קבלו את האנשים שיטפלו בכינים של הילדים וישמרו על התינוק

שעות העבודה המטורפות והמרוץ אחר קריירה יצרו מגמה חדשה בישראל: מיקור חוץ של עבודות הבית ■ ויש גם את השכן עם ידי הזהב, מחבק החתולים והמורה הפרטי לרכיבה על אופניים ■ עוזרים אישיים, גרסת מעמד הביניים

יעל רוזן / צילום: איל יצהר
יעל רוזן / צילום: איל יצהר

בערב יום כיפור לפני 6 שנים יצאתי עם משפחתי לרחובות העיר. בכורתי, שהייתה אז בכיתה ג', עדיין רכבה על אופניים עם גלגלי עזר. אמנם היו עוד כמה בגילה שרכבו עם גלגלי עזר, אבל באותו רגע נדרתי בלבי שעד יום כיפור הבא היא תדע לרכוב. למה היא לא למדה עד אותו רגע? כי אביה היה עסוק מדי, וגם אני, בזמן המועט שפיניתי, לא הצלחתי לעשות את זה. באותו זמן חברה סיפרה לי על פתרון: מורה שילמד אותה לרכוב על אופניים. זה נראה לי מוזר - אני זוכרת עד היום את הפעם שבה אבי לימד אותי לרכוב, כשרדף אחר האופניים שלי, אוחז במקל המטאטא שהיה מחובר אליהם. הוא עבד קשה, אבל היה לו זמן, והייתה לו סבלנות. זה היה חלק מהתפקיד ההורי.

לא רק ללימוד רכיבה על אופניים אנחנו לא מוצאים זמן וסבלנות. בשנים האחרונות צמח לו גל של מקצועות-תחליף להורים, ממטפלת לילה, דרך סידור ארונות ומסמכים, ועד לטיפול בכינים. מה קרה לנו שאנחנו כבר לא מסוגלים לעשות שום דבר לבד? האם זה תוצר של שעות עבודה בלתי סבירות בעליל או של תרבות של שפע יחסי (אנשי המילקי, תירגעו: כתבנו "יחסי") או שני הדברים יחד?

לד"ר יובל נוח-הררי יש הסבר אבולוציוני: "מה כבר צריך לדעת כדי לשרוד בתור טכנאית מחשבים, סוכן ביטוח, מרצה להיסטוריה או מפעיל מלגזה?", הוא כתב ב"קיצור תולדות האנושות", "צריך לדעת הרבה מאוד על תחום קטנטן. אבל לצורך טיפול ברוב הדברים הדרושים להישרדותנו, אנו מסתמכים באופן עיוור על מומחים ובעלי מקצוע, שגם הם בדרך כלל יודעים הרבה מאוד על תחום קטנטן, וכמעט שום דבר מעבר לכך".

הסבר אפשרי אחר הוא אובדן הקהילתיות: אנחנו פחות מכירים את השכנים, פחות שומרים על קשר עם המשפחה המורחבת, שהיא פחות נגישה, ואנחנו פחות עטופים בסביבה תומכת. נוסף על כך, יש בינינו גם משפחות חד-הוריות לא מעטות, שבהן הנטל נופל על הורה אחד. וגם מספר הסידורים גדל: הורינו לא היו עסוקים כל אחר הצהריים בהסעות לחוגים, היו פחות מכשירים חשמליים שהיו מועדים לקלקול ופחות גאדג'טים שהיה צריך לתפעל. חיינו בעולם שלא מחייב מולטיטאסקינג.

"בארץ יש פולחן של המשפחתיות ודרישה מהאימהות לעשות ג'אגלינג בין הקריירה למשפחה, ולכן שכירת השירותים הזו פחות מקובלת מאשר באירופה, אבל זה פשוט מנהג אירופי שמגיע לפה וסממן של רווחה כלכלית", אומרת הסוציולוגית והאנתרופולוגית ד"ר דיאנה לוצאטו מהאקדמית תל-אביב-יפו. "באירופה אף אחד לא חושב שזה מוזר או מראה על פחות אהבה לילדים. אני גדלתי ככה במילאנו".

