בריאות רעועה: איך הידרדרה מערכת הבריאות?

לרגע אחד נדמה היה שמשהו הולך להשתנות; שמצבה של מערכת הבריאות הגיע לעברי פי פחת ברמה כזו שמחאה גדולה עומדת להתעורר, שהממשלה (הזמנית) תפעל באופן מיידי, ושהמפלגות ישימו במרכז הקמפיינים שלהן את הרפואה הציבורית. בחסות מערכת חורפית מפתיעה בעוצמתה וחיסוני שפעת לא יעילים, נדמה היה שהריטואל השנתי של "חולים שוכבים במסדרון ומחכים לרופא כבר שעות" יחזיק הפעם יותר מכמה ימים. כותרות בעיתונים זעקו על צפיפות ועל עומס בחדרי המיון; כתבי טלוויזיה סיפרו על חולים שהתייאשו ופשוט חזרו הביתה בלי לקבל טיפול; ומנהלי בתי החולים הלינו שככה אי-אפשר להמשיך, ושזה ייגמר באסון.

אלא שפרופ' אליק אבירם, המנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות, לא מתרשם: "המספרים שמדברים על תפוסה של 300% בבתי החולים - זה נורא עושה רושם, זה נורא מבהיל, השאלה מי מפיץ את השמועות ואיך בכלל בודקים את זה. למנהלי בתי החולים יש אינטרס להגדיל את החלק שלהם בעוגה, ובצדק מבחינתם - גם הם סובלים מהמחסור בתקציב, אז אני לא מאשים אותם - אבל הם ודאי ייטו לשחק במספרים בצורה כזו שזה יעשה רושם על הציבור".

- אבל בפועל רואים את העומס. זה לא רק בהפצת מספרים בתקשורת.

"אני אומר לך שבעבר אפילו היו האשמות לגבי מנהלי בתי חולים שנתנו הוראות לסתום את המיון ואת המחלקות הפנימיות. זה קיים, זה בשוליים, זה אולי לא העיקר, אבל זה חלק מהמשחק במידע. מי שמקבל החלטות צריך לדעת את המידע האמיתי. לו אני מנכ"ל משרד הבריאות, כדי לתכנן מהלך הייתי צריך לדעת קודם כול את התפוסה האמיתית. בשעתו, לפני כמה שנים, בעונה בדיוק כזו, כשהייתי מנכ"ל מכבי והלכתי לבדוק את זה, ראיתי למשל בבתי חולים 150% תפוסה במיון, אבל מחלקות כמו עיניים, עור, אפילו ניתוחי חזה - היו ריקות".