נתניהו, תתנצל בבקשה, ועכשיו

תערובת של מצח נחושה וחוסר רצון ויכולת, להכיר בתוצאת מעשיך

בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
בנימין נתניהו / צילום: רויטרס

האמת, גם אני די התפלאתי, אולי אפילו נדהמתי, כששמעתי את בנימין נתניהו נוזף בממשל האמריקאי על שהוא פוגע בערכים אמריקאיים. לא בגלל האמריקאים, הפליאה שלי הייתה על שנתניהו מעז בכלל לדבר על שמירת ערכים. הרי הוא הוכיח, חזור והוכח, שערכים הם לא התחום שלו.

מצח נחושה

יש כאן תערובת של מצח נחושה וחוסר רצון, או יכולת, להכיר במשמעות מעשיך. אין כמעט ערך שלטוני ומוסרי שנתניהו לא פגע בו, לעיתים עד כדי חשש לעבירות, אפילו פליליות. הוא יצא מהדברים האלה ללא חקירות ותביעות, אבל מבחינה ערכית הוא יצא אשם. במהלך כהונתו הוא הוכיח, במיוחד בנושאים אישיים, חוסר הבנה מוחלט לגבי מה ראוי ומה לא. הערכים הנורמטיביים לא באים לנתניהו באופן טבעי.

לנזוף באמריקאים על הרקע הזה זו חוצפה. וגם, ואולי בעיקר, עשיית עוול. הרבה דברים אפשר לומר עליהם, ואולי הביקורת שלהם על מכרזי הבנייה במזרח ירושלים הייתה קצת נמהרת. אולי, אם כי היא בוודאי לא הפתיעה איש, והייתה לחלוטין בהתאם למדיניות המסורתית של וושינגטון. מסורתית לא פחות מהתמיכה הבלתי מסויגת בישראל, כפי שאמר ביום ב', בצדק, ובאלגנטיות מכאיבה, דובר הבית הלבן.

לא ישכחו

האמירה של נתניהו על הערכים מזיקה למדינה בכלל, ולנתניהו בפרט. לא ישכחו לו את זה בארה"ב. העלבון אינו רק לאובמה ולממשלו, הוא חוצה ממשלים ונשיאים. יש רק דרך אחת בפני נתניהו: להוכיח שהוא מקיים את הערך האנושי של הודאה בטעות והתנצלות עליה, ולעשות זאת עכשיו. לא בטוח שזה ימחק את הפרשה, אבל אולי זה ימזער את הנזק.

יש אנשים שמאוד קשה להם להתנצל. כאילו מהלך כזה מוכיח משהו שלילי לגביהם. שהם מסוגלים לטעות, למשל. תחושה כזאת מלמדת על קטנות אישית וצרות מחשבתית. כל אדם טועה, כמובן, אבל מי שמתנצל על כך מגלה גדלות נפש. לגבי המתנצל, אפשר להניח שהוא כבר לא יחזור על המעשה. מה שלא ברור לגבי מי שמסרב לחזור בו, גם ביודעו כי טעה. ברוב המקרים אדם כזה יחזור לסורו.

לכבוד ייחשב לך

אני מניח, נתניהו, שהחשש שלך הוא שהתנצלות תתפרש כהודאה שהביקורת האמריקאית הייתה צודקת. זו מהמורה שניתן לעבור אותה בקלות באמצעות הדגשה שמדובר רק בעניין הערכים. אם כי אתה יודע מה, נתניהו? לא יזיק אם תאמר מילה מפויסת גם לעצם העניין.

הבעיה של מכרזי הבנייה הרי הייתה בעיקר של עיתוי, ובוודאי גם אתה מבין שהעיתוי באמת היה מאוד לא מוצלח. מותר לך להגיד את זה. לכבוד ייחשב לך הדבר.