- זה לא פוגע בקשר עם הילדים?

"יש בזה המון יתרון בשביל הילדים: כשמורה מלמד את הילד לרכוב על אופניים, הילד לא מקבל את הפרצוף המעוצבן של ההורה שמרגיש שהוא מקריב מעצמו; הוא מקבל הדרכה מקצועית ואת מלוא תשומת הלב. כמה ילדים צריכים להסתובב עם אימא עצבנית שוויתרה על שיעור היוגה שלה? הטיפול בילדים על-ידי מקצוענים מסיר דאגה מההורים ומשקיט חרדות".

סבתא להשכרה

השירות: טיפול בתינוק מ-22:00 עד 06:00

האנשים: יעל רוזן, 56, אם לשמונה (ארבעה מהם של בעלה השני), סבתא ל-11, משמשת משפחת אומנה לבן 6 ולבת 7, מתגוררת במודיעין

קריירה קודמת: ניהלה משפחתון במשך 20 שנה

תעריף: בין 500 ל-700 שקל ללילה

איך הכול התחיל? "הבת של בעלי לא כל-כך הסתדרה עם שעות השינה של הבן שלה וביקשה ממני לעזור. בתוך כמה ימים גרמתי לו לישון כל הלילה. אחר כך היא ביקשה שאבוא לעזור לחברה שלה, אם לתאומים. משם זה התגלגל. זה עובר מפה לאוזן. אני נמצאת בכל משפחה חודשיים-שלושה ועוברת למשפחה הבאה".

מיהם הלקוחות? "בעיקר הורים לתאומים ולשלישיות. רק לפעמים ישנם גם יחידים. אלה לא בהכרח אנשים עם הרבה כסף. יש נשים שאין להן, אבל הן מבינות שזה כמו ללכת לפסיכולוג".

האם השירות באמת נחוץ? "זה לא קל עם תאומים או שלישיות, שלפעמים צריך להאכיל את שלושתם במקביל. אני רואה אנשים שהזוגיות שלהם מתפרקת בגלל זה. אימא עייפה ועם ייסורי מצפון לא טובה בשביל הילד".

יעל רוזן / צילום: איל יצהר
 יעל רוזן / צילום: איל יצהר

מתפרנסת מבלגן

השירות: "רותי סדרי לי", סידור ארונות בבית, אריזה ופריקה במעבר דירה, סידור של חדר לתינוק חדש בזמן שהאם בבית החולים

האנשים: רותי גיזלר (56), מתגוררת ברמת-גן

קריירה קודמת: תחקירנית בטלוויזיה, מוכרת בחנויות בגדים, מתווכת דירות, עובדת במירס

תעריף: 100 שקל לשעת עבודה (מינימום חמש שעות) נסיעות

איך הכול התחיל? "לפני כחמש שנים וחצי, במקביל למשרה שלי במירס, הייתי מסדרת לאנשים את הבית מדי פעם, תמורת תשלום. בתחילת השנה צמצמו לי את המשרה והחלטתי לפרוש ולהתמקד בעסק".

מיהם הלקוחות? "בדרך כלל אנשים שעוברים את המחסום ומודים שהם בלגניסטים. לפני שבוע חברה של מישהי, שהיא מנתחת פלסטית, עשתה לה הפתעה והזמינה אותי כשהיא הייתה בחו"ל. היא הגיעה לבית מסודר טיפ-טופ. יש אנשים שנוסעים לחו"ל ומשאירים לי מפתח. אני מתפרנסת מהבלגן".

האם השירות באמת נחוץ? "כל הדור הזה השתנה ב-20 או 30 השנים האחרונות. פעם נשים נשארו בבית, אבל היום יש פחות זמן ויותר מודעות שאפשר להזמין שירות מקצועי, ובזמן שהתפנה לעשות דברים שאת טובה בהם. אנשים לוקחים עוזרת בית לא כי הם לא יודעים לנקות, אלא כי בזמן הזה הם יכולים לעשות דברים מועילים יותר".

