הילדים שלוקחים לביה"ס קופסת בנטו יפנית במקום כריך

מתן ועמית קרן הגיעו אל מסורת הבנטו דרך קומיקס יפני וסרטי מנגה, ויחד עם אימא, שמנהלת בלוג על בנטו, הם עובדים על ספר הבנטו הישראלי הראשון

קופסת בנטו / צילום: הדס ניצן

בני משפחת קרן עומדים בפתח ביתי ומתנשפים. הם עשו את כל הדרך לתל-אביב ממושב אליקים שבצפון, כשהם מביאים איתם את אומנותם-אמנותם. בידה של האם ניבה שקית איקאה כחולה ובתוכה קופסאות בנטו (Bento) שונות, לפי מיטב המסורת היפנית - ארוחות טייק-אוויי יפניות המוגשות בתוך קופסאות.

ראשונה נפתחה קופסת קומתיים, המיועדת לילדים.

בקומה הראשונה שלה הונחו בצפיפות ניגירי (כדור אורז) בצורת דב פנדה, מעורסל בתוך מנז'ט כחול, איבריו מאוירים באמצעות אצת נורי. לצדו נדחסו טמאגו (חביתה יפנית מתקתקה מגולגלת), שעועית ירוקה מבושלת וירקות חיים בצבעים עזים. בקומה השנייה של תיבת הבנטו נחה לה ביצה בצורת אפרוח זעיר, שנחה בתוך קן של אטריות שעועית דקות שתובלו בסויה ובצל ירוק. לצדה טורטייה מגולגלת בצורת סושי, תפרחת של גזר ועגבניות שרי על מצע של עלה חסה, שיצר תחושה של גינת ירק מטופחת.

אחריה נפתחה קופסה נוספת, המיועדת לבני נוער. את הדמות הילדותית של כדור האורז החליף משולש ניגירי, עטוף באצת נורי. עוד בקופסה הנאה: טמאגו, מקלות אספרגוס וברוקולי חלוטים, עגבניות שרי וגזרים ננסיים על מצע עלה חסה; שילוב של יופי ואיזון. "מבחינה תזונתית, קופסת בנטו מסורתית מורכבת מעקרון השש-שישיות", מסבירה ניבה, שעמלה בימים אלה עם שני בניה המתבגרים, עמית (16) ומתן (14), על ספר הבנטו הישראלי הראשון, "בתוך הקופסה" שמו. "שלוש שישיות (50%) - פחמימה כלשהי, בעיקר אורז; שתי שישיות - ירק; ושישית חלבון - מסויה, מטופו, מביצה או מבשר".

בריא, יפה וחמווווווד

בנטו היא ארוחה אחת ליחיד. "מכיוון שמדובר בארוחה קרה, חשוב שתכיל אוכל שיהיה טעים גם כשהוא קר", מסבירה ניבה את עקרונות הבנטו. "על האוכל להיות חתוך קטן, כך שאפשר יהיה לאכול אותו במקלות (למעט הניגירי, שנאכל בידיים). הוא צריך להיות צבעוני, מאוזן (עקרון השש-שישיות) ויפה. ביפן יש תחרות סמויה בין אימהות מי מכינה את הבנטו הכי יפה; לא הכי טעים - אלא הכי יפה".

בתוך תיבת הבנטו נמצאת הארוחה שכל יפני אוכל במשך היום - ילד שהולך לגן, תלמיד בית ספר, סטודנט באוניברסיטה או עובד במפעל; כאילו לקחו את שולחן האוכל היפני וארזו אותו לקופסה. "הבנטו מיוצרות בגדלים שונים, ולכל גיל מותאמת תיבת בנטו בנפח שונה", כותבת קרן אור בבלוג שלה, "אוישי בנטו", (שפירושו בנטו יפה), המוקדש כולו לנושא. "זו תפיסה שתומכת במספר מוגבל ומתוכנן מראש של קלוריות לארוחה, שמוגדרות באופן סכמטי לפי חלוקה גילאית ומגדרית. כך, למשל, קופסת ילדים בנפח 250 מיליליטרים תכיל מזון בערך קלורי של כ-250 קלוריות, וקופסת נער מתבגר בנפח 500 מיליליטרים תכיל ארוחה בערך של 500 קלוריות".

