האם שלומיאליות משטרתית תעלה מיליונים לרשות המסים?

בינואר אשתקד הואשם אפרים גרינברג בעבירות מס ב-145 מיליון שקל ■ לאחרונה פסל ביהמ"ש חלק מהראיות שהשיגה המשטרה בתיק, וקבע כי מסמכים שלקחו השוטרים מבית הנאשם בהיעדרו נתפסו בהליך לא חוקי

ניידת משטרה / צלם: תמר מצפי
ניידת משטרה / צלם: תמר מצפי

"לשאלת בית המשפט - האם שמרתי על זכויותיו של הנאשם כאשר ביקשתי את הסכמתו של קב"ט המלון, בו היה אמור לשהות הנאשם, להיכנס לדירתו בהיעדרו - אני משיב שזוהי שאלה טובה" - כך השיב אחד הבלשים מהיחידה הכלכלית לה"ב 433 לשופטת בית משפט השלום בתל-אביב, לימור מרגולין-יחידי, ביחס לשמירה על זכותו של העציר אפרים גרינברג, מי שהוגש נגדו כתב אישום לפני כשנה בגין עבירות מס במיליוני שקלים.

בהחלטה ביקורתית שניתנה לאחרונה על-ידי השופטת מרגולין-יחידי, נקבע כי חלק מהראיות ששימשו להגשת כתב אישום נגד גרינברג אינן קבילות, לאחר שהושגו בחיפוש לא חוקי שבוצע בדירת הנאשם בהיעדרו.

"התנהלות השוטרים מעוררת סימני שאלה באשר לחוקיות החיפוש שביצעו ולחשבוניות והמסמכים שנתפסו במהלך החיפוש", קבע בית המשפט. "השוטרים לא התאמצו לברר לעומק אם הנאשם נמצא בדירה, ואם זה חוקי לבצע את החיפוש בהיעדרו. לא הייתה מצד השוטרים כל בהילות לעצור את הנאשם בדירה, ולא היה להם עניין דחוף לחפש בדירה".

כפי שפורסם ב"גלובס", בינואר אשתקד הוגש כתב אישום חמור נגד גרינברג (51), תושב ירוחם, במסגרתו הוא הואשם בעבירות מס שונות בהיקף של 145 מיליון שקל. לגרינברג מיוחסות, בין היתר, עבירות של הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות, במטרה להתחמק מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות ובמטרה להתחמק מתשלום מס הכנסה.

לפי כתב האישום, גרינברג פעל באופן שיטתי להקמה ולהפעלה של מארג מורכב של חברות רבות, שבחלקן הסתיר והסווה את מעורבותו על-ידי רישום אחרים, בהם בנו גל, כבעלי מניות ומנהלים באותן חברות.

קיראו עוד ב"גלובס"


גרינברג מואשם כי בשנים 2013-2015 פעל עם אחרים מטעמו להוצאת חשבוניות מס פיקטיביות על שם אותן חברות, במטרה לסייע לאחרים להתחמק ממס בהיקף כולל של 23 מיליון שקל.

כמו כן הואשם גרינברג בכך שהתחמק מתשלום מס בגין הכנסותיו בסך של מעל 120 מיליון שקל והגיש דוחות כוזבים למע"מ. עוד מואשם גרינברג בעבירה של זיוף מסמכים, הקשורים לאותן חברות בהן הסתיר והסווה את בעלותו.

חלק מהראיות ששימשו כבסיס להגשת כתב האישום היו חשבוניות ומסמכים. ואולם, בהחלטת בית המשפט שניתנה לפני מספר ימים נקבע כי המסמכים והחשבוניות שנתפסו בדירה שגרינברג התגורר בה, נתפסו ונלקחו באופן לא חוקי.

מפתח מהקב"ט

תחילתה של הפרשה בדצמבר 2013, אז הוצא צו מעצר נגד גרינברג בשל החשדות נגדו. בלשי יחידת 433 החלו במאמצים לאתר את גרינברג, שהתגורר אז במלון דירות במושב שורש, כדי לעצור אותו.

