ככל שיענונו - כן יפרוץ

כבר חודשיים עברו מאז התפוצצה בקול גדול פרשת השחיתות לכאורה בישראל ביתנו, ויו"ר המפלגה אביגדור ליברמן לא הואשם בכלום. הוא אפילו לא נחקר. ליברמן הוא מותג חזק, אבל החשד שפשט בממלכתו הביא את מפלגתו לקריסה בסקרים. אחרי שבוע של מחזור בקבוקים עדיין לא ברור אם מידת ההשפעה של החשדות לכאורה שמרחפים מעל הבית ברחוב בלפור על הליכוד תהיה דומה. פרשת הבקבוקים עוד לא חלחלה לסקרים. הציבור עוד לא גיבש עמדה אם הוא נשאר בממלכה או הולך ממנה, אבל אין ספק שהסיפורים מעידים שמשהו רקוב בממלכת נתניהו. גם אם אפקט ליברמן לא יחול על נתניהו והליכוד לא ייפגע בסקרים, הפרשה ודאי לא מוסיפה ריחות נעימים ברחוב בלפור.

אפילו שכפ"ץ הבית של נתניהו, גלעד ארדן ,לא הצליח להסתיר את צחקוקיו במסדרון מחוץ לישיבת הממשלה כששאל בציניות אם יש בקבוקים מיותרים כדי שיוכל למחזר. גם הדובר המסור והנאמן ניר חפץ, המגן בחירוף נפש על קליינטתו, נאלם דום לאור הזרקורים. באולפן ערוץ 2 במוצ"ש הוא לא הצליח להסביר - גם לא לעצמו - מה קו ההגנה. על זה נאמר: סייג לחוכמה שתיקה. כנראה שבשיעורי חוג התנ"ך המתקיימים במעון ראש הממשלה לא למדו את הפסוק מפרקי אבות הרלוונטי כל כך לקמפיין.

החיבה לגלידה פיסטוק, לחלב בקרטון, לביצים עטופות אחת אחת, ליין אדום, לפרחים טריים, לאלפי נרות ריחניים או למחזור בקבוקים, חושפים את הבית בבלפור כקן הקוקייה, אבל לא הופכים את ראש הממשלה ואת רעייתו למושחתים. השאלה היא האם יחצה הקו, אם מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה או המשטרה יקבעו שלא מדובר במוטיבים שליליים בלבד אלא בחשדות פליליים של ממש.

ובכל זאת, חרף כל המאיצים והזרזים שלא נותנים לפרשה למות, נראה שהקמפיין האישי נגד נתניהו השיג עד כה את האפקט ההפוך. העיסוק האינטנסיבי התקשורתי בענייני המשפחה והספין שתפס על ארגוני השמאל שחברו להפיל את ליכוד, גרמו למחנה הימין רק להתלכד סביב רה"מ ונגד אלו שטוענים שהשלטון מתעשר מבקבוקים. בינתיים הוא מתעשר במנדטים.

נתניהו הוא קמפיינר מעולה. מספר שתיים ללפיד. מהמצוקה שהיה בה הוא הצליח לצאת למתפרצת ולהפוך את קמפיין האנטי ביבי לכלי נשק לא יעיל. מיליוני הדולרים שעוברים מארה"ב לישראל לקמפיינים השונים להחלפת השלטון, לא ישנו את התמונה. נכון לעכשיו נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא.

בליכוד לא הצליחו להוכיח את התזה שיש קשר בין המחנה הציוני או מרצ ל-V 15, למכון מולד, או לאיל ארד ששמם נקשר בקמפיינים נגד נתניהו, אבל במפלגת השלטון הבחינו שאלו לא המפלגות היחידות שעשויות ליהנות מקפיינים כאלה. בליכוד שמו לב שבעוד כל אנשי המחנה שלו - מירי רגב, אופיר אקוניס ויריב לוין, שינו כיוון והתייצבו במסיבת העיתונאים מאחורי הבוס נתניהו במתקפה חריפה על ארגוני השמאל, מקפיד גדעון סער לפקוד חתונות ואירועים של פעילים מפלגתיים. שר הפנים לשעבר שומר על נוכחות במגרשים הנכונים. מי ששוחח איתו התרשם שהוא נערך לאפשרות של התמודדות על ראשות הליכוד אם נתניהו לא ירכיב את הממשלה הבאה. זאת, מתוך הנחה שנתניהו יארוז חפציו ויפרוש ביום שאחרי. אם כך הדברים, הגשמת מטרתו האישית של סער מתנגשת עם האינסטינקט הטבעי שלו לשלשל פתק עם האותיות מחל בקלפי.

