הנציג הישראלי במשמרות המהפכה

קרוב לשבועיים חלפו מאז חתם עומר דמארי על חוזה בלייפציג, תמורת העברה של כ-5 מיליון אירו, שהפכה אותו בין-לילה לאחד הכדורגלנים הישראלים היקרים בהיסטוריה. לכאורה סיפור פשוט: מועדון שעלה לליגה השנייה מחפש לחזק את ההתקפה - ומשקיע בחלוץ שמככב באוסטריה השכנה. ליגה שנייה? דמארי מכוון לבונדסליגה הבכירה. כי לייפציג הוא מועדון בונדסליגה בהתהוות. "בונדסליגה, מהר ככל שניתן, זו המטרה האולטימטיבית", הצהיר ז'ראר הוייה, מאמן נבחרת צרפת וליברפול לשעבר, כיום מנהל ספורטיבי גלובלי בקונצרן רד-בול. "לייפציג יכולה להפוך למועדון כמו דורטמונד או שאלקה", הוסיף. יותר מזה: בכדורגל הגרמני כבר יש מי שסבור כי לייפציג הוא אולי המועדון היחיד שיוכל לאיים על ההגמוניה של באיירן מינכן בעתיד הקרוב. תזכורת: זו קבוצה שרק לפני חמש שנים שיחקה בליגה החמישית.

נכון, ראזנבאלשפורט לייפציג, הידוע כ-RB, הוא מועדון שמטרת קיומו היא מכירת פחיות משקה. לעומתו, פרויקט הופנהיים של המיליארדר דיטמר הופ נראה כמו מועדון עם מסורת וכדורגל רומנטי של פעם: "רד-בול רואה בכדורגל רק כלי שיווקי", התלונן הופ בפומבי. אבל גם ההצלחה הספורטיבית של הפרויקטים של דיטריך מאטשיץ בן ה-70 שמחזיק בקונצרן - מובטחת.

היום מנהלים את לייפציג רלף רנגניק, המנהל הספורטיבי האירופי של רד-בול, שהגשים גם את פרויקט הופנהיים - והמאמן אלקס צורניגר, המצטיין במסיימי קורס האימון הבכיר בגרמניה ב-2012. התפקיד הכפול ברד-בול זלצבורג (השלוחה האוסטרית של הקונצרן) ובלייפציג מאפשר לרנגניק גמישות מופלאה. לפי הצורך, שחקנים עוברים מקבוצה לקבוצה, או מוחזקים בהמתנה. כבר היום לייפציג מעלה לשאר מועדוני הליגה את הסעיף. "אני אוהד של הפייננשל פייר-פליי (הרגולציות הכלכליות של אופ"א על הכדורגל האירופי - א.ז)", רמז הלמוט שולטה, מנג'ר דיסלדורף. בקיץ השקיעה לייפציג לבדה מחצית מסכום הרכש הכללי של הליגה השנייה (12 מיליון אירו מתוך 25). בחלון ינואר אלו כבר 10.7 מיליון מתוך 12 בכלל.

***

הכוונות מסומנות גבוה. "בעוד 500 שנה ההבדל בינינו, ברצלונה ובאיירן הוא שהם יהיו מועדונים בני 600, ואנחנו בני 500", הסביר מאטשיץ את קבוצת הייחוס שלו. כדי להתקרב לבנצ'מרקינג, מאטשיץ חייב לשפוך כסף. ה"בילד" חשף כי 100 מיליון אירו הושקעו בקבוצה מאז 2009. סכום דומה צריך כדי להשתלב בליגה הבכירה, הסביר למגזין "פוקוס" כריסטוף ברוייר, פרופסור לכלכלת ספורט באוניברסיטת קלן. מעבר לסכומים הנ"ל, מושקעים כ-35 מיליון אירו נוספים במתקן אימונים ענקי ומודרני. מבחינת חלוקת משאבים - הרי שמתקן האבחון הפיזיולוגי בתאלגאו, סמוך לזלצבורג - משמש גם את לייפציג.