"ב-17 בדצמבר 2013 הגיע השוטר נויומן יחד עם גל גרינברג, בנו של הנאשם, למלון הדירות בשורש. הבן הצביע על ביתו של הנאשם, אם כי הביע ספק אם אכן הנאשם מתגורר שם. השוטר דפק בדלת, לא נענה ועזב. הוא לא נכנס לדירה לבדוק אם אכן הנאשם נמצא בה", קבע בית המשפט.

לאחר מספר ימים שבו שוטרים אחרים, בלומברג וגירין, לדירה, כשבידם צו למעצרו של גרינברג. "לאחר שהשוטרים דפקו בדלת ולא נענו, הם ביקשו להקל על כניסתם לדירה ולהיכנס באמצעות מפתח", נכתב בהחלטה.

בשלב זה יצר השוטר בלומברג קשר עם בעל הדירה בשם "סיידוף", שהסביר לו כי הדירה מושכרת למשך שנה, אין לו זכויות בה, וכי בעל הזכויות בדירה הוא גרינברג, ולכן סיידוף הוא לא הגורם שמוסמך לאשר כניסה. עם זאת, סיידוף, בראותו שוטרים כחולי מדים, הזדרז ופתח להם את דלת הדירה.

משלא מצאו את גרינברג, התכוונו השוטרים לעזוב, אלא שאז הם הבחינו במסמכים וחשבוניות שיכלו לשמש כראיות נגד גרינברג. השוטרים יצאו מהדירה, נעלו אותה ותהו כיצד יוכלו לבצע בכל זאת החיפוש. זאת, משום שהיה בידם צו מעצר לגרינברג, אך לא צו חיפוש בדירתו.

בשלב זה ניסו שני השוטרים לקבל אישור ממפקדם לבצע את החיפוש ללא הצו. בשיחה עם מפקדם אמר לו בלומברג: "הכוונה שאני יוצר קשר עם מחזיק המקום, בן אדם שיכול לאפשר לי את הגישה למקום, מבקש את הסכמתו לחיפוש... ואם הוא מסכים 'על-הכיפאק' - עזר, ואם לא - אז לא, נתגלגל כבר משם".

לאחר מספר דקות שבו השוטרים לדירה - הפעם עם מפתח, אותו ביקשו וקיבלו מקב"ט המלון - ותפסו את המסמכים הפזורים בה.

"השוטרים התקשו מאוד להסביר כיצד הקב"ט הוא גורם שיכול לתת 'הסכמה מהותית מדעת' לחיפוש", קבע בית המשפט. "לדברי אחד השוטרים, הקב"ט הוא כמו סיידוף. הם לא ידעו להשיב מדוע לכל הפחות לא פנו פעם נוספת לסיידוף... ניתן היה להתרשם כי הפנייה לקב"ט משקפת במקרה הטוב הפעלת שיקול-דעת לקוי, ובמקרה הפחות טוב ניסיון לעקוף את סיידוף, שברור היה שלא ייתן הרשאה".

"פגיעה מהותית בזכויות"

חמור מכך, בית המשפט קבע כי השוטרים הבהירו לקב"ט כי הוא רשאי אמנם לא להסכים להעניק המפתחות לדירה, אלא שבמקרה כזה, "הדבר יביא להבאת כוחות משטרה וסגירת מלון הדירות - פעולות שלבטח אינן תואמות את האינטרס של קב"ט המלון, שאדיש לאינטרסים החוקתיים של הנאשם".

בהחלטה צוטטו דבריו של השוטר בלומברג, שאמר: "לשאלת בית המשפט האם הסברתי לקב"ט שמותר לו לא להסכים, אני משיב שכן - כדי לייעל את העניינים, כדי לא לסגור אחר-כך את המקום ולהביא כוח-אדם שיסגור את המקום".

השופטת מתחה ביקורת על דברים אלה וקבעה: "לא ניתן כל הסבר מצד השוטר בלומברג מדוע חיפוש על סמך צו חיפוש, בשונה מהחיפוש שבוצע ללא צו חיפוש, מחייב את סגירת המקום. בנסיבות אלה, גם במישור חופשיות הרצון בהסכמה (של הקב"ט לתת את המפתח - ס'כ') מתעוררים סימני-שאלה".

