השנה של אנשי המוגבלויות

חזון לחברה שוויונית וצודקת ותקוות רבות לשנה הבאה

כסא גלגלים / צילום: shutterstock
כסא גלגלים / צילום: shutterstock

פעמים בודדות בחיי נפלה בחלקי הזכות להיות באירועים בהם ניתן היה לחוש בתנודות האוויר של "משק כנפי ההיסטוריה" - כך הרגשתי כשישבתי מסביב לשולחן בו חתם השר בנט על צו ההרחבה להעסקת אנשים עם מוגבלויות.

קשה להפריז בחשיבותו של המהלך ובפוטנציאל שלו לחברה הישראלית, למוסריותה ולחוסנה הכלכלי של המדינה שרושמת מידי שנה אובדן תוצר של חמישה מיליארד ₪ כתוצאה מאי העסקתם של אנשים עם מוגבלויות . העיתוי של מעמד החתימה ערב ראש השנה מרגש לא פחות.

מדינת ישראל, באמצעות השר בנט, יו"ר ההסתדרות ויו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, העניקו תקווה לעשרות אלפי אנשים עם מוגבלויות. בעת הזאת ראוי לשים לרגע את הציניות בצד ולהביע ההערכה למנהיגות הכלכלית שלנו על מהלך ערכי ומוסרי הטומן בחובו חזון לחברה שיוויונית וצודקת יותר. תחת המילים היבשות הללו ("צו הרחבה"), נמצאת הלכה למעשה תקווה גדולה להפוך ל"שווים", תרתי משמע בעיניהם ובעיני החברה הישראלית כולה.

ואולם, לצד "משק כנפי ההיסטוריה" שעדיין נשמע, חשוב לציין כי לא מדובר כאן במהלך אשר כבמטה קסם יוציא מבתיהם עשרות אלפי אנשים וישלב אותם במקומות העבודה. בנוסף, אסור לשכוח שמדובר במהלך ייחודי בו באומץ לב, ההנהגה הכלכלית של המדינה הקדימה למעשה את הממשלה שעדיין לא הפעילה את כוחה, את זכותה ואת חובתה להמשיך את המהלך ולפתוח את "שערי" המגזר הציבורי לאנשים עם מוגבלויות, בהקשר זה, אני רוצה להזכיר את גם את הניסיון והתקווה "שהעניקה" המדינה לאזרחיהעם המוגבלויות.

הכוונה היא, כמובן, ל"חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות" ובעיקר לחלק הנגישות עליו הוחלט ב 2005. אלא שכוונות טובות ואפילו חוקים אינם מבטיחים דבר. משנת 2005 אמנם השתפרה הנגישות במקומות רבים, אך לצערי במקומות רבים עדיין לא ובנוסף, חלקים נוספים מהחוק לא מיושמים ומחייבים את הנכים והמוגבלים להמשיך ולהיאבק על זכויותיהם הלגיטימיות.

על מנת שהאותיות בצו לא יהפכו לאות מתה, חייבים להשקיע מחשבה ומשאבים רבים ומשמעותים ביישום ההסכם. בכדי לראות על ציר הזמן תוצאות נצטרך כולנו העוסקים במלאכה לשנס מותנים ולרכז מאמץ באמונה ונחישות ולאורך זמן במספר מישורים במקביל:

הראשון - קמפיין תודעתי משמעותי בקרב המעסיקים אשר שם דגש על העסקה ממקום של יכולות, כישורים וערך מוסף למעסיקים ובשום פנים ואופן לא ממקום של מסכנות ורחמנות. רק כך נצליח להתמודד עם החששות של המעסיקים, דעות קדומות וכיוצ"ב.

השני - הטבות למעסיקים שיתמרצו אותם לקדם את המהלך : יתרון במכרזים ממשלתיים, הטבות מס כפי שנהוג במדינות רבות לעולם. המשך סיוע וליווי של המעסיקים בתהליך ההעסקה והקליטה של העובדים.

השלישי - תוכנית משמעותית אשר תסייע לאלפי עובדים עם מוגבלויות להשתלב באמצעות סדנאות הכנה לעבודה, כישורים רכים והכשרות מקצועיות

כאן, בחיבור היומיומי בין בני אדם שונים, עומד ההסכם כולו. בסופו של דבר מדובר בשינוי חברתי ותודעתי שמתרחש קודם כל במוחם ונפשם של אנשים, בני אדם שאמורים ללמוד ולקבל את השונה והאחר בחברה. עובדים רבים במשק לא פגשו מעולם אנשים עם מוגבלויות, לא שוחחו איתם ובעיקר לא "ראו" מעבר למגבלה שלהם.

כמי שעומד בראש חברה המעסיקה 3,000 עובדים עם מוגבלויות במגוון רחב של תחומי פעילות ובפריסה ארצית, אני מודע לאתגרים ומבין היטב את האחריות של כל מי שטובת החברה הישראלית בכלל וציבור יקר של אנשים עם מוגבלויות בפרט לנגד עיניהם.

כשהייתי ילד, נהגו להגיד לנו שהדברים עליהם נחשוב בערב ראש השנה יתרחשו במהלך השנה הבאה. יש שנים בהם עצה זו עבדה יותר וכמובן שנים בהן היא עבדה פחות, אך היום, ערב ראש השנה כולי תקווה כי השנה הבאה עלינו לטובה תהיי שנתם של אזרחי המדינה עם המוגבלויות.

שנה שבה לא יהיה מבנה אחד בישראל שלא "יונגש", לאנשים עם מוגבלויות ושמקומות עבודה בכל רחבי הארץ יפתחו את שעריהם ולבבותיהם לציבור גדול הראוי יותר מכל להזדמנות תעסוקתית הוגנת. אם כך יהיה, אזי מדינת ישראל של תשע"ו תהיה טובה בהרבה מזו של תשע"ה ואת ההבדל, את ההבדל הזה - נרגיש כולנו.

הכותב הוא מנכ"ל חברת המשקם