האם הסרטונים על הישראלי המכוער יוצרים אפקט הפוך?

מעבר לתחושת הגועל, היה משהו מעודד בהצפה של סרטוני "הישראלי המכוער" בחודשים האחרונים, מעין תחושה שעכשיו אנשים יחשבו פעמיים לפני שהם מאבדים שליטה, כי מי יודע באיזה סמארטפון קרוב פועלת המצלמה ומתי זה יעלה לפייסבוק. לכל אותם שחולקים את התחושה הזאת, את המחשבה שזהו הצד החיובי של תופעת השיימינג, אותה הבכה פומבית ברשתות החברתיות שחסתה פעם תחת ההגדרה של בריונות רשת - לכל אותם אופטימיסטים, מומלץ שלא לעצור את נשימתם.

אדרבא, ישנם מומחים הסבורים שלכל השיימינג הזה דווקא יש אפקט הפוך: "זה נראה פרדוקסלי, אבל ככל שמתפרסמים יותר סרטונים, הלחץ על האנשים שמופיעים בהם דווקא קטן, כי הם רואים שהקבוצה 'הנענשת' כבר לא כל-כך קטנה", מסביר ד"ר עידו זיו, פסיכולוג קליני וראש המגמה לפסיכולוגיה במכללה למנהל. "החברה מפעילה לחץ חברתי כדי לייצר התנהגות קונפורמית, אבל מספיק שאדם אחד יצטרף לאדם שנחשב מתפרע, כדי שיפחת הלחץ להתנהג בהתאם לנורמות של הקבוצה שמגנה את ההתנהגות. ככל שיש יותר סרטונים, האנשים המצולמים רואים שהם לא לבד במערכה, וקל להם יותר להתמודד עם הלחץ".

- הם לא רוצים להתנער מחבריהם לקבוצה האגרסיבית?

"לא בהכרח. זו סוגיה מורכבת שקשורה לפערים ערכיים הקיימים בין קבוצות או תתי-קבוצות באוכלוסייה. את מניחה שהם רוצים להשתייך לקבוצה שמגנה את ההתנהגות הזו, אולי מפני שאת רוצה להשתייך אליה, אבל יש אנשים שחושבים אחרת, שמאמינים שלהילחם על דעותיך באסרטיביות, ואולי בתוקפנות במצבים מסוימים, זה חשוב. ייתכן שהם לא רוצים להשתייך לקבוצה שאולי פגעה בהם או בחברים שלהם. המודל שאת מבקשת להציג, של גינוי גורף, תקף רק כשכולם מסכימים על אותם ערכים. כשזה לא קורה, וקבוצות שונות דבקות במערכת ערכים שונה, הלחץ שאת מבקשת ליצור פשוט לא יקרה".