אנדרטאות מסביב לעולם: אדריכלי נוף עושים שינוי

תכנון אנדרטאות משתנה בכל העולם בהיבט העיצובי, אך לא רק בו. שינוי מהותי הוא סוג השימוש והתפקיד של "האנדרטה" בסביבה

אנדרטאות לאסונות הם מסוג המיזמים שבהם יכולים אדריכלי נוף לבטא את יכולותיהם ולממש את הפנטזיות הכי מפוארות שלהם. בזכות תשומת הלב הציבורית והלאומית, במקרים רבים הן גם נהנות מתקציבים נדיבים ביותר, אשר מאפשרים למתכננים להפליג ברעיונות אדריכליים יוצאי דופן ויצירתיים במיוחד.

לא תמיד זה היה המצב, עד שנות ה-70 נבנו אנדרטאות בסטנדרט קבוע שהציב פסל כזה או אחר על קתדרה במראה דומה במרכז העיר. האנדרטה האמריקנית לזכר חללי מלחמת ויאטנם שהוקמה בוושינגטון בתחילת שנות ה-80 (המתוארת בעמוד זה), נחשבת למונומנט שפרץ את גבולות התחום וסימן את הדרך לתכנון אנדרטאות במגוון ובסגנון הפתוח שבו הן מתוכננות כיום.

השינוי בצורת התכנון של האנדרטאות מתבטא בהיבט העיצובי, אך לא רק בו. שינוי מהותי הוא סוג השימוש והתפקיד של "האנדרטה" בסביבה. באתרי הזיכרון הנבנים כיום עדיין משלבים מונמנטים ועצמים שתכליתם הקמת גלעד לאירוע ולאנשים, אך אלה נטועים בתוך מרחבים שמשמשים לפעילות פנאי יומיומית.

מגמה זו השתלבה גם במגמת התחייה של המרחב הציבורי ועליית חשיבותו בעיני מתכננים, ושתיהן משכו את האנדרטאות ממבנה שרק "זוכרים בו", למקום ש"חיים בו". כאלה הם גני הזיכרון המשולבים בפארקים עירוניים שנחנכו באחרונה בקרית ביאליק והרצליה (ראו בעמודים הבאים). גני זיכרון אלה, והאנדרטות שבתוכם, שונים לחלוטין מאתרי הזיכרון שנבנו בעבר - כמו אנדרטת הנגב והאנדרטה ללוחמי השריון, המבודדות מכל יישוב, מנותקות מן היום יום ומן "החיים עצמם" ופעילות בעיקר בימי זיכרון ובטקסים מיוחדים.

אבן דרך

אנדרטת מלחמת וייטנאם

מיקום: וושינגטון, ארה"ב

מושא ההנצחה: הנצחת חללי צבאות ארה"ב שנהרגו בפלישתה לווייטנאם

המתכננת: המעצבת והאמנית מיה לין

שנת פתיחה: 1982

בשנת 1981, בעודה סטודנטית בת 21 לתואר ראשון באוניברסיטת ייל, זכתה מיה לין בתחרות העיצוב הפתוחה לתכנון אתר הזיכרון לחללי מלחמת וייטנאם, וגברה על 1,440 מתחרים שהגישו הצעות לעיצובו. הקונספט של לין היה לייצר צלקת בפני הקרקע כדי לבטא את עוצמת האובדן במותם של החיילים.

האנדרטה היא מבנה המורכב משני קירות גרניט באורך 75 מטר ובצורת "V", הניצבים בין שתי אנדרטאות לזכרם של מי שנחשבים לאבות המייסדים של ארצות הברית: קיר אחד של המבנה פונה לאתר של הנשיא ג'ורג' וושינגטון והקיר השני לאתר המנציח את אברהם לינקולן.

הצעתה של לין עוררה סערה, מאחר שהעיצוב היה חדשי ולא קונבנציונלי - וסתר את עקרונות התכנון המקובלים של אנדרטאות המנציחות מלחמות וחיילים. רבים יצאו נגד צבעם השחור העז של הקירות, ונגד הפשטות העיצובית, שהיתה חפה מהסמלים שהיו מקובלים עד אז באנדרטאות.

