שמאל טוק

הכי קל להאשים את התקשורת ה"שמאלנית", לא כן השר ארדן?

גלעד ארדן / צילום: איל יצהר
גלעד ארדן / צילום: איל יצהר

אלה לא בחירות אמתיות עד שלא יקום הפוליטיקאי שיזעק שהתקשורת שמאלנית. אתמול, אם כן, נורתה יריית הפתיחה למרוץ לכנסת ה-20 מתוך עמוד הפייסבוק של השר גלעד ארדן. בזמן שבכנסת דנה ועדה מיוחדת בשאלת עתיד ערוץ 10, ארדן - עד לא מזמן שר התקשורת - שיגר חץ מורעל ישירות אל מערכת החדשות של הערוץ. הוא סיפר בציניות על "אווירת חג" במערכת החדשות שראיינה אותו אתמול, בתגובה לסקר שחזה ניצחון דחוק של גוש השמאל המתהווה על נתניהו.

קיראו עוד ב"גלובס"


אם התקשורת היא שמאלנית, אז גלעד ארדן הוא זהבה גלאון. בשבתו כשר תקשורת והשר הממונה על רשות השידור, ארדן, איש הליכוד, זכה לפינוק ולפרגון חסרי גבולות. מהלכיו סוקרו בהרחבה, תמונותיו המוצלחות נפרסו על פני עמודים, והוא זכה לעידוד כשביטל את האגרה, תקף את הוט וביקש לפצל את ערוץ 2. גם עכשיו מוסיפים שמאלני התקשורת לארח את ארדן בכל אולפן טלוויזיה ורדיו, והוא מסתער בחיבה על כל מיקרופון שנדלק לעומתו בליברליות.

לעניינו של הטיעון: הרי ברור שקריאות ה"שמאלנים", שנדמה שהפכו לדבר הגרוע ביותר שאפשר להגיד היום על מישהו, אין בהן דבר מלבד הסחת דעת. הרי הופעתו של ארדן אתמול במהדורת 10 הייתה מביכה מכל אספקט. לא די בזאת שהוא נאלץ להתעמת מול ממצאים לא נעימים, השר גם לא שמע כל כך טוב מסיבות טכניות והייתה שהות חמוצה בין זמן השאלה לזמן התשובה. ארדן, חד וברור בדרך כלל (עוד מחמאה שמאלנית), נראה היה כמו הליכוד שאפשר לגבור עליו. לכן, במקום לתרץ את המציאות העגומה, קל יותר להאשים את רצפת הדסק העקומה של חדשות 10.

באופן טבעי בחר ארדן להשמיע את דעתו דווקא מעל גבי הפייסבוק, מדיום בלתי שמאלני בעליל. אין שם מתווכים, ואין עיתונאים או פרשנים. יש ציבור משולהב שצמא להסחה ולהסתה, ולא משנה אם זה מכיוון ארדן, מירי רגב או הצל. ומאז המבצע בקיץ האחרון, הטרף הקל ביותר הוא אותו דמון "שמאלני".

דין נרדף

התקשורת הישראלית בהחלט סבלה מקיבעון מחשבתי לאורך השנים. גם היום, למרות שינויים אינטנסיביים שעוברים עליה, היא עדיין אשכנזית מדי, גברית מדי, חילונית מדי, מרכזית מדי וכן, כנראה יש בקרב אנשיה הרבה יותר שמאל מימין. ועדיין, כל אלה לא גורעים ולו במעט מהאמינות של התקשורת הישראלית והמחויבות שלה לקהלה - שרק הולכת וגדלה ככל שהוא משמיע את קולו.

לא משנה אם רביב דרוקר שמאלני, אם אמנון אברמוביץ' נגד ביבי או אם הגבה של יונית לוי חברה של כבוד ב"בצלם". "התקשורת השמאלנית" - כגוף אחד - אינה קיימת יותר. זו העלאה מן האוב של פחדים קמאיים של פלג פוליטי שנרדף לאורך השנים, ולמרות שתפס כבר מזמן את השלטון, הוא ממשיך לרוץ באימה. קם "ישראל היום" והפך לדומיננטי, וקמו עוד ערוצים וקם האינטרנט, וקמה הפייסבוק, ועדיין, ריצת האמוק לא נפסקת.

התקשורת ככלל - ומחקרים מוכיחים זאת - היא בעיקר פטריוטית, לאומית, ציונית, או במילים אחרות, ימנית מאוד. וגם לו הייתה שמאלנית, או מצהירה על עצמה בגאון ככזו, אז מה? האם סקריה מוטים, האם אנשיה לא ראויים? האם תפיסת עולם פוליטית מעוורת עד כדי כך עיני אנשים, עד שאין הם יכולים לקבל את ההחלטות המקצועיות הנכונות? מה אתה אומר, השר ארדן?

לכתבה הקודמתפוליטיקה בלי קלישאות