מעניין מה יגידו חברי סיעת הליכוד ששואפים להיות שרים כשיגלו שבאחרונה נצפה ח"כ יעקב ליצמן מיהדות התורה עולה במעלית לקומה ה-39 במגדל העגול בעזריאלי, שם שוכן משרד עורכי הדין שבו עובד סער. אם היה מדובר בפגישה רק עם ליצמן אפשר היה לחשוב שמדובר בשיעור תורה כחלק ממסע ההתחזקות של סער, אבל העובדה שבאותו המקום נפגש השר לשעבר גם עם איתן כבל, מעלה את ההשערה שהתכנים שעלו בפגישות היו יותר קרובים לתחזוקה פוליטית מאשר להתחזקות רוחנית. גם אם העניק ייעוץ לגורמי האופוזיציה, בליכוד לא שוכחים דברים כאלה. הם יודעים שסער מתכונן לחזור אבל הם לא אוהבים ניסיונות לשים ברקס למפלגה מתוך הנגמש. גם הקשר ההדוק שעליו מקפיד סער לשמור עם ריבלין מחזק את התחושה שהוא מושך בחוטים. אולי מושך מדי.

במקביל, ואולי בלי קשר לפגישות המעניינות של סער עם גורמי האופוזיציה, מתבשל לו בשקט הקמפיין המסקרן ביותר, שנמצא כרגע רק בשלבי התכנון. האסטרטג איל ארד שוקד על מסע ציבורי שמן הסתם יושבי בלפור לא יאהבו. הסקרנות שהוא מעורר לא נובעת רק מהיכולת המוכחת והמיילג' שצבר ארד בהובלת מפלגות לכיבוש היעד, אלא גם בגלל האיבה האישית והדם הרע הזורם בינו לבין נתניהו. בחודשים האחרונים עורך ארד קבוצות מיקוד ונמצא בקשר עם תורמים פוטנציאליים (אחד מהם הוא דניאל אברהמס), אבל לדבריו צריכים לחבור כמה תנאים כדי שהמיזם יצא אל הפועל.

ארד, דרך אגב, הוא חבר קרוב של גדעון סער כבר שנים. לפני חודשים ספורים הם גם שיתפו פעולה מבחינה מקצועית כשסער, באמצעות משרד הפנים, שכר את שירותיו של ארד לסייע לו להיחלץ מסיפור סגירת המכולות בתל אביב בשבת. לדברי ארד, הוא אינו מקיים כל קשר פוליטי עם סער כרגע. גם מבלי שהשניים ישתפו פעולה לא יהיה זה מופרך לומר שהקמפיין של ארד יכול להיות צעד משלים לזה של סער. רק לא ביבי בכנסת ורק לא ביבי בשטח. האחד מתרכז בהובלת בלוק חוסם במערכת הפוליטית בזמן שהשני עושה רק לא ביבי בכל מקום אחר.

כחלון לאוצר? שלא יבנה על זה

משה כחלון סוגר שבוע פוליטי בתחושה טובה. הסקרים מלמדים שהוא המועמד האולטימטיבי שאזרחי ישראל היו רוצים לראות בכורסת שר האוצר הבא שלהם. אבל זו טעות אופטית. הסקרים המחמיאים מסתירים את האמת הכואבת: מרגע שנתניהו יקבל את המנדט להרכבת הממשלה הוא לא יראה אף אחד ממטר. הסיכוי שהוא יפקיד את משרד האוצר בידי שותף קואליציוני כלשהו שואף לאפס. נתניהו עדיין בטראומה מכהונתו של לפיד, ולכן סביר שיחזיק את המשרד בידי הליכוד. בכל מקרה, גם אם האוצר יימסר החוצה, יש שותפים קואליציוניים גדולים מכולנו.

אם מצבו לא ישתפר בסקרים כחלון לא יוכל לסחוט מנתניהו אחרי הרכבת הממשלה יותר ממה שהיה יכול לסחוט ערב הבחירות. הצעתו של נתניהו לאחד רשימות עם כולנו היתה ההזדמנות של כחלון להבטיח את מקומו ברחוב קפלן 1 בירושלים. לזכותו יש לומר שדרוש הרבה אומץ לסרב לכזו הצעה. השאלה אם זו היתה החלטה חכמה.