המבקרים, ובהם אנשי ממשל, אף כינו אותן "צלקות שחורות מבושה", ולעגו למסר שביקשה לבטא המתכננת.

לימים יתברר שאנדרטה זו היתה אבן דרך בתכנון אתרי זיכרון. "אנדרטה" יכולה להיות יצרת אמנות, מיצב סביבתי או גן. למעשה, רבים מאתרי הזכרון והאנדרטאות שהוקמו בשלושים השנים האחרונות הושפעו מהתכנון של לין.

חוויה מבלבלת

אנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו במלחמת העולם ה-II

מיקום: ברלין, גרמניה

מושא ההנצחה: שואת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה

המתכנן: אדריכל פיטר אייזנמן

שנת פתיחה: 2004

האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה, המוכרת גם כאנדרטת השואה, נמצאת במרכז העיר ברלין, בסמוך לשער ברנדבורג, ומשתרעת על 19 דונם שעליהם ניצבות 2,711 יחידות יצוקות בטון המונחות ברשת שתי וערב על קרקע משופעת. המבנים דמויי הקברים, שאורך כל אחד מהם כ-2.40 מטר ורוחבו 0.95 מטר, בנויים בגבהים שונים: בין 20 סנטימטר ל-4.80 מטר. הם יוצרים 54 שורות בכיוון צפון-דרום, ו-87 שורות בכיוון מזרח-מערב. רבים מזהים את האנדרטה כבית קברות, אך המתכנן שלה, האדריכל פיטר אייזנמן, הצהיר שעיצב את האנדרטה כך שתייצר חוויה מורכבת ומבלבלת, מערכת מובנית, מסודרת ומנותקת שנעדרת כל יחס לאנשים ולרגשות. האתר יוצא הדופן עורר סערה ואף תואר על ידי איגנץ בוביס, אז מנהיג הקהילה היהודית בברלין, כמהלך "מיותר".

מזכרת אלמונים

מעברים - אתר הזיכרון לוולטר בנג'מין

מיקום: פורט בואו, ספרד

מושא ההנצחה: הנצחת הפילוסוף היהודי גרמני ולטר בנימין

המתכנן: האמן דני קרוון

שנת פתיחה: 1994

מדרגות המובילות במורד נקיק צר לשברי הגלים השוצפים של מפרץ פורט בואו נחסמות באופן פתאומי על ידי פלטת זכוכית המגינה על המבקר מנפילה אל התהום. על מסך הזכוכית מופיע סימן של פגיעת קליע וחרוט בו טקסט, ציטוט מדבריו של ולטר בנימין: "כיבוד זכרם של אלמונים הוא משימה קשה יותר מכיבוד זכרם של בעלי שם". בשנת 1994 נחנכה בעיירה פ*ו*ר*ט ב*ו*או* האנדרטה שהקים האמן דני קרוון לזכרו של ולטר בנימין ולזכרם של כל הפליטים שנאלצו להימלט מאימת המשטר הנאצי. האתר נקרא "מעברים" על מנת לציין את מסעו האחרון של ולטר מצרפת לספרד. בבית עלמין הסמוך, השוכן על צוק מעל הים, קבור ולטר בנימין. מפתח הנקיק שבו ניצבת האנדרטה מתפתל שביל תלול וסלעי המוביל לעורף בית הקברות ולעץ זית עתיק. בנג'מין נקבר בחלקת קבר טיפוסית, עם מצבה לא מסומנת, אך בהמשך השביל ישנה אנדרטה בתצורה של פלטפורמה מוקפת פרחים. פסגת בית הקברות משקיפה על הים התיכון, כמו גם על רכס הפירנאים, שם עשה ולטר מאמץ אחרון להימלט מידם של הנאצים.

