ישבתי על קצה הכיסא בארכיון ונגעתי בזהירות באוצר שהיה מונח מולי: פנקס עתיק, העתיק ביותר מכל האוסף, ומצבו בכי רע. חלק מדפיו דבוקים יחדיו בפטריית לחות. אבל הוא קריא - למי שמבינים את כתב היד - גם 255 שנה אחרי שנכתב, וגם אחרי מה שעבר.
זה היה אחד מפנקסי החשבונות של ועד העדה הספרדית בירושלים במאות ה-18 וה-19. לכאורה, פנקס חשבונות מצהיב ומוכתם. אבל בעצם אוצר בלום. בין הנתונים הכביכול יבשים שבדפים הללו, מסתתרים סיפורים, החושפים בפרטי-פרטים את חייה הקשים של קהילה ענייה ברובה, הנתונה תחת שלטון מוסלמי מושחת ולעיתים עריץ.
הפנקסים הללו עברו הרבה: במארס 1948 התפוצצה מכונית תופת ליד בניין הפלשתין פוסט ברחוב החבצלת בירושלים. ארכיון ועד העדה הספרדית שכן באותו בניין. פרצה דליקה, שכילתה חלק מהחומר. הכבאים כיבו את האש בזרנוקי מים - ומכאן פטריות הלחות. חלק מהחומר נזרק לרחוב במטרה להצילו מהאש, ואנשים אספו. מקצתו הגיע ליד בן צבי. חלק אחר לספרייה הלאומית. חלק - השד יודע לאן. מה ששרד בידי הוועד, מתארח בארכיון עיריית ירושלים, ומופקד עליו ר' אפרים לוי.
העדה הספרדית בירושלים הייתה עד אמצע המאה ה-19 הגדולה בעיר. צאצאיהם של גולי ספרד ופורטוגל אימצו אל חיקם כל מי שהיה לא-אשכנזי בעליל: יהודי מערב אסיה ומרכז אסיה, המוסתערבים (יהודים דוברי ערבית, שלכאורה לא גלו מעולם), תימנים ומגרבים. ראשי העדה ייצגו את כלל יהודי העיר מול השלטון העות'מאני, שתקופה ארוכה לא הכיר באשכנזים כיהודים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