רותי גיזלר/ צילום: איל יצהר
 רותי גיזלר/ צילום: איל יצהר

נחמה וחצי

השירות: "כינה לי לה לא", מספרה לטיפול בכינים

האנשים: אורנה נאמן (56) מתל-אביב; אור הרבר (32), נשוי+אחד, מהוד-השרון

קריירה קודמת: נאמן הייתה שפית; הרבר מחזיק קו חלוקה של "טרי על הבוקר"

תעריף: 200 שקל לשיער ארוך, 170 שקל לשיער קצר

איך הכול התחיל? אורנה: "אור היה בארצות-הברית, ראה ונדלק. הוא הציע לי וזרמתי. אני קופצת למים. עשיתי 'דוקטורט' בנושא באינטרנט ופתחנו את המספרה באוקטובר 2012".

מיהם הלקוחות? "כולם. בעיקר משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים".

האם השירות באמת נחוץ? "כן. גם כי להורים רבים אין זמן לזה, וגם כי אין מספיק ידע. אחרי התחקיר, ומניסיון שצברתי, הבנתי שהכינים מתות מצחוק מכל החומרים ששמים להן. אני עובדת רק עם מרכך וסירוק. יש שתי פגישות: פגישה ראשונה בת שעה, מול טלוויזיה, ובפרטיות מוחלטת; ואחרי שבוע פגישה נוספת. אני קוראת לזה 'ספא כינים'. חוויה מתקנת. אחר כל טיפול אני נותנת טיפים להמשך, שיוכלו לשמור על ניקיון הראש".

אורנה נאמן / צילום: איל יצהר
 אורנה נאמן / צילום: איל יצהר

מכסחת התורים

השירות: "צ'ק ליסט", עוזרת אישית לאנשים פרטיים בתחומי אדמיניסטרציה

האנשים: עינב הרשקוביץ (35), נשואה+3 מקיבוץ גת

קריירה קודמת: בעלת תואר ראשון בניהול מאוניברסיטת בן-גוריון עם התמחות בשיווק. עסקה בבנקאות ובביטוח, ואחרי הלידה עשתה הסבה מקצועית לתחום של היריון ולידה

תעריף: 50 שקל לשעה, 6 שעות מינימום בחודש

איך הכול התחיל? "בחצי השנה האחרונה, אחרי 3 ילדים, החלטתי לחזור לתחום הקודם שבו עסקתי, הפיננסים, רק עם טוויסט. אלה דברים שהם סיוט עבור אחרים, ואני מכירה את כל הנהלים ויש לי הקשרים המתאימים. אני עובדת רק חודש, וכבר הגעתי למצב שאני עוצרת עבודה".

מיהם הלקוחות? "בן אדם שלא תייק מסמכים שש או שבע שנים, מזמין אותי. הייתה, למשל, מישהי שהתקשרה לבדוק אם התנאים שקיבלה להלוואה היו טובים. היא הייתה בטוחה שהיא לקוחה גרועה ולא תקבל תנאים טובים יותר. בפועל, הוכחתי לה שהיא לקוחה מעולה ושכל הבנקים ירדפו אחריה לתת לה הלוואה".

האם השירות באמת נחוץ? "זה עול שפשוט אין צורך לסחוב. בירורים ברשויות לוקחים המון זמן, ולאנשים אין הזמן הזה. להגיש טפסים לתמ"ת, למשל, זה סיוט. תחשבי כמה זמן נחסך לך אם את לא צריכה להתעסק בתביעות להחזר כספי מחברת הביטוח; או בדיקה השוואתית של תשלומים לסלולר ולאינטרנט; או קביעת תורים לרופא; או להזמין טכנאים. זה חוסך המון זמן".