השופטת מרגולין-יחידי ציינה כי גם בהמשך הליך החיפוש נפלו פגמים, כאשר לא היו שני עדים בעת החיפוש, כפי שקבוע בחוק, אלא רק עד אחד - הקב"ט.

"לשוטרים לא היו הסברים להתנהלותם הלא תקנית. אין מדובר בהפרה טכנית של הכללים אלא בפגיעה מהותית בזכויות הנאשם", קבע בית המשפט והוסיף: "יצוין כי לא נטען שהשוטרים נחשפו לתוכן המסמכים או הזיקה הפוטנציאלית שלהם לחקירה, ואף לא תוארו מסמכים שיש בצורתם או באופים כדי להחשידם כשלעצמם. יש לזכור כי השוטרים אינם חוקרי מע"מ, כך שלא הייתה להם היכרות עם פרטי החשדות, מעבר לאזכור העבירה בצו המעצר. בנסיבות אלה, נותרים סימני-שאלה לגבי הבהילות והצורך מבחינת אותם שוטרים בחיפוש ללא צו לשם תפיסת אותם מסמכים, שכלל לא היה ברור הקשר שלהם לחשדות".

השופטת קבעה, אם כן, כי החיפוש לא היה חוקי, וכי המוצגים שנתפסו במסגרתו אינם קבילים. היא נימקה את החלטתה לפסול את הראיות שהושגו בחיפוש, גם בהשפעה על עשיית הצדק.

לדבריה, התועלת החברתית בפסילת הראיות גבוהה מהמחיר החברתי בפסילתן, כיוון שמדובר בעבירות מס, שאמנם "הן עבירות פשע, ובמדרג העבירות הכלכליות הן נכללות בעבירות החמורות - אך עם זאת, אין מדובר בעבירות שכרוכות בקורבנות ואלימות".

בנוסף, צוין כי "יש משמעות לכך שבראיות עצמן אין 'אי-חוקיות', שכן מדובר בניירות ובחותמת, תמימים כשלעצמם, בשונה מנשק לא חוקי, סם וכיוצא באלה חפצים שמגלמים בחובם את העבירה בגופה".

עוד נקבע כי אחד בין השיקולים לפסול את הראיות הוא העובדה שאותן ראיות אינן ישירות ומרכזיות מאוד, אלא נסיבתיות, "שיש בהן כדי לסייע לבסס זיקה נטענת בין הנאשם לבין אחדות מהחברות הנאשמות".

המשטרה: "נפיק לקחים"

רשות המסים מסרה בתגובה: "אנו לומדים את ההחלטה והשלכותיה".

מהמשטרה נמסר: "אנו מנועים מלהתייחס לסוגייה הנידונה בהליך משפטי, אך נציין כי החלטת בית המשפט תיבחן, ויופקו ממנה לקחים במידת הצורך, כפי שאנו נוהגים בכל מקרה של הכרעה שיפוטית".

באי-כוחו של גרינברג, עורכי הדין עדי ברקאי ומשה שמיר, מסרו: "מדובר בהחלטה אמיצה ופורצת, המהווה נדבך נוסף בשמירת זכויות חשודים מפני חיפושים לא חוקיים ופגיעה בפרטיותם".

עו"ד אהרן פרקש, מצוות ההגנה שליווה את התיק, מסר בתגובה: "יש לברך על החלטת בית המשפט הנכבד מן ההיבט של טעמי יעילות מערכתית. זאת כאשר ההכרעות בדבר קבילותן של ראיות בטרם סיום הליך ההוכחות עשויות פעמים רבות להביא לידי חיסכון בזמן שיפוטי. מן הראוי בעניין זה שיש לאמץ את הנהוג בארה"ב, היכן שזכויות הנאשם באותו הקשר מוגנות בתיקון הרביעי לחוקה, ושאלת קבילותן של הראיות מוכרעת בתחילת ההליך כטענה מקדמית. יש סימנים שבתי המשפט בארץ בשנים האחרונות צועדים בכיוון זה. כמו כן, יש לקוות כי בעתיד הלא רחוק הדבר יביא לידי עיגון חקיקתי מתבקש, על מנת להגן על זכותו של כל אזרח להליך הגון וראוי".