שנה עברה מאז הודיע חגיגית שי פירון, מי שהיה אז שר החינוך, על תוכנית חדשה ללימודי השואה, "בשביל הזיכרון" שמה, שתחל כבר בגיל הגן. הרוחות בקרב ציבור ההורים סערו. רבים הודיעו שלא ישלחו את ילדיהם לגני הילדים באותו יום, כדי לא לחשוף אותם לזוועות. והנה חלף לו עוד יום שואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל עומד בפתח, ומחאת ההורים, לא רק שאינה נמשכת, אלא שבאחת מקבוצות ההורים בפייסבוק, כשאחת האימהות התלבטה אם לשלוח את בנה לכיתה א' ביום השואה, כיוון שלא רצתה שייחשף לתכנים של מערכת החינוך ביום הזה, היא נותרה בגדר מיעוט כמעט נרדף.
טענו כלפיה שהיא מרפדת את הילד בצמר גפן, שאחרי שילדי ישראל נחשפו לאזעקות צוק איתן בקיץ האחרון, עידן התמימות ממילא חלף. מישהי אפילו העירה לה בסרקזם שמוטב שתשאיר את הילד בבית עד לאחר יום העצמאות. ואחרת הזכירה שמי שחוסכת מילדיה את תוכני הימים הנוראים, תגלה שהוא כבר השלים פערים לבד, כמו אותם ילדים שיודעים בעל-פה את כל שירי הפסטיגל אף שהוריהם נמנעים מלקחת אותם למופע שאינו סוגה עילית.
מה השתנה מאז השנה שעברה? האמת, לא הרבה. ולמען האמת, נראה שהמצב גם לא שונה בהרבה ממה שהיה נהוג בשנים שקדמו להכרזתו של פירון. גם אז דיברו על ימי הזיכרון בגנים העירוניים ובכיתות הנמוכות. וגם אז היו גננות ומורות שניהלו את הדיון בתבונה וברגישות ואחרות שהפגינו חוסר טקט, שלא לומר טיפשות של ממש, כמו אותה מפעילת צהרון מראשון לציון (שאמנם אינה שייכת למשרד החינוך), שביום השואה ענדה על בגדי הילדים טלאי צהוב.
הפסיכולוגית ד"ר גילה מצליח-ליברמן, נציגת השירות הפסיכולוגי-הייעוצי (שפ"י) בוועדה שהקים פירון עבור בניית התוכנית, מתקשה להציג מהפך. "החידוש הוא שיש התוויה מסודרת. לפני התוכנית, כל אחת עשתה מה שהיא רצתה - היום יש אג'נדה ברורה והלימה של התכנים לגיל הילד. בבית הספר היסודי, למשל, הטקסים לילדים הצעירים יציגו תכנים אחרים ויופרדו מאלה של הכיתות הגבוהות יותר".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