עינב הרשקוביץ / צילום: איל יצהר
 עינב הרשקוביץ / צילום: איל יצהר

השכן ההנדימן

השירות: "אבא תקן", תיקונים בבית - התקנה ותלייה של מדפים, טלוויזיות, ארונות, מנורות ותמונות, תיקונים של מכשירים חשמליים, הרכבת ארונות ושידות של איקאה, תיקון תריסים שבורים, איטום ברובה ובסיליקון - וכל מה שתעלו על דעתכם

האנשים: דורון סגל (62), גרוש שניים מראשון-לציון

קריירה קודמת: מנהל מכירות בחברה למכירת משאיות

תעריף: 140 שקל לשעת עבודה, לא כולל חומרים והוצאות דלק בערים מרוחקות

איך הכול התחיל? "פוטרתי מהעבודה בגיל 50. ישבתי שנתיים וחצי בבית, ואז החלטתי שאני הולך לעשות את הדבר השני שאני טוב בו. כל החיים שלי עשיתי עבודות נגרות ומסגרות, אז החלטתי להקים עסק של הנדימן, והשם הראשון שעלה לי בראש היה 'אבא תקן', כי ככה הבן שלי קרא לי בגיל 4. ניסחתי פלאייר וחילקתי אותו עם הבנים שלי. שעה אחר כך כבר קיבלתי עבודה".

מיהם הלקוחות? "בתיאוריה, אבל רק בתיאוריה, אלה נשים שחיות לבד או אנשים מבוגרים, שקשה להם אפילו לעלות על שרפרף ולהחליף נורה. אבל במציאות יש גם זוגות שמזמינים, ואפילו אנשים שיכולים לעשות בעצמם, אבל אין להם כוח אחרי יום עבודה מתיש".

האם השירות באמת נחוץ? "אם יש דברים שאתם לא יכולים לעשות, או לא עושים היטב - למשל, התקנת מדפים ישר, שזו לכאורה עבודה פשוטה - או שלא בא לכם, כי זה לא מה שאתם עושים בחיים, אז למה לא. הנה, תראי, קיבלתי טלפון ממישהי ששאלה בחשש אם אני מתקן סיכות ראש. זו הייתה סיכת ראש עם יהלומים, שנשבר לה הקפיץ, אז התקנתי לה קפיץ חדש. יצא לי להרכיב גם שנדלייר עם 360 חלקים, לשבת במשך שעות ולחבר אחד לשני. יש כאלה שמזמינים אותי לקראת החגים, להוריד וילון כבד כדי שיוכלו לכבס ולמחרת אני בא לתלות".

דורון סגל / צילום: איל יצהר
 דורון סגל / צילום: איל יצהר

בלי גלגלי עזר

איך הכול התחיל? "לפני 7 שנים אימא שלי ביקשה ממני שאלמד אותה לרכוב על אופניים כי אף פעם לא לימדו אותה. במקום לרוץ אחריה, החלטתי לרכוב על הרולרבלייס לידה. היא מאוד פחדה, אבל בתוך כמה שיעורים היא למדה לרכוב. ואז דוד שלי אמר, בוא תלמד את הבת שלי. לאט-לאט זה התחיל להתפרסם והתחלתי לעשות את זה. אחרי שנה מצאתי את עצמי לפני כיפור מפוצץ באנשים והחלפתי מקצוע".

מיהם הלקוחות? "הורים שניסו ללמד את הילדים ולא הצליחו, או כאלה שוויתרו על הניסיון. יש ילדים שנורא מפחדים מהעניין של להשתחרר ולאבד שליטה".

האם השירות באמת נחוץ? "תראי, זה משהו שדרושה בו עדינות מסוימת, שחשוב לא להלחיץ את הילדים ושצריך לתת להם ביטחון. לא כל ההורים יודעים, למשל, שאם הילד נופל זה חלק מהתהליך הלימוד".

שפי שמחון / צילום: איל יצהר
 שפי שמחון / צילום: איל יצהר

מחבק החתולים

השירות: טיפול פיזי ורגשי בחתולים שבעליהם לא נמצאים

האנשים: צבי שחר (30) מהוד-השרון

תעריף: 85 שקל ל-20 דקות

צבי שחר / צילום: איל יצהר
 צבי שחר / צילום: איל יצהר