פוטרת את הקיבוצים מחובת ההסדרה הזאת, אלא שהסדרי התשלום של האגודות לרמ"י עדיין לא נקבעו, וכמעט בלתי אפשרי שקיבוץ כלשהו יוכל לשלם בבת אחת את שווי הקרקע. צפוי עדיין משא ומתן מייגע בין הקיבוצים לרמ"י על הסדרי התשלומים ופריסתם לטווח ארוך.

כל שימוש חורג מחויב בתשלום של 5% בשנה משווי הקרקע שבה בוצע השימוש החורג, ויש לכך משמעות כספית של מאות מיליוני שקלים, שקשה לראות איך הקיבוצים מגייסים (נוסף על התשלום שנדרש עבור הקרקע). סביר להניח שיופעלו לחצים כדי להשיג "חנינה כללית" לקיבוצים בעניין השימושים החורגים.

צדק חלוקתי:

"חנינה" כזאת, אם תושג, תקומם את עוד יותר ארגונים חברתיים כמו האגודה לצדק חלוקתי והקשת הדמוקרטית, אבל גם בלעדיה הם כנראה יעתרו לבג"ץ, וברשותם טיעון רציני: מדוע מי שקונה מרמ"י חצי דונם בעיר או ביישוב קהילתי, או בהרחבה באותו קיבוץ עצמו, צריך לשלם את מלוא ערך הקרקע (91% מהשומה) ואילו הקיבוצים מקבלים הנחה גדולה כל כך?

העסקאות הפיקטיביות:

חלק מהקיבוצים ניסו לגלגל עסקאות פיקטיביות, ששיאן (כפי שנחשף ב"גלובס") היה בקיבוץ חנתון: הקיבוץ "כאילו" מקבל חבר חדש לקיבוץ, שבכל הקשור לנכסי האגודה ההיסטוריים יש לו זכויות פחותות מאלה של החברים הוותיקים, ואותו "חבר חדש" משלם לקופת הקיבוץ את שווי הקרקע, בלי שרמ"י מקבלת את המגיע לה בגין שיווק חצי הדונם. ההסדר החדש אינו מונע עסקאות פיקטיביות כאלה גם בהמשך.

זכות הקניין של החברים:

הבעיה העיקרית של חברי הקיבוצים בהליך ההפרטה ו"שיוך הדירות" היא לקבע זכות קניינית אמיתית ומלאה, בטאבו, על חצי הדונם שברשותם והבית. ההחלטה החדשה משפרת במידה מסוימת את המצב, כי המצטרף החדש לקיבוץ שיתופי יהיה במעמד של "חוכר משנה" של האגודה השיתופית, אבל עדיין לא בחוזה ישיר מול רמ"י. זה צעד קטן בכיוון, אבל זו לא זכות קניינית מלאה. לכן, ספק אם הבנקים יהיו מוכנים להעניק משכנתאות לבנייה לאנשים שהם "חוכר משנה" של אגודה שיתופית.

אם יש מנצחים בעקבות ההחלטה, אלה הם עסקני הקיבוצים והתנועות הקיבוציות. "האגודה השיתופית" ההיסטורית בקיבוץ שולטת הן בצד הקרקעי (כחוכר ראשי מול רמ"י), הן בנכסים החקלאיים (מכסות גידול, מפעלים וכדומה), ולענייננו - גם בהיבט המוניציפלי של החיים בקיבוץ.

כיוון ההתפתחות הטבעי בקיבוצים ברור לגמרי: חיים קהילתיים בתוך הפרדה מוחלטת בין הצד המוניציפלי בשטח המגורים וקניין אמיתי ומלא של אדם על ביתו, לבין כל שאר הנכסים של "האגודה השיתופית".

ההחלטה של רמ"י משמרת את כוחם של עסקני האגודה השיתופית ושאר מנגנוני התנועה הקיבוצית, והמשך שלטונם על כל האספקטים של חיי הקיבוצניק.