"אין כמו בארץ", יום א' 21:00, ערוץ 2 רשת
שיגידו עליי מה שיגידו, אבל בסופו של דבר נדמה שמדובר בקופי-אדם. בחיי: הם נראים אנושיים לגמרי, לא רעבים או מסכנים, לבושים במיטב המותגים ועדיין לא מצליחים להראות בשום שלב מהטיול ברחבי אירופה שמותר האדם מן הבהמה.
מדובר בשידור חוזר של תוכנית שספק אם היה לה מקום בלוח השידורים כבר בשידור הראשון, מסוג אותן התוכניות שאתה תוהה מה גרם להפקתן: שיתוף-פעולה מסחרי? חוזה טאלנט שצריך לשלם בכל מקרה?
לא ברור מה גרם לרשת ולעינת ארליך להיצמד לישראלי הנודד, אותו אחד שנטחן כבר לאבק בכל סוג אפשרי של תיעוד, מכתבות "יומן" ועד לתוכניות סאטירה.
ובכל זאת, אני מודה שאפילו אני, שבתוך עמי אני יושב, הצלחתי לפעור את עיניי לנוכח הברבריות: הישראלי המטומטם, החמדן - שמעוניין רק בשופינג ובמותגים, מקפיד על טקסיות מסורתית אווילית כתחליף לבחירה בין טוב לרע, מי שלא פותח את ראשו ואת ליבו למראות ולתרבות של הארצות שאותן יצא לתור, רק כדי לחזור ארצה אחר-כך ולומר ש"אין כמו בארץ" - נגלה כאן במלוא כיעורו.
הוא לא עוקר ברזים ממקומם ולא גונב מגבות, הוא פשוט לא רק שהפסיק להתבייש בטמטום ובהסתגרות שלו, אלא אף הפך אותה למעין "מטל עם דדל" ישראל בקצהו לנופף בו ברחבי תבל.
אז הנה כי כן, למרות השידור החוזר ולמרות ארליך שאינה תורמת כלום לחוויה, יש כאן מסמך תיעודי ששווה להקדיש לו 10 דקות ואז למלמל משהו על "לא יכול להיות שזה אמיתי" - ולקוות שאכן זה כך.
* ציון: 7
איש הולך
"שנות ה-80: הגאדג'טים הגדולים", יום א' 21:00, ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק
היסטוריה קרובה - כמוה כדפדוף בספר זיכרונות. אלה לא אותם מראות בשחור ולבן שמספרים סיפורים שמוכרים לך מספרי הלימוד, אלא משהו שנראה מוכר כל-כך ועם זאת כה רחוק.
קחו את ה"ווקמן" כמשל. אותו גאדג'ט שבשנות ה-80 היה משלים הכרחי לשעון האלקטרוני ולמשחקי הטלוויזיה של "אטארי", כדי להפוך נער למקובל (מי לא זוכר את מוני מושונוב מנסה למכור ווקמן, כלומר "איש הולך", לגידי גוב ב"ערב חד-פעמי") .
כאשר אפילו הנגנים שגודלם כפול נחשבים כבר למיושנים, מצחיק לחשוב שאותה קופסה עם אוזניות הייתה פעם שיא הטכנולוגיה ופרצה אפילו גבולות תרבותיים (בכך שהרחיקה את טווח המוזיקה מעבר לגבולות הסלון המשפחתי שבו ניצבה מערכת הסטריאו, אך מצד שני אפשרה לאדם להלך ברשות הרבים כשהוא שקוע בעולם משלו) - וזו רק דוגמה אחת מיני רבות לטכנולוגיה הכה מוכרת לנו ועם זאת כה מיושנת.
ילדיכם המתבגרים ישתעממו מהתוכנית הזאת אחרי כמה דקות (וגם יסננו, ובצדק, משהו על התסרוקות והבגדים האיומים של העשור הכי דוחה מבחינה אופנתית). אתם, לעומת זאת, תהיו חייבים להישאר עד הסוף, רק כדי לגלות אם מדובר בווקמן עם "ראש מתהפך" - או שתיאלצו להחזיר את הקסטה לאחור בעזרת עיפרון (כי חבל על הבטריות).
* ציון: 8
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