- ומה הקטע של הציורים המתוקים?

"ביפן, מאז שנות ה-50, יש קטע חזק של אמריקניזציה, והחל להתפתח שם סגנון שמכונה 'קאוואי"'. היא הוגה את המילה כמו ילדה יפנית עם קול צווחני במיוחד. מתן ועמית צוחקים, טוענים שהיא אינה עושה חיקוי מדויק ועושים זאת בעצמם טוב ממנה. מאוד משעשעת החבורה הזאת.

עמית: "בתרבות היפנית, כל מה שהוא חמוד בצורה מופרזת נקרא 'קאוואי': החתלתולה הלו קיטי, הדובון רילאקומה (Rilakkuma) ועוד".

ניבה: "התרבות היפנית מלאה ניגודים. מצד אחד, התרבות הקלאסית, המסורתית, השמרנית והנוקשה. מנגד, תרבות הקומיקס והקאוואי. הניגוד הזה בא לידי ביטוי גם בבנטו. אפשר למצוא בנטו קלאסי עם ניגירי משולש, ואפשר למצוא בנטו קאוואי, עם מלא פיצ'פקעס חמודים, המיועד בעיקר לילדים".

ממנות קרב לסמל סטטוס

מקורות הבנטו נעוצים ביפן, ככל הנראה במאה ה-12. במאה ה-16 נשאו החיילים היפנים בנטו כמנת קרב, ובאותה תקופה החלו לייצר תיבות עץ מצופות לק שתוכנן נאכל במסיבות תה או בחגיגות ההאנאמי (צפייה בפריחה, בעיקר של עץ דובדבן).

מאוחר יותר התפשטה תרבות הבנטו והתעדנה. נוסעים נהגו לשאת עמם קושי-בנטו ("בנטו-מתניים") שהכילו חתיכות ניגירי, וצופים בתאטרון נהגו לאכול ארוחות בנטו בין חלקי המחזה.

במאה ה-19, מאחר שבתי הספר הראשונים לא הגישו ארוחות צהריים, נהגו תלמידים ומורים לשאת עמם ארוחות בנטו. לאחר מלחמת העולם השנייה החל מנהג הבאת הבנטו לבתי הספר להיעלם, והוא הוחלף בארוחות אחידות שסופקו לתלמידים ולמורים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 צבר הבנטו פופולריות מחודשת, שניזונה מהופעת תנורי המיקרוגל ומהתפשטות חנויות הרווחה. תיבות העץ והמתכת הוחלפו בתיבות פלסטיק, אך במקביל הופיעו שוב תיבות עשויות בעבודת יד.

הבנטו שב גם לבתי הספר, וכמו בעבר איכות התיבה ותוכנה עדיין מהווים סמל ססטוס. כיום ניתן להשיג ביפן עשרות סוגי בנטו - לכל תיבה שם, ייעוד ואפיון משלה, בין השאר לפי גיל, מגדר, השעה שבה היא נאכלת ביום, תכולתה וכולי. "החשיבות שהיפנים מייחסים לבנטו מעידה על היחס שלהם לאוכל: הוא חייב להיות מאורגן, מסודר ומעוצב... הפרזנטציה היא קריטית", כתבה אן אליסון מאוניברסיטת קולורדו במאמרה מ-2008 "אימהות יפניות ואובנטו - קופסאות האוכל כמנגנון אידאולוגי". באופן מסורתי הנשים הן שמופקדות על הכנת הבנטו. איכות הבנטו מעיד על טיבן כאימהות וכרעיות.

באופן אירוני, משפחת קרן מעולם לא ביקרה ביפן. "זה יקר לנו מדי", אומרת ניבה, "אין לנו כסף לנסוע לחו"ל". תרבות הבנטו חדרה למשפחה דרך האנימה והמאנגה, האנימציה והקומיקס שמקורם ביפן. "האנימה הראשון שראיתי היה הסרט 'השכן הקסום שלי טוטורו'", מספר מתן, "ובסרטי אנימה ומאנגה אוכלים בנטו".

