מי משלם לישראלים כדי שלא יסעו ברכבת?

שר התחבורה ישראל כ"ץ הגדיל את ההשקעה של משרדו בתשתיות תחבורה ציבורית, דחף ליישום הרפורמה בתחום, ומקדם אימוץ טכנולוגיות לשיפור השירות באוטובוסים וברכבות.

אבל במובן זה הוא פועל קצת נגד עצמו, כי יעילים ונוחים ככל שיהיו קווי רכבת, אוטובוסים, וכל דרך אחרת להגיע ממקום למקום, הם לעולם יתקשו להתחרות בתמריץ הגדול מכולם: אלפי שקלים שנכנסים לחשבון הבנק כ"החזקת רכב".

גם הוזלת מחירי המכוניות שנדמה שמתכנן השר, המקבלת רוח גבית מהמפגש שקיים עם הבעלים של "אלבר" שהיא הגדולה בחברות הליסינג בישראל, שתועד ופורסם בשבוע שעבר בפייסבוק, אינה מבשרת טובות בהקשר זה.

תמריץ גדול ותחרות לא הוגנת

כן, בתלוש המשכורת של שכירים רבים בישראל רשומים עוד סעיפים המגדילים את הסכום שנכנס לחשבונו של העובד בכל חודש. למשל טלפון נייד, משכורת 13, שווי והחזקת רכב, שהמעסיק רשאי לתת בלי שיחויב להפריש בגינם לקרנות הביטוח והפנסיה.

אלא שאין דין משכורת 13 הניתנת תמורת חודש שלא קיים בשום לוח שנה, כדין החזקת רכב המוכרת רק בתנאי שיש לעובד באמת רכב שרשום בבעלותו. חיבור זה מעודד גם את מי שיכול להסתדר בלי מכונית, לקנות כזו, כדי לא להפסיד את הכסף.

כך נולד תמריץ חזק ביותר להשתמש במכוניות פרטיות, אפילו כשיש תחליפים יעילים וזולים יותר, למשל עבור מי שגרים קרוב לעבודה, או שיש להם תחבורה ציבורית נוחה מהבית למשרד.

מכאן יוצא שמישהו בעצם משלם לנו כדי שלא ניסע ברכבת, באוטובוסים, נלך ברגל או נרכב באופניים לעבודה.

מבין מדינות ה-OECD ישראל מובילה בצפיפות בכבישים, והיא אחרונה בשימוש בתחבורה ציבורית. זאת, על אף שהיא קטנה בשטחה, והתברכה במזג-אוויר שמאפשר לנוע רוב הזמן ממקום למקום בלי רכב, ולהמתין די בנוחות בחוץ, לתחבורה ציבורית המונית.

הממשלה התחייבה לשינוי

במטרה להתקדם לסטנדרטים של OECD החליטה ממשלת ישראל לשנות עד סוף 2014 את שיטת התגמול בשכר, באופן שיעודד חלופות למכונית הפרטית. כך נולדה יוזמה של ח"כ אבישי ברוורמן ויו"ר סיעת מרצ במועצת העיר תל אביב, מיטל להבי, להצעת חוק שתתיר לשכירים להמיר "החזקת רכב" בכסף ישיר למשכורת, שהמעסיק לא יחויב להפריש בגינו לקרנות הביטוח והפנסיה.

הצעה זו תפטור את העובד מ"חובת" החזקה של מכונית כדי לקבל כסף, תאפשר למעסיק לשמור על תנאי ההעסקה בלי לשלם יותר, ותתמרץ אנשים להמיר את מכוניתם הפרטית בתחליפי תחבורה זולים ומתקדמים יותר.

לעובד יישאר יותר כסף בכיס, כי הוא יחסוך את הוצאות הרכב, והמעסיק לא יפסיד ואולי אף ירוויח, כי יידרש למשל לשכור פחות מקומות חניה עבור עובדיו.

הישועה בידיים של יאיר לפיד

אז שני הצדדים במשוואה - מעסיקים ומועסקים - מרוויחים. ואפילו ההסתדרות כבר נתנה את הסכמתה, בתנאי שההחלטה תהיה בידי העובד, אז מדוע הדבר לא קורה?

ובכן, הצעת החוק מבורכת, אך תהליכי החקיקה הם ממושכים ורוויים במתחים ובחשבונות פוליטיים.

מנגד, עד שהממשלה והכנסת יאשרו חוק חדש, יכולים שר התחבורה ושר האוצר יאיר לפיד לקדם את בשורת התחבורה המתקדמת מחר בבוקר, באמצעות סמכותם לקבוע תקנות לחוק הקיים. התקנות מפרטות את גובה ההטבה הכספית המוכרת לפי סוג רכב, נפח המנוע שלו והדלק שהוא צורך.

כל שהשרים כ"ץ ולפיד צריכים לעשות הוא להוסיף לתקנות הקיימות שני דברים:

• שורה המציינת את ההוצאה המוכרת עבור הגעה לעבודה בכלי-רכב שאינו צורך דלק, אלא מונע באנרגיה חשמלית או שרירית.
• שורה המציינת כי התשלום לעובד שבוחר להגיע באוטובוס או ברכבת, יחול לפי זמן ומרחק, ולא לפי מחיר הכרטיס.

איך יצדיק כ"ץ את ההשקעות?

כ"ץ משקיע כספים רבים בתשתיות, אולם השימוש ברכבת ובאוטובוסים אינו עולה, כפי שמלמד מדד התחבורה של "גלובס", המתבסס על דיווחי המפעילים. כדי להצדיק את ההשקעות הגדולות שלו בתחום, כדאי שהשר ישתמש בכוחו גם כדי לעודד את השימוש בשירותים ובתשתיות אלה.

אם המדינה תאמץ מדיניות שמתגמלת את מי שמשתמשים בתחבורה מתקדמת כדי להגיע לעבודה (כלי-רכב המוניים, ציבוריים ומונעים באנרגיה שרירית), כולם ירוויחו - גם הנהגים, שתהיה להם יותר חניה; וקצת פחות פקקים מעיקים.