בשיאה של מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006, שיגר חיזבאללה לראשונה טילים לעבר חיפה. באחד מאותם ימים סוערים נפלו שני טילים בלב העיר וגם במרכז הפריים של מצלמה שהוצבה באולפן הערוץ הראשון בחיפה.
"יש, תפסנו אותו", צעק במאי השידור, ג'מאל (ג'ימי) סובחי, למראה הפיצוץ האדיר בלב התמונה. אז החל הסאונדמן בחדר הקונטרול לצעוק לעבר סובחי: "בטח אתה שמח שנפלו טילים בחיפה!" והמטיר עליו מילים קשות. הנתב שהיה במקום יצא להגנתו של סובחי. "מה אתה רוצה ממנו?", השיב לסאונדמן, "תפסנו נפילה של טיל נופל בפריים - בכל העולם יפתחו מהדורות עם התמונה הזאת". סובחי עצמו נדם, לא הצליח לחלץ תגובה מפיו. אולי הופתע יותר מתגובת הטכנאי, מאשר מנפילת כדור האש הענקי בלב העיר, באמצע המסך.
המקרה הזה הוא אחד מהתקריות הבודדות שאליהן נקלע סובחי בהקשר של היותו ערבי הפועל בלב המיינסטרים הישראלי זה שלושה עשורים וחצי. "היו מקרים ספורים כאלה בכל השנים שלי בטלוויזיה, אבל זה בהחלט לא מעיד על התמונה הכללית", הוא אומר. "אמנם קוראים לי ג'מאל סובחי ואני מבית צפאפא, אבל אני לא מרגיש כאן כנציג המיעוט. יש לי המון חברים בערוץ ואנשים שאני בוטח בהם ואוהב לעבוד איתם, ומכאן הכוח שלי".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