ניבה: "מכיוון שאף פעם לא היה לנו יותר מדי כסף, היו ימים שממש לא היה לנו מה לאכול, הכנתי להם לבית הספר כריכים בסיסיים כאלה, שהם לא ממש אהבו. שאלתי את עצמי איך אני יכולה להאכיל אותם יותר בריא".

עמית: "ואז צעקנו לה, 'בנטו, בנטו, בואי תראי'".

ניבה: "הם הראו לי בגוגל תמונות, בעיקר של 'קיארבן' (בנטו מאוירים), והתחלתי להתעניין ולחקור את הנושא, עד שיום אחד שלחתי אותם לבית הספר עם קופסאות בנטו. בהתחלה לא היו לי קופסאות בנטו אמיתיות, אז שלחתי אותם עם קופסאות ריקות של 'קרמיסימו'. הן היו מכוערות, אבל לאט-לאט השתפרתי; עניין של ניסוי וטעייה. למשל, בהתחלה לא צופפתי מספיק את האוכל אז הכול זז והתבלגן בקופסה. כשהאוכל מצופף האיור והעיצוב נשמרים. חשוב גם לבנות את כל האוכל נמוך כדי שהמכסה לא ימעך אותו".

- את מכינה לילדים שלך בכל בוקר בנטו מקושט? זו חתיכת השקעה בכל בוקר.

"אומרים לי, 'אה, את עקרת בית, את לא עובדת, יש לך זמן לעשות בנטו'. זה לא מדויק. אם אני ממהרת, אני עושה בנטו ברבע שעה. הוא אמנם לא יפה, אבל עדיין צבעוני ופרקטי. דמות או צעצוע לוקח יותר זמן להכין, אבל אפשר גם להכין ביצה מחויכת בדקה וחצי. אני מאמינה שהכנת הבנטו צריכה להשתלב בקצב של הבית. פעם הייתי מכינה את כל המרכיבים בערב ומעצבת את הקופסה בבוקר, עכשיו אני קמה בבוקר לפני כולם, מכינה הכול, ורק כשהבנטו מוכן - מעירה אותם".

- עמית ומתן, איך הילדים בבית הספר הגיבו?

עמית: "אנחנו לומדים בבית הספר הדמוקרטי. יש שם תופעות יותר מוזרות".

ניבה: "מתן סיפר שכשהוא יושב לאכול את הבנטו, כל הילדים מסביבו באים להחליף איתו אוכל".

- טמאגו תמורת כריך נוטלה?

עמית: "בדמוקרטי זה יותר גבינת עזים".

כשכבר הרגישה שהיא שולטת ברזי הבנטו, החלה ניבה לכתוב בלוג בנושא. מתוך הבלוג נולד הרעיון לספר מתכוני בנטו שכולו על טהרת הקומיקס. "מתן הוא צייר מחונן. הוא מצייר דברים בסגנון מאנגה, אבל לא רק. חשבתי שספר בנטו מקיף ייתן ביטוי הולם לתחביב המשותף שלנו. הצעתי את הרעיון לילדים. אמרתי להם: אני אכתוב את המתכונים, אתם תהיו אחראים על העיצוב ועל האיורים. הם התלהבו.

הבעיה היא שלהוציא את הספר עולה המון כסף ואין לנו, אז הלכנו על פרויקט מימון המונים (אתר האינטרנט מימונה), בתקווה לגייס את הכסף מאנשים, שיהיו שותפים בהפקה, אפילו בסכומים קטנים. אנחנו זקוקים ל-40 אלף שקל עד סוף ספטמבר. בינתיים השגנו בערך רבע מהסכום, ואנחנו מקווים שאנשים נוספים יתגייסו, ויחד נצליח לממש את החלום שלנו".

להשתתפות במימון הספר: www.mimoona.co.il/Projects/2148