"בסופ"שים אני אוהב לקרוא דוחות ומחקרים על שוק ההון"

אישי: 31, נשוי 1, מתגורר בתל אביב

השכלה: תואר ראשון בכלכלה וניהול מהאוניברסיטה הפתוחה, תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת נורת'ווסטרן (קלוג רקנאטי)

כשאלי לוי היה ילד, הוא אהב לשמוע את אבא שלו מדבר על שוק ההון, ואחרי זה היה בונה תסריטי שיחה בעצמו. "הייתי לוקח את הטלפון", הוא משחזר, "ומנהל שיחות דמיוניות על קנייה ומכירה של תיקי השקעות. תמכור לי מניות סאייטקס, תקנה לי מניות של כור - כמו שאבא שלי היה עושה. אפשר להגיד שאני חי את העולם הזה מגיל מאוד קטן", הוא אומר בחיוך.

באותם ימים ניהל לוי האב את קופות הגמל של התעשייה האווירית. כיום הוא משמש כמנכ"ל בית ההשקעות מור, ובנו כבר מזמן לא מחקה אותו: השניים עובדים יחד, כאשר לוי, שיחגוג 32 בינואר הקרוב, משמש כמנכ"ל חברת קרנות הנאמנות בבית ההשקעות.

"כשהייתי בן 23 אבא שלי אמר לי שהוא רוצה להקים בית השקעות, ושהוא רוצה שאצטרף אליו. כמובן שהסכמתי", הוא אומר. כמעט תשע שנים לאחר מכן, מור הוא בית השקעות בוטיק שמנהל יותר מ-7 מיליארד שקלים בקרנות נאמנות ותיקים.

מה לבן 23 ולהקמת בית השקעות?

"הייתה לי היכרות עם עולם המסחר ודברים שקשורים לתפעול בשוק ההון, כי עבדתי קודם לכן כסוחר באקסלנס. אז בהתחלה ביצעתי תפקידים כגון תכנון תשתיות המחשוב, ארון התקשורת, חדר המסחר, Backoffice - כלומר נושאים שהם יותר ברמת התפעול. עם הזמן שילבתי נושאים אחרים: נוהלי החברה, רגולציה. במקביל, הייתי שותף להחלטות, והקפדתי לשמור את עצמי מעודכן בכל מה שקורה בחברה ובשוק עצמו. בסוף יצא שעשיתי את כל התפקידים האפשריים: הייתי המזכירה, מנהל התפעול, הסוחר, האנליסט. היינו אז קטנים וזה נתן לי את האופציה להיות מעורב בהכול".

מה עם ניהול השקעות?

"התחברתי לכל התפקידים שעשיתי, אבל ניהול ההשקעות תמיד היה מבחינתי המרכז. זה היה היעד הסופי של המסלול. בכל תפקיד שעשיתי דאגתי תמיד להיות מעורב בהשקעות, להבין איך מתקבלות החלטות ולהכיר את החברות בשוק המקומי. ב-2010 רציתי להגשים חלום ילדות וללמוד MBA בחו"ל. לאחר שהבנתי שזה יהיה בלתי אפשרי לשלב תואר בחו"ל ולהישאר בחברה, מצאתי את הפתרון הכי קרוב לזה, תואר MBA בינלאומי של Northwestern בשילוב עם אוניברסיטת תל אביב. במקביל כמובן עבדתי".

ב-2011 מונה לוי למנהל ההשקעות הראשי בחברת הקרנות של מור, שניהלה אז 600 מיליון שקלים. כיום היא כבר חברת הקרנות העשירית בגודלה בתעשייה, עם נכסים מנוהלים של כ-5.3 מיליארד שקלים. בדרך, בתחילת 2013 החליטה החברה לעזוב את שירותי ההוסטינג שקיבלה, הפכה לחברת קרנות נאמנות מן המניין ולוי מונה למנכ"ל.

אחרי שקיבלנו רישיון מרשות ניירות ערך, היינו צריכים לבנות דירקטוריון, דח"צים, ועדת ביקורת - ממשל תאגידי נכון. זה היה מאתגר והיה לנו חשוב לבנות דירקטוריון חזק שידע להוביל את החברה".

עושה רושם שאתה מנהל שאוהב להיות מעורב.

"כן, במיוחד בהשקעות. חשוב לי להיות מעורב בהכול, אבל לשמחתי ההון האנושי שקיים בחברה, שרובו מלווה אותנו כמעט מההקמה, מקצועי ומיומן".

לוי מעיד על עצמו שהוא אוהב לעבוד. "מה שאני נהנה לעשות בסופי שבוע זה לקרוא דוחות ומחקרים על חברות ושוק ההון. בחופשות תמיד אשתי רבה איתי איך זה שאני מביא ספרי כלכלה, וזה מה שאני רוצה לקרוא בשעות הפנאי שלי".

ומה אתה אוהב חוץ מקריאת ספרי כלכלה?

"אני אוהב מאוד ספורט, כולל פעילויות אקסטרים כמו וויקבורד וסנובורד, אבל בפועל אני משחק בעיקר טניס".

שוק ההון בכלל וקרנות הנאמנות בפרט הם עולמות מאוד תחרותיים. גם אתה טיפוס כזה?

"אני מאוד תחרותי, אבל יודע לשמור על הדברים מאוזנים".

למה אתה מתכוון?

"בהשקעות, אם אתה רוצה להיות מקום ראשון, אתה צריך להיזהר לא לנסות להגיע לשם על-ידי לקיחת סיכונים, גם אם כולם לוקחים אותם. זה אומר שלפעמים לא תהיה במקום הראשון ולפעמים תהיה ממוצע, אבל בטווח הארוך, אם תעבוד קשה, תוכל להיות במקום הראשון".

אתה עובד כמעט כל הזמן, וגם כשאתה לא עובד, אתה מתעסק בעבודה. איך זה מסתדר עם חיי המשפחה?

"עשיתי תיאום ציפיות (צוחק). זה קשה, אבל אשתי מאוד מבינה. אני גם אדם רגוע באופי, כך שאני לא חוזר הביתה עם 'מטענים' מיום העבודה. המשפחה היא גורם מאוד מאזן בחיים שלי, בייחוד עכשיו, כשנולד לנו ילד. כשאני מבלה איתו ועם אשתי, אי אפשר לחשוב על דברים אחרים, וככה אני מצליח להישאר מאוזן".

אפרופו משפחה, מסתכלים עליך אחרת כי אתה הבן של הבעלים?

"רוב האנשים שאני נפגש איתם לא יודעים את זה, אבל אני חושב שהמקרה שלי שונה כי הקמנו את החברה יחד. אין ספק שאם אבא שלי לא היה רוצה להקים את החברה, לא הייתי היום במקום שבו אני נמצא. האהבה שלו לתחום תמיד סקרנה אותי ומגיל צעיר אני חוקר את התחום בזכותו".

לזירת הצעירים המבטיחים לשנת 2014