ממקום לאירוע

אתר הזיכרון להארווי מילק

מקום: מרחב הקסטרו, סן פרנסיסקו, קליפורניה

מושא ההנצחה: פעיל זכויות ההומוסקסואלים שנרצח ב-1978

המתכנן: אדריכל הנוף קריסטיאן וורטמן

שנת פתיחה: זוכה תחרות העיצוב הבינלאומית מ-2005. טרם הוקם

האנדרטה, בצומת סואן ביותר, אמורה לכלול "מכונת מזג אוויר" הממוקמת מעל לצומת והיא בעצם מנגנון המגיב לאקלים הייחודי של סן פרנסיסקו . ברוב ימות השנה ערפל סמיך מזדחל לסביבה בשעות אחר הצהריים ו"מכונת מזג האוויר" מתוכננת להאיר את הערפילים במגוון צבעים. לעתים הם ייצבעו גם בצבע ורוד, המזוהה עם הקהילה ההומוסקסואלית. "מופע" העננים יהיה אקראי או יופעל באמצעות אסימונים על ידי עוברי אורח. צביעת העננים והערפילים מבטאים, לדעת המתכננים, את היכולת לשנות מציאות. המסר של אתר הזיכרון הוא שחוקים - גם חוקי טבע נוקשים - אפשר לכתוב מחדש, ושיש להאמין בחלומות ולשאוף לממש אותם. הבעיה היא שעשר שנים לאחר מועד הזכייה בתחרות עדיין לא נמצאו כל הפתרונות הטכנולוגיים שנדרשים ליישום רעיון ההנצחה הזה. לכן, לא ידוע אם אתר הזיכרון יוקם בשנים הקרובות, או יחכה להתפתחות טכנולוגית שתאפשר ביצוע פשוט וקל לתחזוקה.

שריפה והתחדשות

חורשת הזיכרון הלאומי לאיידס

מיקום: פארק גולדן גייט, סן פרנסיסקו, ארה"ב

מושא ההנצחה:*מחלת האיידס

המתכנן: Town/Kim Studio

שנת פתיחה: זוכה תחרות מוזמנת 2005, טרם הוקם

בשנת 1989 החליטה ממשלת ארה"ב להקצות משאבים חינוכיים ומחקריים לנושא מחלת האיידס. ההשקעה סייעה בין היתר להקמת חורשת הזיכרון הקיימת כיום בפארק הגולדן גייט בסן פרנסיסקו. בשנת 2005 התקיימה תחרות בינלאומית פתוחה לתכנון אתר הזיכרון הלאומי של ארה"ב לנפגעי המחלה. האתר שנבחר הוא אתר החורשה, מה שהציב אתגר בתכנון יד זיכרון במקום שכבר יש לו זהות ייחודית והוא עשיר בתוכן רב. ההצעה הזוכה, של האדריכליות קלואה טאון וג'נט קים מניו יורק, נולדה בהשראת שריפות היער הנפוצות בצפון קליפורניה. שריפות אלה הן הרסניות, אך מהוות חלק חשוב מהתהליכים הטבעיים של האקוסיסטמה, כי מכוח הבערה וההרס פורצים חיים חדשים ועמם תקוות חדשות ומסר של חיים, שחזקים מהמוות. האתר מורכב משלושה אלמנטים: שדה עמודי פלדה שחורים בגבהים משתנים שבין שניים לעשרה מטרים;

תכסית קרקע*מעץ חרוך "דמוי פחם"; נטיעות מסיביות של צמחיה מקומית המותאמת לחורש הקיים. שלושת האלמנטים הללו מהווים מציאות שמכירה בשריפה (במוות) ובו בזמן שואפת לצמוח ולהתפתח (החיים).

מחיר אקולוגי

אתר ההנצחה לטבח באי אוטויה בנורבגיה

מיקום: האי אוטויה, נורבגיה

מושא ההנצחה: טבח 73 נערים במחנה נופש בשנת 2011

שם המתכנן: האמן ג'ונאס דאלברג

שנת פתיחה: זוכה תחרות העיצוב הבינלאומית ב-2014. טרם הוקם

רצח 73 נערים בקייטנת קיץ באי אוטווה, נחשב לאירוע הטרור הנורא בתולדות נורבגיה. שלוש שנים אחרי המקרה נבחר האמן השוודי ג'ונאס דאלברג לתכנן אנדרטה שתנציח אותו. דאלברג מספר כי הוא דמיין "פצע בנוף" ברוחב 3.5 מטרים. חוויה פיסית שתסמל את רגע האובדן של הנספים באירוע.

