סתימת פיות בשם התחרות

רשות ההגבלים מקדמת חקיקה הפוגעת בזכויות יסוד חוקתיות

פרופ' דיויד גילה / צילום: יונתן בלום
פרופ' דיויד גילה / צילום: יונתן בלום

תחרות בעסקים היא דבר טוב בעיקר לצרכנים. על כך אין מחלוקת. מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת התחרות זוכה גם לשדרוג משמעותי במעמדה בעולם המשפט, בתקשורת ובציבוריות הישראלית בכלל.

אבל לאחרונה נדמה כי תהליך זה, שהוא חיובי בעיקרו, הרחיק לכת. בשנים האחרונות רשות ההגבלים העסקיים מובילה עמדה קיצונית, שרואה בתחרות חזות הכול. רשות ההגבלים, שנישאת גם על גלי המחאה של קיץ 2011, מקדמת הליכי חקיקה שפוגעים באופן לא מידתי בזכויות יסוד חוקתיות ומרכזיות בחברה דמוקרטית (זכויות כמו קניין וחופש הביטוי), תהליכים שאפילו מכרסמים בעיקרון של הפרדת רשויות.

בימים האחרונים אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת הצעת חוק שהובילה רשות ההגבלים, המאפשרת לכפות על בעל מונופולין או חבר בקבוצת ריכוז למכור נכסים וזכויות הנמצאים בבעלותם, אם הדבר עשוי למנוע פגיעה בתחרות. כך, למשל, ניתן יהיה להכריח חברה להיפרד מחברות-בנות שלה למכור נכסים אסטרטגיים המצויים בידה ועוד.

הסמכות לכפות על חברה למכור נכס שנמצא בבעלותה כדין פוגעת באופן קשה בזכות הקניין. מדובר בפגיעה ברמת חומרה גבוהה יותר מההגבלות הרגילות שחוק ההגבלים העסקיים מטיל על התנהגויות השחקנים הפועלים בשווקים.

ההנחה כי זכותו של אדם בנכס שרכש כדין, ושעל קיומו הסתמך בתוכניותיו העסקיות, צריכה לסגת מפני אינטרס התחרות, אינה טריוויאלית כלל וכלל. ברור שפגיעה קשה כל-כך ובלתי הפיכה בזכות הקניין צריכה לבוא רק במקום שבו אכן קיימת פגיעה חמורה בתחרות, ולא כפי שמוצע בהצעת החוק, המסתפקת בפגיעה כלשהי.

מדובר בהקלת-ראש בלתי ראויה בזכות הקניין, המהווה המשך ישיר לדברי חקיקה שונים שיזמה רשות ההגבלים העסקיים בשנים האחרונות.

המגמה שמובילה רשות ההגבלים חורגת מגבולות העימות הקלאסי בין דיני ההגבלים העסקיים לזכויות יסוד "כלכליות", דוגמת זכות הקניין. לאחרונה פרסמה רשות ההגבלים העסקיים טיוטת גילוי-דעת המבקשת להגביל התבטאויות פומביות של גורמים עסקיים, כאשר אלה טומנות בחובן חשש תחרותי כזה או אחר. יישום האמור בטיוטת גילוי-הדעת עלול להביא לפגיעה קשה בחופש הביטוי וביכולתם של גורמים עסקיים לפעול בשדה הציבורי והתקשורתי.

בדומה, נראה כי גם חופש ההתאגדות וזכות השביתה אינם נחשבים (מספיק) בעיני הממונה על ההגבלים, כאשר הם באים לידי קונפליקט עם אינטרס התחרות. כך עולה מסדרה של מהלכים שנקטה הרשות בשנים האחרונות, המלמדים כי לשיטתה, זכות השביתה צריכה לסגת בפני דיני ההגבלים העסקיים.

באופן דומה, לפי התבטאויות הממונה על הגבלים עסקיים בוועדת הכלכלה, גם דיני הפטנטים כפופים לדיני התחרות.

הגישה שרואה בתחרות ערך אבסולוטי, שבפניו נסוגות זכויות הפרט הבסיסיות ביותר, היא גישה קיצונית ופשטנית. לאינטרס התחרות אין בכורה על זכויות בסיסיות ואינטואיטיביות אלה.

יותר מכך, כאשר מדובר במהלכים שעניינם הגנה על התחרות וקידומה, כמעט תמיד יש אי-ודאות באשר לתוצאת המהלך ויכולתו להניב את התוצאה המיוחלת. לעומת זאת, הפגיעה בזכויות היסוד היא ודאית. זו סיבה נוספת להימנע מפגיעה ממשית בזכויות יסוד לצורך קידום התחרות.

ראוי כי רשות ההגבלים העסקיים והמחוקק הישראלי ישובו לשקול את גישתם ליחס בין התחרות לזכויות הפרט ולעקרונות יסוד של שיטתנו הדמוקרטית, שמא נגיע למצב שבו "הגולם קם על יוצרו".

■ הכותבים הם עורכי דין המתמחים בהגבלים עסקיים.