ברוך (מרזל) שפטרנו

צחוק הגורל: בסוף זועבי מחקה למרזל את החיוך מהפנים

ברוך מרזל / צילום: איל יצהר
ברוך מרזל / צילום: איל יצהר

אם יש משהו משמח במערכת הבחירות הבלתי נסבלת שעברנו, קרן אור בתוצאות שדנות אותנו לממשלה מקרטעת בתקופה הקרובה, לא משנה מי ירכיב אותה, זו דחיקתה של מפלגת "יחד" בראשותו של אלי ישי, אל מתחת לאחוז החסימה. מה שלא הצליח לעשות בג"ץ, שלא פסל את המפלגה מהתמודדות, עשה בחכמה הציבור הישראלי.

הישראלים הוכיחו שגם אם הם מקללים דיילים בגלל שוקולד ומכים אחד את השני בתור כי מישהו לא בא להם טוב בעיניים, הם לא מוכנים לראות טיפוס כמו ברוך מרזל מסתובב במסדרונות הכנסת כמו בעל בית. למי שלא בקי בביוגרפיה המגוונת שלו, אזכיר שמרזל, שהיה דוברו של מאיר כהנא, והיה יו"ר אחת משתי התנועות שהתפצלו מ"כך" הגזענית שסולקה מהכנסת, נעצר לראשונה בגיל 14, והורשע כמה פעמים בפלילים.

מספר ארבע במפלגת "יחד" הוא אדם מסוכן. לא פחות. הוא אלים, פאשיסט, חסר גבולות ושונא אדם. אלי ישי ויוני שטבון, שהיו פוליטיקאים לגיטימיים, וחברו אל מפלגתו הבעייתית בתקווה לקושש עוד כמה מנדטים גם במחיר פגיעה בשמם הטוב, נשארו מחוץ למשחק.

בכל פעם שעושים השוואות בין מרזל לחנין זועבי, ושואלים מי עדיף, צוררת היהודים ושונאת ישראל, או שונא הערבים וצורר הפליטים, אני מעדיפה את זועבי, ולא משום שאני מחבבת אותה. דעותיה של זועבי מקוממות, חד צדדיות וחשוכות, אבל עדיין נמצאות בתחום השיח הלגיטימי בדמוקרטיה, גם אם בכל פעם שאני שומעת אותה אני מקבלת בחילה. היא מדברת. הם אלימים.

ה"נבחרת" של "עוצמה יהודית" - מיכאל בן ארי, איתמר בן גביר ומרזל - הם חבורת בריונים שמאמינה בכוח. לא כוח של מילים, אלא כוח הזרוע, הצתות, הפחדות, שפה עבריינית שכאילו מטוהרת בשם האידיאולוגיה היהודית שהם דוברים בשמה, והדמוקרטיה היא עבורם רק כלי כדי לקדם את עצמם ולא מערכת חוקים שהם מקבלים וכפופים לה.

פיצוץ הרצאתה של חנין זועבי במרכז האקדמי ברמת גן, ופיצוץ תומכיה ודוברת הרשימה המשותפת במכות, היו טעימה קטנה ממה שהיה צפוי לנו לו החבורה הזו היתה הופכת ללגיטימית. היינו מתגעגעים לטיסות לוורנה.

זה התחיל בקריאה ללינץ'. חצי שעה לפני האירוע, פרסם מרזל פוסט בהול לתומכיו, והאיץ בהם להגיע מיידית למרכז האקדמי כדי למחוק לזועבי את החיוך מהפרצוף. האספסוף חמום המוח עזב הכל ורץ לשם כאחוז אמוק, וביצע בערבים הנבלות את זממו. מייד לאחר ששפכו מיץ על ראשה של זועבי, והיכו כל מי שנפל להם לידיים, הודה מרזל בהתרגשות לתומכיו ולסטודנטים הלהוטים שהצטרפו אליהם: "פוצצנו את הכנס וחנין זועבי הורדה בכוח על ידי כוחות הבטחון מהבמה, חייבים למחוק לה את החיוך".

אני מודה לאזרחי ישראל שלא נתנו ל"מרזל האיום" את הלגיטימיות שהוא כל כך זקוק לה, בקלפי. מקומו לא בכנסת, אלא בכלא. ואילו חנין זועבי, שחוגגת עם חבריה את בחירתם למפלגה השלישית בגודלה בישראל, צחקה אחרונה. היא זו שמחקה את החיוך מפניו של מרזל.