החציבה תחצה את האי לשניים, מפסגת האי ועד מתחת לקו המים. כדי להגיע לצד השני של החתך, המבקרים יובלו על ציר בשביל מיוער למעבר תת קרקעי שמסתיים במקום החיתוך הדרמטי. במקום החציבה ייחשף קהל המבקרים לקיר אבן שעליו יחקקו שמות הקורבנות.

התוכנית לאתר ההנצחה עוררה סערה גדולה בנורבגיה, מצד גורמים שסבורים שהמחיר האקולוגי שלו יהיה כבד. ההצעה של דאלברג נבחרה בתחרות בינלאומית, שלמקום השני בה הגיעה הצעה של האדריכל הישראלי דן זוהר, המתגורר באוסלו. ייתכן שבסופו של דבר תיבנה דווקא האנדרטה שהציע זוהר, במקום זו של דאלברג, המאתגרת לביצוע, היקרה בכסף והכרוכה במחיר הסביבתי.

פעמון ואבן

גן פלס"ר 7

מיקום: בסיס חטיבה 7, רמת הגולן

מושא ההנצחה: לוחמים בפלוגת סיור שנפלו במלחמות לאורך השנים

המתכננת: אדריכלית נוף רויטל שושני

שנת הקמה: 2014

הגן משתרע על שני דונם ותוכנן סביב שביל הליכה המחבר בין מבנה המורשת של הפלוגה לבין חורשת האקליפטוסים הנמצאת קרוב לנביעת מים והיא מקום מפגש לחיילים עם משפחותיהם. העצים בציר ההליכה: 24 עצי דולב לזכר 24 הנופלים במלחמת יום כיפור, 16 עצי פרי ובוסתן לזכר 16 נופלי מלחמת ששת הימים וארבעה עצי צפצפה לזכר ארבעה לוחמים שנפלו בין המלחמות. הצמחייה ברוב שטחי הגן היא צמחיה מקומית של חורש ים תיכוני. מבנה הגן לינארי ושביל ההליכה צר ומפותל בכוונה, כדי לעודד הליכה איטית ואינטימית, המאפשרת הרהור וזיכרון שקט. שני קצוות השביל ייחודיים ומסמלים התחלה וסוף: בקצה אחד של השביל ניצבת אבן בזלת לשתייה ובקצה השני תלוי פעמון רוח המפיק צלילים עדינים. צליל הפעמון ילך ויגבר, בהתאם לרוח המשתנה, עם ההתקרבות לאזור האקליפטוסים ואבן הזיכרון. אזור זה נפתח לנופי רמת הגולן ובמרכזו אבן זיכרון מבזלת עליה חקוקות מילותיו של סמל ראובן פוליטי, שנהרג ברמת הגולן במלחמת יום כיפור:

"לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה / תשקע השמש, תבוא העלטה".

קשר ליום יום

גן בן שפר

מיקום: הרצליה

מושא ההנצחה: בני הרצליה שנפלו במלחמות ישראל

מתכננים: שמואל מוהליבר. חידוש האנדרטה: דן צור - ליאור וולף אדריכלי נוף

שנת הקמה: 1955, תכנון מחודש - 2006.

גן בן שפר נבנה בשנת 1955 ונקרא על שמו של צבי בן שפר, פעיל חברתי בהרצליה ומראשוני מתיישביה. עוד בראשית ימי הגן הוקמה אנדרטה לבניה של העיר שנפלו במערכות ישראל והוא שימש לאורך השנים לטקסים לציון יום הזכרון. בשנת 2006, זכה הגן לתכנון ולעיצוב מחודש על ידי משרד דן צור-ליאור וולף. התוכנית שמה דגש על עיצוב הגן, תוך ניצול מלוא השטחים המוגדרים כשטחים ציבוריים, ושילוב הקיים (האנדרטה, העצים, הטופוגרפיה), עם אזורים לפעילויות חדשות אשר יזמינו את תושבי העיר, בגילאים השונים, לבילוי ולפנאי בשטחים הפתוחים של הגן. בשטח הגן נותר מבנה הבאר הראשונה של הרצליה, ותוכננה בריכת נוי אקולוגית חדשה. מתקנים ייחודיים מדמים את רחוב סוקולוב ההיסטורי, הרחוב הראשי של הרצליה, זאת באמצעות שימוש בדימוי המבנים האופייניים לתקופה של ראשית המושבה; מגדל המים, קופת חולים, דואר ואוטובוס. הגן זכה לחיים חדשים, והתוספות בו יצרו קשר חי בין ההיסטוריה והזכרון לחיי היומיום.

