"שוק ההון בישראל ישנה לחלוטין את פניו בתוך 6 שנים בשל חוק הריכוזיות. ההשפעות יהיו מהותיות ומרחיקות לכת. תוך 6 שנים מהיום נחיה במשק תאגידי שונה לחלוטין, והדבר גם יביא לריבוי עצום של התיקים שיגיעו לבית המשפט" - כך אמר הבוקר (ג') שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, חאלד כבוב, ביום עיון בנושא הלבנות הון שקיים ועד מחוז תל-אביב בלשכת עורכי הדין.
כבוב הציג את מבנה קונצרן אי.די.בי כדוגמה לכך שכמעט ואין זהות אינטרסים בין החברות שבמורד הפירמידה לבין אלה שבראשן. "כמה זהות אינטרסים יש בין בעלי השליטה לבין המחזיקים הציבוריים? כמעט ואין. באמצע יש 20 נדבכים", אמר.
לדבריו, "בחברה יש הרבה חברות גדולות כמו שופרסל וסלקום - חברות שמחזיקות עשרות עובדים - ומה זהות האינטרסים בינם לבין בעלי השליטה של אי.די.בי? כמעט ואין שיתוף אינטרסים. המכנה המשותף היחידי שיש הוא אותו בעל שליטה. מי שעומד למעלה ממלא את נושאי התפקידים וקובע את המדיניות העסקית, כאשר לעיתים האחזקות שלו מינוריות באותן חברות למטה.
"הציבור מחזיק 70%-80% משווי של חברה של מיליארדי שקלים, ועדיין מי שמחזיק ב-1%-2% הוא שמתווה את הפעילות, כאשר לו עצמו יכולים להיות אינטרסים שונים לחלוטין מאשר לחברות למטה. זה היה המצב עד התיקון".
כבוב התייחס לבעייתיות הקיימת במשק הישראלי, בו בעל השליטה מקבל את ההחלטות המרכזיות של כל החברות שלמטה, כאשר לעיתים האחזקות שלו בחברות אלה מגיעות לאחוזים בודדים - בעוד הציבור מחזיק עשרות אחוזים.
"רוב החברות בישראל - 85% מהן - נשלטות על-ידי בעל שליטה. כלומר, הציבור משקיע את כספו בתוך חברות אלה, אבל בעל שליטה שולט בהן בפועל ועושה שימוש ב-80% מכספים שאינם שלו - זה נקרא בעיית הנציג", אמר.
לדברי כבוב, המבנה של המשק הישראלי מגביל משמעותית את התחרות, כאשר קבוצות אינטרסים גדולות אף חוסמות את המחוקק מלעשות שינויים לטובת התחרות.
"4 הקבוצות העסקיות הגדולות במשק מחזיקות בכ-23% מהחברות הציבוריות המהוות כ-68% מהשוק הכולל. יש לנו 4 קבוצות השולטות במשק. איזו תחרותיות יכולה להיות בשוק כזה? כאשר יש לנו שליטה של קומץ בחברות שעוסקות בכל התחומים, כמה כוח יש לקבוצות האלה גם על המחוקק, כשהוא רוצה להכניס שינויים ולהגדיל את התחרותיות? כאן המחוקק לא מצליח לעשות את זה, משום שמדובר במשפחות שמשפיעות על הרמה הפוליטית. קשה למחוקק להתמודד מול החברות הללו".
כבוב השווה את המצב בישראל למצב בארה"ב ובמדינות המערב, ואמר כי "פרמיית השליטה בישראל היא 25%-27%, לעומת 14% במדינות המפותחות וכ-2% בארה"ב - אם יש חברה של 10,000 שקל, אני בישראל מוכן לשלם כ-10,000 שקל כדי לרכוש שליטה בחברה. מדוע לשלם הרבה יותר מאשר השווי הנסחר? בשל היכולת של בעל השליטה להרוויח לכיסו, מעבר לדיבידנד הרגיל של בעל מניות". לדבריו, "המצב הזה הוא בלתי נסבל באופן קיצוני".
בהמשך התייחס כבוב גם להקצאת משאבי המדינה - אוצרות הטבע במדינה - לבעלי הזיכיונות, ודחה את הטענה שהעלו בעלי הזיכיונות נגד מסקנות ועדת ששינסקי שהעלו את דמי התמלוגים, בהם הטענה כי התעריף החדש-הגבוה יהפוך את הפקתם לבלתי כדאית.
"אנחנו מדברים על חברות נפט, גז, פוספט, שהיו מתווכחות עם המדינה. זאת מלחמה במונופול שקיים. קביעת תנאים קשיחים כנגד אותן חברות שזוכות בבנפיט עצום תוך ניצול משאבים טבעיים של המדינה הוא הכרחי. תחשבו על סיטואציה שבה יש שוכר שגר בדירה ובא למשכיר ואומר לו 'אני לא יכול לשלם', והמשכיר יאמר לו 'צא מהבית'. מדובר בחברות שהשקיעו הון, והייתה להן יכולת לנצל את המשאבים של המדינה, אבל מאוחר יותר, כאשר המדינה רצתה לקבל את הנכסים האלה בחזרה, היא התקשתה".
לסיכום אמר כבוב כי "הכוונות הטובות של המחוקק בחוק הריכוזיות יביאו לתוצאה הרצויה של שיפור הממשל התאגידי בישראל, ויהפכו אותנו לאחת המדינות המתוקנות בישראל".
עו"ד יעל גרוסמן ריכזה אקדמית את הכנס בנושא הלבנת הון של מחוז תל-אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