לכחלון גם אין יכולת אמיתית לאיים בהעברת התמיכה להרצוג ולבני. בבית בגבעת אולגה לא יתנו, מה גם שהמחנה הציוני לא מתקרב אפילו לסיטואציה שתמיכת כחלון תקרב אותו לבית ברחוב בלפור. אבל יותר מהכל, כחלון איבד את השותף הראשי למהלך להדחת נתניהו: ליברמן. לא רק שפרשת ישראל ביתנו השאירה את ליברמן עם 5 מנדטים, השבוע הודיע איווט קבל עם ועדה שלא ישב בממשלת שמאל. ואם אין ברית עם ליברמן אין איום אמיתי על נתניהו. בסביבתו של כחלון לא הופתעו מההצהרה של ליברמן. הקטטה בין השניים החלה עוד קודם.

בשביל להבין את הרקע לסיפור צריך להציץ ברשימות שהשניים הרכיבו, או ליתר דיוק, לראות מי מספר שתיים ברשימת ישראל ביתנו ומי מספר שלוש ברשימת כולנו. ליברמן וכחלון תיאמו מהלכים על בסיס קבוע עד שיו"ר כולנו הופתע לגלות שבן בריתו העתידי החליט להציב במקום השני ברשימה את ח"כ אורלי לוי, הקלף החברתי של המפלגה. כחלון ראה בכך פלישה לתחום ובתגובה פנה לטלי פלסקוב ראש העיר ערד מטעם ישראל ביתנו בערד והציע לה את המקום השלישי ברשימת כולנו. המהלומה הליברמנית לא איחרה לבוא. בהודעת גינוי פומבית הוא השפיל ותקף את נציגתו לשעבר שעזבה את העיר באמצע משבר. ככה יעשה לאיש סטייל ליברמן.

יש עתיד?

מי שהזדמן ליותר מכנס בחירות אחד של יאיר לפיד מרגיש מרומה. יו"ר יש עתיד נצמד מדי ערב לאותו טקסט באופן מדיוק להפליא, חוזר על אותן הבדיחות, עושה את אותן הפאוזות ומתבלבל בכאילו באותם המקומות מבלי להחמיץ מילה. הטלפרומפטר לא משקר והאולמות מפוצצים. בסקרים ובקבוצות המיקוד שעושה עבורו סוקר המפלגה מרק מלמן התברר שלפיד צריך להיצמד לכמה מסרים ולטחון אותם עד דק.

הפרזנטור לשעבר נותן את השואו מדי ערב על במה אחרת, הח"כים והמועמדים חורשים כנסים, ברים וחוגי בית. בלילה הם מדווחים זה לזה בקבוצת הווטסאפ של הרשימה כמה אנשים הגיעו ואיך היה.

האיש שחקק על דגלו את הפוליטיקה החדשה, מוביל את המסע אל עתידו הפוליטי באמצעות השיטה הכי ישנה שכבר נעלמה מהמפה: כנסים וחוגי בית. מי היה מאמין שבעידן הציוניים בטוויטר והסטטוטים בפייסבוק, לפיד מקהיל קהילות ופוגש את בוחריו אישית מדי ערב. הוא ממלא אולמות כמו כוכב רוק מקשיש שמעולם לא פגש בסמרטפון. בלי סרטונים ביוטיוב, בלי סיסמאות מדליקות, רק עבודת רגליים קשה ואפורה וקמפיין ברשת המבוסס על גזרי עיתונים. לאחר שבסקרים התברר שלפיד לא נתפס אמין, הוחלט לבסס את הקמפיין על הישגי המפלגה כפי שהתפרסמו בעיתונים.

בסקר האחרון שהציג מלמן ללפיד, שנעשה לפני כשבוע וחצי, הוא חזה במדיוק שהליכוד יוביל בשני מנדטים על המחנה הציוני. לפי אותו סקר, שנערך בקרב מדגם עצום של 1,600 איש, בטלפונים נייחים ולא סלולריים, זוכה יש עתיד ל-12-13 מנדטים. במפלגה מוסיפים בקריצה שאת את התנופה של השבוע האחרון שלפני הבחירות קשה לסקור. אם מלמן מדייק גם בנתון הזה, לפיד יהיה הפתעת הבחירות.

הסיכויים של הרצוג ולבני להרכיב את הממשלה על פי הסקר הזה קלושים. האפשרות היחידה שמשתקפת בסקר היא ממשלת אחדות הרצוג-לבני-נתניהו יחד עם החרדים שתותיר את לפיד בחוץ. תיאורטית, הרצוג אולי יוכל להקים ממשלת שמאל עם המפלגות הערביות וכחלון אבל הסיכוי לכך קלוש. ככל שזה תלוי בנשיא המדינה רובי ריבלין, הוא יעדיף לכפות על שני הצדדים ממשלת אחדות ורוטציה. כמה אירוני שהמחנה הציוני שמנהל את הקמפיין האנטי ביבי, יוכל להקים ממשלה רק יחד עם נתניהו.