זה מה שצריך להפחיד את מועדוני הבונדסליגה? כנראה שכן. פטר פטרס, מנהל בשאלקה וסגן נשיא מינהלת הליגה אמר: "העולם משתנה. וולפסבורג כבר עומדת בצמרת הליגה באמצעות התמיכה המסיבית מפולקסוואגן. אלו יריבים חדשים, ובקרוב מצטרפת אליהם לייפציג כמתחרה נוספת, שאת ההתקדמות שלה אנחנו לא יכולים לבלום". ואפילו במינכן יש זעזועים. הנשיא רומיניגה בראיון ל"שפורט-בילד": "ראשית כל, אין לי דאגה, שלא לדבר על חשש מ-RB לייפציג. שנית, את נושא RB, את כל הדיון, אפשר לסיים ולתייק במהירות - אם ייושם הפייננשל פייר-פליי גם בהליך הרישוי של הבונדסליגה. אז יוכל האדון מאטשיץ להשקיע מכספו רק 15 מיליון אירו בשנה, או 45 בשלוש שנים. הרי לא ייתכן שלשאלקה ולדורטמונד יהיה הליך רישוי אחר מאשר ללייפציג". בינתיים באיירן מסתפקת בנשק הרגיל שלה - והכריזה על רכישה בקיץ של הקשר יושואה קימיך, כוכב הנוער של גרמניה ולייפציג.

איך יכול מועדון לזנק ככה כלכלית? ובכן, קודם כל בגרמניה השוויונית והיציבה, קל יותר לבצע קפיצות מעלה: בבונדסליגה מובטחים לו 30 מיליון אירו הכנסות מטלוויזיה. המועדון עצמו מתנהל בשקיפות מינימלית: כל 14 חברי המועדון שלו קשורים כלכלית לרד-בול, שבעה מהם עורכי דין ומשפטנים שעוסקים ברישוי, זכויות מותג ומיסוי, בין השאר. הנאמנות של אלה גבוהה, וממילא לא מדברים במועדון על מספרים. אין למועדון בעיה למצוא ספונסרים ומשקיעים שיכניסו כסף. בנוסף, המועדון לא משלם על אצטדיון. חברת "רד-בול" (הפתעה!) רכשה את הזכויות השמיות עד 2040, כשאחד התנאים הוא שימוש של המועדון בחינם במתקן. העירייה שמחה שיש שימוש כלשהו באצטדיון שנבנה עבור מונדיאל 2006 ותפעולו יקר - ל-44 וחצי אלף צופים. גם בעליו הפרטיים מאושר על התשואה. מדי פעם מאיים הקונצרן שיבנה אצטדיון חדש וגדול יותר, וכולם נכנסים לתלם.

עוד דבר שמאפיין את רד-בול הוא אימפריית הכדורגל. חוץ מלייפציג וזלצבורג יש מועדון בניו יורק ב-MLS, ושני מועדוני אקדמיה, אחד בסאו פאולו והשני בפרבר של זלצבורג. היתרון: לשחקן מבוקש יש סעיף שחרור רק לחו"ל? הוא נרכש על-ידי מועדון אחד ומושאל למועדון אחר; דרך רכש והשאלות אפשר להסוות עלויות ולהטות כספים בין המועדונים, בעיקר אם יש בהם כאלה שהם קטנים או רחוקים מכדי לעבור בקרה של אופ"א.

***

אבל עיקר הפוטנציאל הוא במיקום. לייפציג היא עיר של כדורגל שבה נוסדה ההתאחדות הגרמנית ב-1900, וממנה יצאה שלוש שנים מאוחר יותר גם האלופה הרשמית הראשונה. העיר משוועת לכדורגל בכיר אחרי שעשרות שנים נלחמו שתי הנציגות המרכזיות שלה זו בזו. היריבות המרה, גם על בסיס פוליטי, הובילה לאגרסיביות ואלימות בין שני המחנות. לייפציג מצידה מציגה אופציה שפויה למשפחות. בכל ליגה שבר המועדון בינתיים שיאי צופים (42.7 אלף במשחק העלייה מהליגה השלישית, למשל), וממוצע הקהל שלו בליגה השנייה עומד על 25 אלף (בבונדסליגה האצטדיון כבר יהיה מלא).

גם מחוץ לעיר קיים פוטנציאל. מאז 2009 לא הייתה קבוצה מזרח גרמנית בבונדסליגה, ו-18 מיליון התושבים במזרח רואים זאת בעין רעה כאפליה. הביקורת במערב על "מועדון המבחנה" מביא להם את הסעיף, והם מגיבים בזעם - מה שמוביל להזדהות עם המועדון, ולקנייה של פחיות שתייה. הפוטנציאל העסקי בלייפציג, על חצי מיליון תושביה, ובכל מזרח גרמניה, הוא פנטסטי. ריינר קלמונד, המנג'ר האגדי של לברקוזן, מוריד את הכובע: "יש להם את שלושת ה'ק' הנחוצים. קפיטל, קומפטנץ (מומחיות) וקונספט". עושה רושם שדמארי נפל טוב.