לפני שהתסכול יפרוץ

ראש-הממשלה הבא יהיה חייב להפנות את תשומת-לבו לרחוב הערבי

מערכת הבחירות לכנסת ה-20 מתעוררת לה לאיטה ברחוב הערבי. "הרשימה המשותפת" של מפלגות חד"ש, בל"ד, רע"ם ותע"ל, והאחדות שהיא מציגה בין מפלגות יריבות, מתקבלת באהדה, אבל מתמודדת מצד אחד מול חוסר אמון מובנה במערכת הפוליטית הישראלית. מצד שני, היא מתמודדת מול מועמדים ומפלגות שמבטיחים לתת מענה למצוקות היומיומיות של האזרח הערבי, מתוך נכונות לקחת חלק מרכזי יותר במערכת קבלת ההחלטות, גם מתוככי הקואליציה והממשלה.

נוסף לעיתונאי לשעבר זוהיר בהלול מהמחנה הציוני, ולעיסאוי פריג ממרצ, מסתובבים ביישובים הערביים גם ח"כ חמד עמאר איש ישראל ביתנו; איוב קרא איש הליכוד, ואכרם חסון, איש "כולנו". רחוק מעיני הציבור היהודי מבקרים ביישובים הערביים גם אנשי ש"ס, שר החוץ אביגדור ליברמן ואפילו ח"כית מירי רגב מהליכוד. הם נפגשים עם קבלני קולות ומפזרים הבטחות בחירות: כאן ידאגו למענק לרשות המקומית; שם לרישיון בנייה ולחיבור לחשמל; מחר יסדרו לבן של ראש חמולה עבודה בחברת החשמל; ומחרתיים ידאגו למנות את הבנות המובטלות למורות בגן הילדים שעוד לא נבנה.

במקביל לרשימה המשותפת ולמועמדים במפלגות הציוניות, החל במגזר הערבי קמפיין הקורא להחרים את הבחירות. ראשי זרם ההחרמה טוענים כי ההשתתפות הפוליטית בכנסת הישראלית לא השיגה כלום והדיון על הנושאים הבוערים עדיין לא ממוקד.

לטרגדיה של העם הפלסטיני יש השפעות עמוקות על המציאות הפוליטית-חברתית של אזרחי המדינה הערבים-הפלסטינים. חוסר התקווה להסדר מדיני דוחק את הנושא לשוליים בשיח הציבורי, אך נושא זה משליך על נושאים רבים בהם נישואים, ביקורי משפחות, השכלה גבוהה, יוקר המחיה ועוד. אלפי הסטודנטים הערבים שהחלו ללמוד בשנים האחרונות באוניברסיטאות בג'נין, בשכם, בעמאן, ובחברון, מחזקים את הקשר לשאר חלקי העם הפלסטיני שמתמודדים עם ההתנחלויות והמחסומים.

העמקת השיח הגזעני במדינה משפיע על חיי כמעט כל אזרח ערבי. כבר לא מדובר בגזענות של השלטון והפקידות הממשלתית, אלא על התנגשות אזרחית. אירועים המוניים של התנגשויות ברחוב, כפי שקרה בעכו בשנת 2006, בחיפה ובירושלים בשנת 2014, וביום הכיפורים בשנת 2000, מסעירים את הרחוב. כל ערבי כמעט חווה אירוע גזעני בשנים האחרונות. עשרות אירועי "תג מחיר" הגיעו ליישובים ערביים רבים, והסלחנות והיד הרכה שמגלה מערכת המשפט כלפי ארגונים דוגמת להב"ה ו"עבודה עברית" גורמות לתחושה שמערכות השלטון עושות יד אחת עם המסיתים והגזענים.

הסדרת המעמד המשפטי של המיעוט הערבי תעמוד על הפרק בכנסת הקרובה, והלחץ להכרה משפטית במיעוט הלאומי-הערבי רק ילך ויגבר ככל שגובר הלחץ להגדיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית.

מבחינה כלכלית, רק כ-4% מתקציב הפיתוח במדינה מושקע ביישובים הערביים, והמציאות הכלכלית-חברתית גורמת להחלשת הכלכלה הערבית והכלכלה הישראלית בכלל. שילוב נשים בתעסוקה, שיפור תשתיות, השקעה בהון האנושי ובהשכלה, יסייעו להוצאת הציבור הערבי ממעגל העוני, ויתרמו לצמיחתו וכן לצמיחה הכלכלית במדינה.

בנוסף לבעיות הנ"ל, האזרח הערבי עסוק במשבר הזהותי, תרבותי, ערכי והחברתי הפנימי. החברה הערבית, כחלק מהמרחב הערבי, נתונה במשבר פוליטי, חברתי ותרבותי קשה. המנהיגות נדרשת להתמודד עם גיבוש חינוך ערכי, שיאפשר להתמודד עם האלימות וההתמוטטות הזהותית שקיימת במרחב הערבי, ומשליכה על החברה הערבית בישראל. השימוש בנשק חם הוא כמעט שיגרה יומיומית, שמרסקת את המערכת החברתית הערבית.

הערבים-הפלסטינים החיים בנגב נדחקו מסדר-היום הציבורי הערבי עד לשנה האחרונה. הצעת "חוק פראוור" - להסדרת היישובים הבדואים הלא-מוכרים בנגב והמחלוקת על הקרקעות - ומותם של שני צעירים בעיר רהט, הציתו את כל היישובים הערביים. הנגב, שסובל ממדיניות שיטתית של הפקעת אדמות, הרס בתים, דיכוי וטרנספר, עלה על סדר-היום הערבי. מדי שבוע נהרסים עשרות בתים והאוכלוסייה הערבית הזו סובלת מניכור ומיחס עוין מרשויות המדינה וגם בשיח הציבורי. הצבת נושא הנגב בראש סדר העדיפויות הפוליטיות של האזרחים הערבים מחויבת המציאות.

הציבור הערבי בישראל ובמיוחד הדור הצעיר שלו, כבר לא מוכן לספוג בשקט שחיקה נוספת במעמדו, והוא נערך למאבק שיבטיח השפעה על עתיד שני העמים החיים במרחב הזה. הבחירות החודש הן אולי הבחירות האחרונות שנערכות לפני שאבדה התקווה, הבחירות שבהן מרביתו של הציבור הערבי מוכן לתת למערכת הפוליטית עוד צ'אנס לסייע בשיפור מצבו.

יהיה מי שיהיה ראש-הממשלה הבא, הוא יהיה חייב להפנות את תשומת-לבו לרחוב הערבי, לשתף פעולה עם המנהיגות הציבורית והפוליטית, ולתת לציבור הערבי תקווה. אם לא יעשה כן, התסכול עלול לעלות על גדותיו.

הכותב הוא מנהל מרכז "מוסאוא"