בכירים בליכוד משרטטים על הנייר ממשלת אחדות אפשרית: בשלב הראשון נתניהו יחזיק בראשות הממשלה, הרצוג יקבל את תיק החוץ ולבני את האוצר. בליכוד סקפטים אם השלב השני שבו הצדדים אמורים להתחלף במשחק התפקידים יגיע לשלב הביצוע, או שבחירות 2017 יפציעו קודם. כך אן כך, אם התרחיש הזה יצא אל הפועל, המחלוקת במחנה הציוני סביב התוכנית הכלכלית של טרכטנברג מיותרת. הסיכוי שטרכטנברג יהיה שר אוצר שקול רק לאפשרות שידלין יהיה שר ביטחון.

בכלל, יש משהו מצחיק בהצגתו של טרכטנברג כאלטרנטיבה. הפרופ' המוכשר שמייצג את המחנה הציוני שימש דמות מובילה בפיתוח המדיניות הכלכלית של אולמרט, וגם בממשלת נתניהו הוא היה שחקן מרכזי בקביעת המדיניות הכלכלית. בהתחלה כיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה המייעצת לנתניהו, אחר כך כיו"ר ועדת טרכטנברג שניסתה למצוא פתרון למחאת האוהלים של קיץ 2011, וכלה בתפקיד יו"ר הות"ת.

נלחמים על הבית

בזמן שבגוש השמאל מדברים על יוקר מחיה ועל מחירי בתים, בגוש הימין נלחמים על הבית. אם עד היום ישראל ביתנו והבית היהודי היו אלו שחקקו על דגלן את המאבק על הבית, אז עכשיו גם לליכוד יש בית להילחם עליו. הבית הרחוב בלפור כמובן.

בשבוע האחרון בנט פגש מקרוב מושג שחביב על הימין: "דלת מסתובבת". הוא גילה שהמצביעים החדשים שבאו בעקבות הצטרפות הרגעית של אלי אוחנה הפכו למחליפים של מצביעי הגרעין הקשה של הבית היהודי הישן והטוב. עם עזיבתו של אוחנה פרשו גם מצביעיו את הבית היהודי וסקרי היממה האחרונה מלמדים שהבית היהודי מסתובב סביב תריסר מנדטים ולא 15 מנדטים שרשם ביציבות לאורך החודשים האחרונים. גם העובדה שאלי ישי צולח ביותר סקרים את אחוז החסימה מאפשרת ליותר חובשי כיפה סרוגה להצביע בביטחון לישי ולא לבנט.

בשני הסרטונים שהוציא השבוע הבית היהודי מככבים לא איילת שקד ולא בנט כמו בבחירות הקודמות אלא סמוטריץ' וסטרוק, אנשי הימין האידיאולוגי שעד כה העדיף להסתיר. בבית היהודי זונחים מאחור את המצביעים המגניבים מרעננה ות"א שהתלהבו מהייטקיסט הנאור והקולי, ומתפנים לטפל בגרעין הימני הקשה. בנט מנסה להילחם על מה שנשאר תוך סיכון איבוד המרכז.

מבלי לפתוח במלחמה עם בנט, וללא הפרת הסכם הפסקת האש, נתניהו גם שובר ימינה. בינתיים הוא הנהנה הישיר מפארסת אוחנה ויחד עם הליהוק של בני בגין התוצאה כבר ניכרת בסקרים. בליכוד מתכוונים לנצל את העליהום שנפתח משמאל ולקרוא לימין להגן על הבית. בקמפיין המורכב שלא יכלול נגטיב על בנט, יקרא נתניהו גם למצביעי הבית היהודי להצטרף למאבק להצלת הבית הפוליטי. בימים האחרונים הוקם בליכוד מטה סרוג שעליו מנצח היועץ האסטרטגי אבי לרנר, יועצו של ניר ברקת שניצחונו בקרב על ראשות עיריית ירושלים נזקף במידה רבה לטובתו לאחר שהצליח לגייס עבורו את תמיכת המגזר הדתי לאומי בעיר. לרנר (הנשוי ליועצת ראש הממשלה פרח לרנר), כבר שוקד על הקמפיין שיככב בעלוני בתי הכנסת ומעל דפי העיתונות הדתית לאומית.