הותר לפרסום: ביהמ"ש ישראלי התיר המתת חסד

הותר לפרסום: לפני כחודש (ב-23 בנובמבר) התיר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, רחמים כהן, לראשונה בארץ, את ניתוקו ממכונת ההנשמה של חולה שסבל במשך שנים ממחלת ה- ALS, מחלת ניוון שרירים סופנית. זאת, למרות שלפי הערכות הרופאים נותרה לו עוד חצי שנה לחיות.

יצוין כי הפעולה בוצעה והאיש נפטר.

המדובר באדם שבעקבות המחלה הפך משותק לחלוטין (למעט יכולת להזיז את עיניו), מרותק למיטתו, אינו מסוגל לדבר וניזון ומונשם באופן מלאכותי. אולם המחלה לא פגעה כלל בתפקודו השכלי של החולה שהיה מודע באופן מלא למצבו ולסביבתו. התקשורת שלו עם הסביבה התבצעה באמצעות מכשירים טכנולוגים הקוראים את תנועות גלגלי העיניים שלו. המחלה אף לא פגמה ביכולת התחושה בגופו, ולכן הוא היה מסוגל לחוש בסבל ובכאב. מצבו הוגדר סופני, ולא היה סיכוי, ולו קלוש שבקלושים, כי יחול בעתיד שיפור במצבו.

לפני חודשים ספורים פנה החולה למשרד ארדינסט בן נתן ושות' וביקש שיסייעו לו מבחינה משפטית במימוש בקשתו לשים קץ לסבלו על ידי ניתוקו ממכונת ההנשמה אליה הוא מחובר. משרד ארדינסט בן נתן נרתם לטיפול בתיק וייצג את החולה בהתנדבות (פרו-בונו). המשרד הגיש בשם החולה תביעה לסעד הצהרתי כי הרופאה המטפלת בו רשאית לנתקו ממכונת ההנשמה אליה הוא מחובר. התביעה עוגנה בתצהיר ובחוות דעת רפואיות, בין היתר של ד"ר דפנה מיתר שטיפלה בחולה.

הקושי המשפטי והרפואי היה נעוץ בכך שהחולה אינו עונה להגדרת "החולה הנוטה למות", הקבועה בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005, שכן תוחלת חייו עולה על ששה חודשים, כל עוד הוא מחובר למכונת ההנשמה.

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הגיש את עמדתו בהליך. בעמדתו ציין היועמ"ש כי חוק החולה הנוטה למות מבקש ליצור איזון זהיר, בין ערך קדושת החיים לבין הערך של אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים. כפועל יוצא, יוצר החוק הבחנה בין פעולה אקטיבית, המביאה למותו של אדם, לבין פעולה פסיבית, מחדל (או הימנעות מטיפול רפואי), מחדל שיש בו כדי להביא לכך שהמחלה תגבר על האדם ותכריע אותו. החוק קובע, כי פעולה אקטיבית היא אסורה, בעוד שמחדל ממתן טיפול רפואי יכול שלא יהיה אסור. מסקנתו של היועמ"ש הייתה כי אין מניעה משפטית בנסיבות המקרה שלפנינו, לכך שהמבקש ימשיך להיות מחובר למכונת הנשמה, אך בה בעת, תבוצע הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה, תוך הזרמת חומר מטשטש לגופו של המבקש (סדציה פליאטיבית), עד להפסקת פעולתה של מכונת ההנשמה.

עו"ד גיורא ארדינסט: "פסק הדין יצר תקדים חשוב ועקרוני שעה שמיקם את האוטונומיה של הרצון ואת הזכות לחיות בכבוד ולמות בכבוד במקום הראוי להן. עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שהובאה על ידי עו"ד לילך דיין, הייתה עמדה אמיצה והיא ראויה להערכה רבה".