המים זוכרים

שכונת אפק בקרית ביאליק

מושא ההנצחה: חללי מלחמות שהיו תושבי העיר

האדריכל המתכנן: גרינשטיין הר-גיל אדריכלות נוף. (אדריכלים אחראיים: דפנה גרינשטיין, טלי מרק)

שנת הקמה: 2013

כשנסלל כביש "עוקף קריות", עבר התוואי שלו בחורשת עצי אקליפטוס בקרית ביאליק אשר שימשה כגן הזיכרון לחללי המלחמות שהיו תושבי השכונה. אז החליטה העירייה להקים את "פארק בנים" במקומה ובחרה לשם כך בפארק נטוש בשכונת אפק, הנחשבת לשכונה חלשה שתושביה עניים. הוחלט לפרוש את הפארק על 35 דונם, החלק המערבי יהיה "גן זיכרון" ויתרתו תפותח כגינה שכונתית שתכלול מתקני משחק ותיאטרון פתוח להתכנסות של עד 300 איש. המבנה הגיאומטרי המשולש של הפארק הישן נשמר. בכניסה הראשית, הוקמה רחבת אבן משולשת ובה "קיר מים" המהווה אלמנט כניסה והנצחה. מהרחבה יוצא ציר לינארי ראשי, שקצהו בראש הגבעה, בראשה מוקם אלמנט פיסולי משולב עם אלמנט מים ורטיקאלי ("המבוע"), מנירוסטה. בין שני אלמנטי המים, לאורך הציר, תוכנן, כקשר רעיוני, "מסלול המים" - פס של ריצוף כחול, המלווה בתאורה שקועה כחולה, מראש הגבעה, "המבוע", ועד לתחתיתה. במסגרת העבודות שידרגה העירייה גם את החזית האחורית של מבנה חטיבת הביניים הפונה לפארק והאזור כולו "קיבל" שדרוג ומתיחת פנים משמעותית שתרמו להתחדשות העירונית.

סביב העץ העתיק

הרוגי מקסים

מיקום: מבואותיה הדרומיים של חיפה

מושא ההנצחה: הרוגים בהתקפה על מסעדת "מקסים"

מתכנן: גרינשטיין הר-גיל אדריכלות נוף. אדריכל אחראי: גיל הר-גיל, עופר מור

שנת הקמה: 2007

באוקטובר 2003 נהרגו 21 איש נהרגו כשמתאבד פלסטיני פוצץ את עצמו בתוך מסעדת "מקסים" בחיפה. מיקום האתר ותכנונו נעשו בשיתוף נציגי המשפחות השכולות, והוגדרו כמה עקרונות: קשר עין לים, אופי אינטימי שיאפשר התייחדות עם זכר הנרצחים וציון שוויוני של שמות כל ההרוגים. עץ אשל וותיק הצופה אל הים, בסמוך לדרך הגישה למסעדה ובצמוד לדרך ההגעה לחוף הים, נבחר כאלמנט שסביבו תוכננה ההנצחה. עץ האשל מהווה אלמנט מקשר למקום, ומעניק צל. אתר ההנצחה בנוי מקיר אבן "גלי", העולה מהקרקע לגובה של עד 2.5 מטר. הקיר המעוגל תוחם רחבת אבן ובה ספסל יחיד המיועד להתייחדות ולמנוחה. הצורניות ה"גלית" והרכה של הרחבה והקיר נלקחה מעולם הדימויים של גלי הים שבסמוך. הקיר והצמחייה ה"עוטפת" אותו יוצרים תחושה אינטימית והפרדה מן הרחוב ומן המרחב הפתוח. בקיר שלושה פתחים אורכיים, דרכם ניתן לצפות אל הים. בקיר שולבו שלטים עם שמות הנספים, ו-21 אבנים כהות, המסודרות בשלוש שורות, לציון שלושת הדורות של הנספים בפיגוע. רחבת הדשא שליד האנדרטה משמשת להתכנסות המשפחות השכולות בטקס האזכרה השנתי.