את התחזקות המגמה שתתואר בכתבה הזו אפשר וצריך לנתח ברמה הפילוסופית-חברתית-תרבותית. אנחנו לא נתיימר לעשות את זה כאן, אבל אפשר אולי לתמצת את זה למשפט אחד: עבור מרבית המערביים המשכילים (או לפחות אלה שמחשיבים את עצמם לכאלה), המילה "תייר" היא כינוי גנאי.
המגמה של תיירות התנדבותית, ברובה המכריע, היא תופעה מבורכת ביותר. וכשם ששיטת המגזר הרביעי (עמותות סיוע עם מודל עסקי מבוסס רווח) התגלתה כפתרון מוצלח להידרדרות הפילנתרופיה בעידן שאחרי המשבר הכלכלי, כך גם צמיחתן של חברות תיירות התנדבותית, שקמו לצד העמותות שפועלות בתחום, הן עניין חיובי למדי.
לצד ארגון "תבל בצדק" למשל - שעובד על תרומות ומחבר בין המטיילים הצעירים הרבים במזרח אסיה לבין האוכלוסייה המקומית שזקוקה לעזרה - ישנן גם חברות מסחריות כמו "גו-אקו", שמפעילה מגוון תוכניות התנדבותיות ביעדים אקזוטיים בעולם - מטיפול בחיות בר, דרך סיוע לילדים בבתי יתומים ועד שימור טבע.
חברה נוספת שהחלה לפעול לאחרונה בישראל היא Project abroad הוותיקה, שמציעה גם פרויקטים לבעלי מקצוע כמו עורכי דין, פסיכולוגים ורופאים - שיכולים להיחשב כניסיון מקצועי.
בהיבט הזה ראוי להזכיר גם את הסניף הישראלי של ארגון "מהנדסים ללא גבולות" שפועל בטכניון, באוניברסיטת תל-אביב ובפקולטה לחקלאות ברחובות, ומאפשר לסטודנטים לקחת חלק בפרויקטים הנדסיים למען הקהילה במדינות נידחות.
*** הכתבה המלאה - במגזין G
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
